"מלאכים בחלוק לבן" | ריאיון מרתק עם רופאים חרדים

בעוד זמן קצר, בתאריך י"ז באלול, הרופאים הזוכים בפרס דניאלי, יזכו לאירוע לכבודם בבנייני האומה בנוכחות שר הבריאות, מנכ"לי כל קופות החולים ומאות אורחים. תחת המוטו "רופאים עם נשמה" פועלת 'קרן דניאלי' לכך שלצד הטיפול המקצועי יפגשו המטופלים רופאים המצוידים באורך רוח ונוהגים כלפי מטופליהם בגישה אנושית, לבבית ומכילה.

כידוע, הרפואה הציבורית במדינת ישראל מתאפיינת בקשיים הנובעים מעומס העבודה שרובץ על רופאי המדינה. כאשר העומס פוגש מצוקה טבעית שבה נמצאים מטופלים במצב רפואי מורכב - המפגש הזה מוליד לא אחת מפגשים שמותירים אווירה לא נעימה בקרב מטופלים ורופאים כאחד.

בדיוק אל התפר הרגיש הזה נכנס מיזם 'פרס דניאלי'. במסגרת המיזם, נקראים אזרחי ישראל לדרג את "המלאכים בלבן" - רופאי המשפחה והילדים שלצד הסטטוסקופ נמצא גם חיוך סימפטי ובנוסף לבדיקת האקו לב הם מפגינים גם רוחב לב.

ובקיצור: לא רק רופא - אלא גם חבר; לא רק בדיקת נשימה - אלא גם רפואה עם נשמה.

הפרס, שניתן מזה שבע שנים ברציפות - שיפר במהלך השנים את אופי השירות הרפואי בקופות החולים בישראל. בשנים האחרונות השתתפו למעלה ממיליון אזרחים בדירוג השירות שקיבלו על הרופאים. אלפי רופאים משתתפים מדי שנה בתחרות, ומתוכם נבחרים הרופאים שזכו לדירוג הגבוה ביותר. אלה מקבלים את הפרס בטקס יוקרתי, שנערך במשכן נשיאי ישראל ובהשתתפות נשיא המדינה המעניק את הפרס.

החזון של דניאלי

מאחורי "פרס דניאלי - לרפואה עם לב", ניצבת דמותה המאירה של דניאלי זוננפלד ע"ה, שנפטרה בתאונת דרכים בשנת תשע"ה. דניאלי התנדבה במחלקה האונקולוגית במרכז הרפואי שניידר, שם נקשרה לילדים והפכה למלאכית בלבן שלהם. ליווי רפואי בחיוך היה בנפשה, המוטו בחייה.

"כמעט לא היה דבר שריגש אותה יותר מאשר חיוך של ילד מול גישה חייכנית ואדיבה של הרופא/ה או האחות שטיפלו בו", סיפר אביה, איש העסקים ר' מוטי זוננפלד, שייסד לזכרה את 'קרן דניאלי'. הקרן מפעילה ומלווה למעלה מ־100(!) מיזמים לשיפור ושדרוג של עולם הרפואה, החינוך הרווחה והחברה בישראל, ברוח חזונה של דניאלי ע"ה, אשר התכוננה בעצמה ללמוד רפואה ואף התקבלה ללימודי רפואה בבאר-שבע וחלמה להמשיך את חייה בסיוע לחולים ובטיפול בהם במאור הפנים והסבלנות שהיו לסימני ההיכר שלה.

לאחר שדניאלי ע"ה נהרגה בתאונה החליט אביה, איש העסקים ר' מוטי זוננפלד, להמשיך את מפעל חייה מהמקום שבו היא סיימה - ולהקדיש למענה את הפעילות הענפה לשיפורה של איכות הרפואה בישראל. דניאלי ע"ה, ממשיכה למעשה 'לחיות' באמצעות המעשים שנעשים בשמה, מכוחה ולזכרה, בדיוק כפי שחלמה לעשות בעצמה.

