שלום לכם, אני אבינועם (25) נשוי לרננה (22), מירושלים.
כשהציעו לי את רננה, הפרטים היו טובים. זו הייתה הצעה עם כסף. אבל זה לא היה הכסף, כי סכומים כאלו כבר הציעו לי לפני, זו הייתה רננה. החששות היו בהתאם, אבל למשוך ולמשוך כבר לא יכולתי, כי לא היה על מה. "היא הסיפור האמיתי שלי", קבעתי לעצמי.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
יום לפני סגירת הוורט ישבו ההורים לסגור ביניהם. אבא שלי התחייב לתת 150 אלף שקל, וכשהגיע תורו של אבא של רננה לומר כמה הוא נותן, הוא אמר: "אני מתחייב 500 אלף שקל, בשעה טובה ומוצלחת". כן, חצי מיליון שקלים.
אבא שלי חיכך את ידיו ה'ווירטואליות' בהנאה, ההתרגשות הייתה גדולה עליו, הוא כל כך שמח בשבילי, והתארסנו בשעה טובה.
אלא שאז קרה משהו לא צפוי ועליו אני הולך לספר לכם.
חצי שנה לאחר החתונה היינו בבית חמי במודיעין. במוצ"ש דיברנו על דירה שראינו ביום שישי בירושלים. חמי לקח אותנו לשיחה צפופה. "תתחילו להחליט על דירה, חבל על כל רגע. תחשבו: השכירות שאתם משלמים, יכולה ללכת למשכנתא ויהיה לכם דירה משלכם", אמר ב'אכפתיות'.
רננה לא הסתירה את התרגשותה, ואמרה לאביה שהיא מאוד רוצה את הדירה הזו עליה דיברנו. אבל אבא שלה עצר לרגע את שטף דיבורה ואמר: "רננה, לא לקפוץ גבוה מדי, יש לכם ביד 350 אלף שקל, זה סכום יפה בכדי להתחיל לחשוב על משכנתא".
"אבא, למה 350 אלף? יש לנו 650 אלף שקל! - אבא של אבינועם התחייב 150 אלף ואתה התחייבת 500 אלף, אני טועה?!", שאלה רננה בפליאה.
חמי הסתכל לרננה בלבן של העין ואמר: "אני מביא 200 אלף שקל".
הורדנו את העיניים מעיניו של חמי, וחיכינו לשמוע איזה צחוק מתגלגל או לפחות את המשפט: "סתם סתם, נראה לכם? מה שהתחייבתי אני נותן". אבל זה לא קרה, חמי המשיך לדבר על דירות באזורים שונים, ואנחנו יושבים קפואים על מקומנו ולא מאמינים.
הייתי בהלם, חמי זה לא עוד איזה אחד מה'מושב ליצים', מדובר באדם שיודע מה מחיר של מילה שהוא אמר, כך לפחות זה היה נראה מההיכרות הקצרה שלי עימו.
קמנו עם פרצוף המום, אמרנו תודה רבה על ה"ייעוץ" ונפרדנו לשלום.
בבית, רננה לא דיברה מילה, היא הרגישה רע כל כך. "אני פשוט מתביישת", אמרה לי בכאב.
בשלב זה, אבא שלי נכנס לתמונה. הוא דיבר עם חמי על השינויים בזיכרון הדברים, חמי לא רק שנשאר בשלו, הוא גם כעס והתלונן על אבא שלי ועל כפיות הטובה שלנו, וקבע שאף אחד לא יגיד לו מה לעשות. "אני נותן 200 אלף שקל, ואם לא תהיה כאן רגיעה - גם את זה לא אתן", אמר לאבא שלי שעמד המום עם הטלפון בידו.
לפתע התחלתי לשמוע מרננה דברי הגנה על אביה, היא ניסתה להכיל את זה, אבל אני הייתי כל כך כעוס, לא יכולתי לשמוע את ההכלה הזו. מצאנו את עצמנו מתווכחים בגללו וזה שבר אותי, שבגלל זה אני צריך לריב עם אשתי במקום לבנות את הזוגיות שלי. ציפיתי ממנה שתעמיד את אביה על האמת בצורה מכובדת, אבל כנראה זה היה קשה עבורה.
בכל התקופה הזו, לא יכולתי להסתכל על חמי. מילא היה אומר שהוא התחייב והוא מסובך עכשיו והוא לא יכול - גם זה חוסר אחריות מצידו, אבל עדיין זה נשמע אחרת. אבל לבוא ולהצהיר בלי למצמץ, שהוא נותן 200 אלף? זה היה נורא.
• • •
ככל שחלף הזמן, פיתחתי סלידה מחמי. זה כבר לא היה הכסף, זו הייתה ההתנהגות. חמי לא נשאר חייב, ונהג בנו בקרירות והגן על כבודו. נזכרתי ביעקב אבינו מול לבן הארמי, כל כך הבנתי את יעקב פתאום, גם אם הסיפור שלי עדיין לא נורא כמו שלו.
