שוכן לשבטיו
שלוש פעמים מנסה בלעם לקלל את ישראל, אך אינו מצליח. אך בשונה מהפעמים שיצאו הברכות מפיו בעל כורחו, בפעם השלישית נראה כי בלעם מעצמו מבקש לברך את עם ישראל:
"וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים: וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר... "
דבר זה דורש הבנה, כיצד ראיית עם ישראל 'שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו' בכוחה להפוך איבה תהומית לאהבה מתפרצת?
השלטונות בעולם שואפים תמיד לגבש את העם לגוף אחד, משום שקיומן של קבוצות שונות מהווה איום על השלטון. גם המן, בנסיונו לשכנע את אחשוורוש להשמיד חלילה את עם ישראל טען "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים".
אצלינו, זה אחרת. לא זו בלבד שהתורה איננה מנסה לטשטש את ההבדלים, אלא מבקשת להעצים אותם. לכל שבט- דגל, מקום במסע במדבר, ונחלת אבות ייחודית. יש שבט העומד בראש המחנות ויש המאסף, יש המופקד על המשכן ויש שהוא חיל החלוץ. מדוע התורה אינה חותרת לקיומה של חברה הומוגנית ושווה, המתרכזת תחת דגל אחד ושבט אחד - שבט ישראל?
כאיש אחד קיבלנו אותה תורה מסיני, אולם הגוון האישי שמביא כל שבט מביא לידי ביטוי צדדים שאי אפשר היה להגיע אליהם לולא אותה ייחודיות. אילולא היה שבט לוי מקדיש את חייו לעבודת המשכן, בפרישות מוחלטת מעיסוקי היומיום, היינו חסרים השראת שכינה, אילולא שבט דן שהיה המאסף לכל המחנות, היינו מאבדים את הנחשלים ההולכים בשוליים, ואילולא זבולון הסוחר, לא היה מי באורחות חייו מקיים את ציוויי התורה על קיום מסחר ישר והגון.
לצד ובניגוד למיוחדות המודגשת בדיגלו, הנהגתו ואופיו של כל שבט, ישנה נקודה האוספת את כל השבטים ומאחדת אותם: משכן ה'. אחדות זו אף היוותה כעין תנאי לקבלת התורה "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל" – כאיש אחד בלב אחד. מדוע?
מילוי התפקיד האינדיבידואלי, הוא רק פן אחד של תהליך הצמיחה. טמונה בו היכולת הסגולית להשפיע על כלל האומה; שבט לוי, מרעיפים על כלל האומה רוח קדושה, בני יהודה הגיבורים, נוסכים עזות שמסייעת לבניין העם והארץ, זבולון הסוחר ביושר משרה רוח אמת ונקיון כפיים, והדיינים משבט יששכר משפיעים את רוח המשפט והצדק.
אך לא בכל מצב תחלחל ההשפעה אל כל העם. רק כאשר תימצא הידיעה שלצד הייחודית המופלאה, המושפעת לשבטים האחרים, קיים חסרון שיוכל להתמלא אך מהם, תיוולד שלמות אמיתית, המבנה הרצוי של עם ה'. מצד אחד: "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"- אינדווידואליות וייחודיות, ומאידך "מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנו"ּ - אחדות שלמה. כאשר קיימת האחדות נוצרת האפשרות המושלמת לקיים את כלל תרי"ג מצוותיה של התורה כקולקטיב.
כוחו המיוחד של בלעם התמקד בעינו הרעה, הוא ידע לעורר את נקודת החיסרון הקיימת בכל אדם ואומה, להדגישה ולהעלותה על נס. כך ביקש בלעם גם לקלל את עם ישראל, הוא ניסה להתמקד בתכונה רעה שיש בהם, להעלותה ולהדגישה וכך לקללם. הסיבה שבלעם לא מצליח בכך היא לא בגלל שלא הייתה תכונה כזו, מה שחוסם את ניסיונו לקלל בשלישית היא העובדה שהוא נתקל באוהלים ובצורה בה כל שבט ושבט שוכן לעצמו. 'וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו' המבנה הייחודי הזה של עם ישראל - אומה שבה כל מגרעת בשבט אחד מאוזנת על ידי השבט שכנגדו, בכוחה להשלים כל גרעון ולחזק כל נקודת תורפה. וכך מפיו של בלעם המבקש יוצאת בהתפעלות הברכה "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל".
*
הבחנה זו, על מבנהו המיוחד של עם ישראל חשובה היא מעין כמוה, זאת המיוחדות של אומתנו והדרך בה נגיע כיחידים וכאומה אל השלמות המבוקשת. על כל אחד למצוא את מקומו המיוחד לו בתוך פסיפס האומה ואת התפקיד המתאים לו באופן אישי, ולמצות את יכולותיו בו, אך במקביל לזכור, כי דרכו האישית אינה אלא דרך אחת בתוך מנעד עשיר של דרכים, אשר כל אחת מהן טובה היא בדרכה שלה, וחלילה להתנשא או להתבדל מאלו שהגשמת ייעודם נעשית בדרך אחרת משלו.
רק באופן הזה נוכל לתקן את העולם במלכות שד-י; "יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל".
הצגת כל התגובות