'פרס דניאלי', היא אפוא אחת מגולות הכותרת בפעילות מרגשת זו.

כעת, כאשר בוועדת הפרס הכריזו על שמות הזוכים בתחרות לשנת תשפ"ג, כשהמספר המדהים של כ-800 אלף אזרחי ישראל המליצו על רופאיהם האהובים וביניהם שוב נמצא רופא חרדי ד"ר אריה ולדמן המקבל פציינטים בחיפה וברכסים כאחד הזוכים, פנינו לשני רופאים ורופאה חרדים מבין אלה שזכו בפרס היוקרתי בשנים הקודמות וביקשנו לשמוע מהם מהו בעיניהם תפקידו של רופא מעבר לעצם הטיפול המקצועי, כיצד ניתן 'להגדיל ראש' ולהבין לליבו של המטופל בנוסף לבחינת הנתונים הרפואיים היבשים, וכיצד הם רואים בחזונם את עתידו של עולם הרפואה במדינה.

בנוסף, ביקשנו להבין מהם מה זה להיות רופאים שעובדים מול ציבור מטופלים חרדי, כמו גם מה המשמעות בלהיות רופא חרדי שעובד מול הציבור הכללי, ובכלל - והאם אורח חייהם החרדי משפיע על איכות הטיפול הרפואי שהם מעניקים לפציינטים שלהם.

המלאך הגדול של הפגים הקטנים

שם: ד''ר יעקב (ז'קי) הרצליך

תפקיד: נאונטולוג, רופא ילדים בכיר ב'מאוחדת' ומנהל שירות אשפוז ילודים, מחלקת פגים וילודים במרכז הרפואי איכילוב

"המלאך של הפגים", מכונה ד"ר יעקב (ז'קי) הרצליך, המתגורר בבני ברק. כמנהל מחלקת הפגים והיילודים ב'איכילוב', ד"ר הרצליך מלווה מדי שנה אלפי תינוקות בימים הראשונים לחייהם, כאשר עבודתו כרוכה לא אחת בהצלת חיים של ממש, כאשר מדובר בפגים שזקוקים לסיוע עד לגדילתם למשקל רגיל. לפני מספר שנים זכה ד"ר הרצליך ב'פרס דניאלי', כאשר דורג במקומות הראשונים בתחרות שיזמה קרן דניאלי.

מבחינת ד"ר הרצליך, המשמעות המרכזית בלהיות רופא - זה לעזור לזולת. "תפקידו של רופא הוא לראות איפה קשה למטופל ולעזור לו".

ד"ר הרצליך מספר על עצמו: "אני בחרתי בעבודה שאין בה רפואה פרטית, מתוך מקום נקי של רצון לעזור לזולת. ביום-יום שלי אני נאונטולוג - אני רופא פגיה, אין בזה רפואה פרטית. זה נטו טיפול נמרץ לעזור לקטנים ביותר.

"התפקיד שלי", אומר ד"ר הרצליך בקול נרגש, "הוא לראות תינוקות במשקל 500 או 600 גרם, וללוות אותם במסירות במשך תקופת זמן ארוכה, עד שהם עולים לשניים וחצי קילו. לראות תהליך כזה - זה לראות עולם ומלואו. כשהתהליך מושלם והיילוד יוצא מכלל סכנה - זו תחושת סיפוק נהדרת שקשה לי לתאר במילים. אתה יודע שהצלחת להציל תינוק, שימשיך בחיים ויהיה גדול".

ואתה עוקב אחרי הפגים שלך גם כשהם גדלים?

"לא אחת אני נתקל בקהילה באנשים בוגרים שעברו תחת טיפולי כפגים. אתה רואה איך הם גדלו והתפתחו. זה סיפוק עצום ששום דבר לא יכול להחליף אותו", הוא אומר כשהתרגשות גדולה נמהלת בקולו.

