ברחבי יהודה ושומרון מתרחשים בימים אלו אירועים רבים של מחבלים שמתפרעים. אלו זורקים בקת"בים ואלו יורים. מתחילת המלחמה ועד כה, נכון לעת כתיבת השורות, נעצרו למעלה מ-1070 פעילי טרור, ביניהם פעילי חמאס, ימ"ש. אין מה לומר, צה"ל פועל בנחישות לצוד את הפורעים וכולי תקווה כי הוא מטפל בהם ביד קשה.
אלא שמתחת לאף מתרחש כאן אירוע נוסף שאנחנו חייבים להדהד אותו. אסור להרפות ממנו ולו לרגע. כמעט בכל ערב תושבי כפר נחלין, אשר בינם לבין העיר ביתר עילית מפרידה רק גדר אחת קטנה, פוצחים בקריאות 'אללה אכבר' מקפיאות דם ואף מסנוורים בלייזרים את התושבים, שכאמור, גרים ממש בסמוך.
הגדילו המחבלים לעשות ואף הניחו שני מטעני חבלה על הגדר אשר בנס לא התפוצצו על כוחות הביטחון. מטען אחד הונח במוצאי פרשת נח והשני אך השבוע.
אני מצדיע לכוחות הביטחון על שערכו פשיטה בכפר נחלין ונעצרו חשודים אך מנגד איני יכול שלא לתהות עד מתי נהיה למשיסה?
כוחות הביטחון עושים את מה שהם עושים, אבל כאמור יש להם עוד פעולות לעשות. הם צריכים לעצור מחבלים שיורים על צירים ולפעול נגד מארגני פעולות טרור, אבל איפה העירייה? איפה קצין הביטחון של העיר? איפה קביעת העובדה שמעשה שכזה לא עובר על סדר היום שלנו?
פיצוץ בגדר חייב להיענות בפעולה משמעותית רצינית שתרתיע אותם. אם היום הם 'רק' מניחים מטענים, מה, חלילה, יקרה מחר?
לא בגלל העובדה שאינני רוצה לעלות על דל שפתי את מה שעשוי לקרות – אני אטאטא מתחת לשולחן את מה שכולנו חושבים בשקט.
את חובת ההשתדלות שלנו אנחנו צריכים לעשות ויפה שעה אחת קודם. באיזה עולם כפר שממנו יצאה פעילות חבלה עדיין יש להם חשמל ומים בבתים? איך מכובדי הכפר טרם הגיעו לראש העיר ביתר, ירדו על ברכיהם והתחננו לסליחה ולמחילה על המעשה הנפשע הזה? איך ראש העיר ביתר לא הפך שולחנות על מנת לוודא שאינו כזה ודומים לו לא יתרחש בעתיד?
נרדמנו בשמירה! אבל לצעוק על העבר זה בזבוז זמן. כעת, זמן לקום, להתנער מאבק ולהקים בעיר מערך שירתיע את האויבים ויכה בהם שוק על ירך. עליהם לפחד מאתנו בצורה כזאת שהם לא יעזו להסתכל בכלל לכיוון העיר ביתר.
השאלות הקשות הבאות חייבות בתשובה ברורה מטעם גורמי הביטחון: איך נתנו למחבל להתקרב לגדר ולהניח מטען? מדוע לא בוצע בו ירי חי? מה היו הפעולות המשמעותיות – חוץ ממעצרים – בנחלין על מנת להרתיע אותם מלעשות את המעשה הזה שוב?
תושבי העיר רוצים תושבות ובעיקר מעשים, כדי שלא יהיה מאוחר מדי.
ובסוף, בסוף, את חובת ההשתדלות שלנו נעשה, איש בנשקו ואיש בתורתו (גם וגם נראה לי גם עובר) אבל נזכור תמיד: "אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר", בתפילה לימים יפים יותר.