מה המשמעות בלהיות רופא דתי־חרדי?

"כרופא דתי חרדי שגר בבני ברק ומכיר את הציבור, אני עוזר גם לילדים שהם בני שמונה וגם ל'ילדים' שהם בני שמונים", הוא אומר בחיוך... איפה שאני יכול לעזור, איפשהו במשלב, אני משתדל לעזור. אני מאמין מאוד גדול ברפואת קהילה. אני סבור שרופא אמור להכיר את המטופל שלו והוא לא איזשהו מספר של כרטיס קופת חולים. על רופא להכיר את קורות החיים של המטופל שלו".

'ילד' בן שבעים ושלוש

"אני יכול להגיד", אומר ד"ר הרצליך, "שיש לי מטופל בן 73 שביקשתי ממנו לעבור לרופא משפחה והוא מסרב. אמרתי לו: 'מורכב לי מידי לטפל בך, אני רופא ילדים'. אבל הוא מסרב... הוא אחרי פרפור בפרוזדור הלב, זה לא התחום שלי. הוא אומר לי: 'לא מעניין אותי, יש לך את הרופאים המקצועיים בצד שהם אומרים לי מה לעשות, אבל אתה מבחינתי המנהל שלי'. זה העניין של קהילתיות - אכפתיות. אני מאמין בזה שאנשים יכולים ליצור איתי קשר כאשר הם צריכים. יש להם את הנייד שלי. ברגע שאתה זמין להם - אתה מוצא את עצמך מטפל לא רק בילדים בני שמונה אלא גם בבני שבעים או שמונים"...

אתה חושב שלרופא יש תפקיד שהוא מעבר לפרוטוקול הרפואי היבש?

"אני חושב שרופא שלא רואה את הבן אדם שמעבר לתיק הרפואי - הוא חוטא למטרה. כל רופא, בעיקר רופא קהילה שנמצא שם בשביל המטופל שלו - אמור להיות עם אמפטיה וסימפתיה ואכפתיות. ישנם רופאים שפשוט קשה להם להקשיב ואז הם אומרים 'אחת שתיים שלוש' וזהו. ואז למטופל יש הרבה שאלות. לעומת זאת, רופא שיבחר להקשיב למטופל שלו, ברגע שהוא נכנס הוא אומר 'שלום, מה שלומך' והוא יתן לו לדבר לפחות ארבעים חמישים שניות - אז עצם הפורקן של המילים זה משהו שיעזור למטופל. הוא מרגיש שהוא פרק את מה שהוא צריך לפרוק. אני הקשבתי לו והבנתי אותו מה הוא רוצה, עכשיו יהיה הרבה יותר קל לכוון ולהדריך אותו הלאה. אז אנחנו צריכים להקשיב, וכשאנחנו מקשיבים אנחנו פותרים גם בעיות רפואיות לא רגשיות ולא נפשיות, אלא פיזיות, כי הנפש והרגש נכנסים פנימה".

אז אתה ממש משלב את הפסיכולוגיה בטיפול?

"אני לא מוסמך לפסיכולוגיה, אבל אני מוסמך בלהקשיב", אומר ד"ר הרצליך בחיוך רחב.

מודעוּת לרפואה מונעת

האם יש לאוכלוסייה החרדית צרכים שונים, ייחודיים?

"אני חושב שבציבור הדתי חרדי יש צורך לתת בעיקר דגשים של רפואה מונעת. בחלק מהמקומות יש פחות מודעות. להעלות את המודעות לרפואה מונעת. זאת אומרת, בן אדם בן 55 שלא עשה בדיקת קולונוסקופיה - זה לא תקין, אבל יכול להיות שאף אחד לא אמר לו ואף אחד לא עדכן אותו, כיון שאין לו את המכשיר החכם שהוא מקבל אליו את ההודעות. או ילד בן שנה שלא עבר ספירת דם בתור סקר אנמיה, כדי לראות איך הוא גדל כמו שצריך, אם הוא גדל כמו שצריך. אלה דברים שפשוט צריך להנגיש יותר ולהדריך יותר ולהקפיד להראות שרפואה זה לא רק משהו שאני מגיע אליו כשאני חולה. הרפואה זה ענין של אורח חיים להיות בריא, ולהיות בריא זה רפואה מונעת".

איך הרגשת כאשר התבשרת שזכית בפרס דניאלי?

"מרוב התרגשות, כמעט עשיתי תאונת דרכים", הוא אומר בחיוך. "הייתי על האופניים בדרך לעבודה בשבע בבוקר וזה היה מאוד מאוד מרגש. אני חושב שהיה מרגש כי בעצם עלתה פה תובנה שאנשים במרפאה חושבים עליך דברים שאתה לא מחפש שיחשבו עליך, כי אתה עושה את העבודה כי באמת את מאמין בעבודה שאתה עושה. כמו שהדגשתי אני נמצא בשירות הציבורי. אני עובד בטיפול נמרץ פגים, אני עובד בקהילה בקופת חולים. אז כשמגיעה פתאום הכרה מהמטופלים שמכירים בך - אתה מקבל אישור לכך שאתה עושה דבר נכון ויש סיבה להמשיך הלאה".

שגרירה של החרדים

שם: ד"ר חנה לוין

תפקיד: רופאת משפחה ורופאה פנימית, קופת חולים 'מאוחדת' ו'מכבי'

אלפי המטופלות והמטופלים של ד"ר חנה-לאה לוין, המתגוררת בקרית יערים (טלז סטון) - מכירים את הסבלנות המיוחדת ומידת ההקשבה שמאפיינות את עבודתה הרפואית. לפיכך, לא פלא שד"ר לוין נמנית על המועדון היוקרתי של הרופאים שזכו בפרס דניאלי, בזכותם של אלפי מטופלים שציינו בהערכה את השירות הרפואי החם והאנושי שמסרה.

"אני רופאת משפחה שעובדת ביישוב שבו אני מתגוררת, ולכן, העבודה אצלי היא עשרים וארבע שעות. אני מתגוררת 25 שנה בטלז סטון. אני מכירה את הילדים והם מכירים אותי. אמנם זה קצת קשה כי אין פרטיות בכלל, אבל זה המון אחריות. יש לנו גם פה בטלז סטון שירות הצלה, ואפילו יחידת נשים בשביל הלידות".

לדברי ד"ר לוין, ישנו בהחלט הבדל בין להיות רופאה חרדית לבין רופאה במגזר הכללי. "אני עובדת גם עם אנשים לא יהודים ולא דתיים. אז כל דבר שאת עושה הם מסתכלים. אז זה ממש קשה. הם מסתכלים על הכל בגלל שאת חרדית, איך היחס, מה את אומרת להם. למעשה, אני שגרירה של החרדים".

זה לא קשה להיות 'שגרירה' שנבחנת כל הזמן בזכוכית מגדלת?

"זה מאוד קשה, ולפעמים זה מעייף מאוד. יש לנו המון משפחות מיישובי הסביבה שבאות כל הזמן. בגלל שפה זה נחמד. המזכירה חרדית נחמדה, גם הדוגמת, גם האחות, אז כולם באים לפה".

ומה זה בעצם לעבוד עם האוכלוסייה החרדית?

"זה מאוד נחמד. אני מאוד אוהבת את זה, אני עובדת גם בקופת חולים מכבי בסניף שנמצא ברמה ג' בבית שמש. כחרדית, קודם כל אני יודעת מאיפה הם ומה הם, והם יודעים מאיפה אני ומה אני. יש לנו אותו כיוון בחיים וזה מקל מאוד על הטיפול וההבנה ההדדית".

את מרגישה שלאוכלוסייה החרדית יש צרכים שונים?

"רפואה היא שירות אחיד לכולם, אבל ברור שיש צרכים שונים. יש מצוקה כלכלית שמשליכה לעתים על ההתנהלות הבריאותית. יש פה ושם פציינטים שרוצים רק רפואה טבעית ונמנעים למשל מאנטיביוטיקה. כרופאה אני יודעת שעליי להקשיב בסבלנות ולגלות הבנה".

משוועים לכח אדם

ד"ר לוין, האם את חושבת שלרופאה יש תפקיד שהוא מעבר לפרוטוקול הרפואי היבש?

"בוודאי. חלק מהעבודה זה להיות נחמדה, לשאול מה נשמע, להתעניין בכנות בחייו של המטופל. אם צריכים התחייבות והמטופלת לא יודעת איך זה עובד - לקחת אותה למזכירה ולהגיד לה 'בבקשה להכניס אותה, היא צריכה התחייבות'. להגיד לה מה צריך לעשות".

לפעמים יוצא לך ככה להרגיש את הפן הפסיכולוגי בסיפור הזה?

"אני מרגישה את זה כל הזמן", אומרת ד"ר לוין. "במיוחד עכשיו, כשאנחנו בתקופה מאוד לחוצה, אחרי קורונה, ויש בלבול שנוצר בתקופה הזו סביב נושאים כמו חיסונים וכדומה. אני מרגישה הרבה עומס ואני משתדלת להבין את המרכיב הפסיכולוגי שמסתתר מאחורי זה".

איך הרגשת כאשר שמעת שזכית בפרס דניאלי?

"זה היה מאוד נחמד לגלות שהמטופלים נותנים ציון טוב. זה היה מרגש ממש. אני זוכרת שהתקשרו אליי ביום שישי להודיע על הזכייה בפרס. הייתי ממש עסוקה, אז לא הבנתי מה רוצים ממני. רק אחרי כמה זמן נפל האסימון".

לסיום, מה את חושבת שאפשר לתקן או לשפר בעולם הרפואה?

"בארץ חסרים הרבה רופאים, ובנוסף, חייבים להקים בארץ עוד מרכז רפואי אחד לפחות בשנים הקרובות. כעת ישנה תוכנית שמאפשרת לאחיות ללמוד רפואה במסלול מקוצר יחסית. אולי זה יוסיף עוד כוח אדם למערכת שמשוועת לזה".

רופא שהוא משפחה

שם: ד"ר טל ניר

תפקיד: רופא משפחה, שירותי בריאות כללית

ד"ר טל ניר הוא רופא משפחה מוערך, אשר מאחוריו ותק של עשרות שנים במקצוע הרפואה. הוא מתגורר בשכונת 'נחלת הר חב"ד' בקרית מלאכי ואהוד בקרב אלפי מטופלים שנעזרו בו לאורך שנות עבודתו כרופא.

סיפור חיי של ד"ר ניר - מרתק: הוא נולד בשנת תשט"ז בקיבוץ גבים שבדרום הארץ. בצבא שירת כקצין בחיל האוויר ולאחר מכן כרופא גדוד במילואים. במהלך לימודי הרפואה שלו באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע הוא הכיר את הרב ראובן דונין, שהיה ממשפיעי חסידות חב"ד בדור הקודם, ודרכו התקרב לשמירת מצוות.

בשנת תנש"א החל לשמש כרופא משפחה בקיבוצים חצור, מושב שתולים ובמרפאת המושבים אמונים במחוז מרכז של 'כללית', ובמשך 14 שנה ניהל מרפאה אלטרנטיבית משלימה.

לא פלא אפוא שלפני שנתיים, בשנת תשפ"א, זכה ד"ר ניר בפרס דניאלי - הוקרה על רמת שירות גבוהה ואדיבה ויחס הוגן למטופלים, פרס שניתן באותה שנה לתריסר רופאים בלבד, בהצבעה שזכתה לאחוזי ההשתתפות הגבוהים ביותר (כחצי מיליון המלצות).

מבחינת ד"ר ניר, רפואה זו שליחות לכל דבר. "אין שליחות חשובה יותר מלעזור לאנשים לבוא לבריאות יותר טובה, לקדם אותם בבריאות שלהם. אדם שאיבד איזה חפץ או משהו שיקר לו - שמח כשמישהו מסייע לו למצוא את החפץ. האם יש דבר יותר יקר עבור האדם מאשר הבריאות שלו ושל ילדיו? לכן, הרפואה זו שליחות. לא רק שליחות של ידע וחכמה - אלא גם שליחות של אהבה ואכפתיות. זה משהו רגשי, לא רק משהו של שכל".

ד"ר ניר מדגים: "כמו שלמורה יש שליחות לא רק למסור ידע לתלמידים אלא גם למסור להם הליכות של דרך ארץ ועוד הרבה מסרים ותובנות להמשך החיים של התלמידים - ככה גם אצל רופא. רופא צריך לתת למטופל מעצמו ומאמונת החיים שלו.

מה זה באמת להיות רופא חרדי?

"זה עולם ומלואו. לפני שנים הקמנו קבוצה שנקראת 'רופאי אנ"ש'. זאת קבוצה שמאגדת בתוכה מאה ועשרה רופאים מכל התחומים. אנחנו נפגשים פעמיים בשנה ואפילו יותר, במטרה להעביר את המסר הזה. רופא חרדי נבחן באיכויות שלו יותר מרופא לא חרדי. רופא חרדי צריך גם לדעת לשלב את האמונה בתוך הרפואה, כי החלק האמוני הוא מאוד חשוב".

למה אתה מתכוון, דוקטור?

"אני מתכוון לכך שרופא ניצב מול בני אדם במצבים מורכבים בחיים, לפעמים מורכבים מאוד. תפקידו של הרופא הוא גם להנחיל את האמונה שאין יורד רע מן השמיים אלא הכל לטובה, והקב"ה הוא תכלית הטוב. הוא יודע שהוא לא רוצה שיכאב לך ויהיה לך לא טוב בחיים. וכל זה ניסיון והמטרה היא לעמוד בניסיון. זה נכון לכל מצב. כשילד קטן סובל, קשה מאוד לראות את זה. מה הוא אשם, מה הוא חטא. השליחות היא להקל ולנטוע את העניין של האמונה. היכולת לדעת להתמודד עם זה היא דרך האמונה. לכן, בעיניי, רופא חרדי צריך לשלב גם מידות ומוסר הרבה יותר גבוהים מאשר רופא רגיל".

אתה מרגיש מול פציינטים לא דתיים, שהם יותר בוחנים אותך בגלל היותך חרדי?

"זו שאלה מצוינת. אני עבדתי בקיבוץ של השומר הצעיר כל החיים שלי, בקיבוץ חצור. ועבדתי במושבים לא דתיים, שתולים, אמונים ועוזיה. הייתי רופא מאמין, רופא שאהב אותם והם אהבו אותו. הייתה לי הזדמנות ויכולת להביא להם באמת את ה'מותר האדם מן הבהמה'".

עבודה ללא הפסקה

אתה עובד עם האוכלוסייה החרדית?

"היום אני גר בנחלת הר חב"ד בקרית מלאכי. יצאתי לפנסיה בחצי השנה האחרונה, כי כוחותיי כמעט כלו בשירות האינטנסיבי בקורונה ואחרי הקורונה".

שמענו עליך המון מילים טובות מאנשי 'קרן דניאלי'...

"עובדים קשה בשביל המילים הטובות האלה... זה לא פשוט. עד היום, למרות שאני בפנסיה, אני משמש כרופא יועץ בכל התחומים בגלל המורכבות הזאת של רופא משפחה שצריכה להיות לו נגיעה וידע בכל תחום ותחום ברפואה".

האם לאוכלוסייה החרדית יש צרכים ייחודיים בתחום הרפואה?

"בהחלט שכן. "קודם כל", הוא אומר בחצי-חיוך, "מטופלים חרדים לא מעטים מרבים בשאלות ופרטים ובדברים שלפעמים הם ממש לא רלוונטיים, בעיקר בענייני שידוכים"...

לדברי ד"ר ניר, הזכייה בפרס דניאלי הגבירה את קצב הפניות אליו מכל רחבי הארץ. "הפציינטים שלי או שהביאו קרובי משפחה שלהם, או שהתייעצו בעצמם על קרובי משפחה שלהם. חוץ מזה, אני מטפל בטלפון, בווטסאפ, בשלוחי חב"ד בעולם. וזה גם לא דבר פשוט. זה גם התנדבות חינמית לגמרי, הרבה יותר מחינמית, זה נון סטופ, יום ולילה שבעה ימים בשבוע. את זה לפחות אני עושה מתוך מודעות שהם במצוקה ואין להם שם שירותי בריאות נורמליים. אבל ברוך השם, יש סיעתא דשמיא עצומה. התפקיד הזה דורש ממך מיומנויות שרק הקב"ה יכול להעניק לך".

רפואה לא ממוחשבת

איך הרגשת כשהתבשרת על הזכייה בפרס דניאלי?

"קודם זה היה לי 'וואו'. לא תיארתי לעצמי שהמטופלים שלי כל כך מעריכים אותי וכל כך מרגישים את מה שאני מרגיש כלפיהם חזרה. מתברר שהם באמת מרגישים כמה אכפת לי מהם וכמה אני אוהב אותם וכמה אני מתפלל עליהם וכמה אני נותן צדקה עבורם. גם היום, אחרי שפרשתי, אני מתפלל על החולים שלי. עדיין יש לי רשימה של חולים שאני מתפלל בכל יום לרפואתם. התרגשתי מאוד מכך שהם באמת הרגישו את זה והם חוו את אותה חוויה שאני חוויתי".

איך אתה רואה את עתיד הרפואה בישראל?

"הרפואה הפכה להיות מאוד מכנית ולא רגשית ומאוד תלוית מחשב. פעם הייתה הרפואה בארץ בתוך גיליונות דפים, לכל חולה היה ספר שלם עליו, היום זה במחשב. זה מצד אחד נותן לך יכולות שלא היה לך קודם, התרופות והרצפטים והידע שהמחשב שומר על כל חולה, אז זה נהדר. אבל מצד שני, זה גוזל ממך את כל הזמן ואת כל האנושיות. לכן, הדבר הראשון שהייתי רוצה להחזיר לרפואה בארץ ובעולם זה את האנושיות. לפני שאתה רופא - היה אדם.

"בנוסף, אני סבור שצריך להחזיר את עבודת הצוות, וגם להפחית מהעומס שמוטל על רופאים. מטופלים זקוקים להרבה יותר מעשר דקות. אם אמא באה בחרדה כי לבן שלה מצאו איזה פצע קטן ביד והיא חושבת: 'מי יודע איזה סרטן מתפתח שם' - אתה צריך להקדיש לה הרבה יותר זמן מאשר לילד. לילד במבט אחד קטן אתה יודע מה צריך לעשות. אבל לאימא שחרדה - אתה צריך להקדיש המון זמן. לצערי, המערכת כיום בכלל לא מוכנה לזה ולא מותאמת לזה ולא אכפת לה מזה. טל: העתיד מאוד מדאיג. אתה יושב מול מחשב, אתה מדבר עם בינה מלאכותית. אני מקווה שהדבר הזה ישתנה מתישהו", מסכם ר' טל, וזיק של תקווה ניצת בעיניו.