רננה עם הזמן עיכלה את מעמדו המפוקפק של אביה, וראינו את עצמנו מגיעים לבית חמי רק כשאין ברירה. שמחתי שרננה מבינה את המצב, הרגשתי שהיא איתי בסיפור הזה, אני לא לבד.
הוא היה עוקץ, מרמז בכל הזדמנות עלינו לפני כולם, ורק מוסיף אש למדורה. היה קשה לנו להיות שם, אבל לא ללכת אליהם בכלל לא היה שייך.
כך הייתה תקופה ארוכה, עד שחמותי התקשרה לרננה, היא לא יכלה לשאת את זה יותר. "מה אני אשמה שאבא שלך לא רוצה לתת את מה שהתחייב? אני רוצה לראות את הבת שלי שמחה ומאושרת, ולא מגיע אליי פעם ב... עם פרצוף חמוץ ובעל כועס", אמרה בכאב, והוסיפה: "כבר הספקתי לשמוע ממנו שעם ההתנהגות הזו שלכם, גם את ה-200 אלף הוא לא מביא".
אני נשארתי בשלי, הבנתי שאם אני מבליג על זה, אני נותן לחמי להמשיך להתעלל בי כל החיים. מבחינתי שלא יביא כלום, עם אדם כזה אסור להיות בקשר, ודווקא בפניו אני לא הולך להוריד את הראש, נקודה.
הפסקנו ללכת אליהם לשבתות. "אני לא אגיע לשם לשבת ואתן לו את הלחי השנייה לפגוע בי מול כולם", קבעתי.
עד שדיברתי עם מישהו, ששינה לי את כל הראש...
• • •
הייתה חתונה באזור הצפון של חבר טוב מהישיבה, אליה התנדבתי לקחת איתי חבר, אחד שיודע להקשיב וקל מאוד להיפתח אליו. התחלנו את הנסיעה, ופתחתי לפניו הכל, מכל, כל.
כל הנסיעה הלוך הוא רק הקשיב לי, ובדרך חזור פרש לי את משנתו ששינתה לי את הכל.
"אין צודק ממך אבינועם, אבל הפתגם 'אל תהיה צודק תהיה חכם' נברא בדיוק לסיפור שלך", הוא התחיל את דבריו. "חמיך לדעתי הוא איש של שליטה, וכנראה שבך הוא לא מצליח לשלוט. בינתיים את ה-200 אלף שקל הוא לא מעביר לך, ואתה רק הולך ומפסיד.
"מה אתה מפסיד? אז ככה: א. אשתך אחרי הכל היא הבת שלו והיא סובלת, אני מבטיח לך, גם אם היא לא מראה לך את זה. אני בטוח שהיא בוכה כשאתה לא רואה, היא קרועה בין שתי עולמות. ב. לקנות דירה אתה לא יכול, ואת הכסף שהוא כן רצה לתת - גם הפסדת. ג. זה כל היום בראש שלך גם כשאתה לא נפגש עימו, וכשאתה נפגש זה מעצבן אותך והופך לסיוט. ד. השלום בית שלך בפיגור, ואתה לא בונה את הבית שלך אלא להיפך.
"ואצל חמיך בינתיים קורה משהו מאוד מעניין: הוא מחזיק אותך עם הכסף שלו, הוא זה שמעניש אותך ומנצח אותך בכל פעם מחדש, כך לפחות הוא מרגיש ויעשה הכל עבור זה. תבין, חמיך הוא איש של ניצחון, הוא נהנה לראות אותך כועס, זוהי תכונה ועימה חמיך שולט בך.
"רק אם תראה לו שאין כאן צד שני שמתמודד עם השליטה שהוא מנסה ליצור, אין כאן מישהו שמונע את נצחונו, הוא כבר לא יעבוד לבד, הוא ירגיש די טיפש לעשות את זה, כמו שהוא לא יעשה תחרות ריצה בלי מתמודד לצידו. הוא ירגיש במגרש לבד, והוא יהיה חייב להשתמש בהיפוך תגובה - מנגנון הגנה אשר מתרחש באדם באופן לא מודע, במטרה להגן עליו מפני מפגש עם תכנים נפשיים המאיימים עליו מבחינה רגשית.
לך אליו לשבת הקרובה, ותודיע לו שאתה הגעת אליו בכדי לכבד אותו ואינך מצפה ממנו לכלום. אז מה שיקרה, הוא יהיה חייב להוכיח לך שהשליטה היא אצלו, והוא יעשה הכל להוכיח זאת גם במחיר של לתת לך את ה-200 אלף האחרונים שהוא הודיע שאינו מביא, כי עם הכסף הזה הוא שולט בך בזמן שאתה כבר לא מראה לו כעס. כשאין לו שליטה עליך מחוסר הפחד שלך ממנו, הוא ישתמש בכסף בכדי לשלוט בך.
"אתה לבינתיים רק תרוויח: קודם כל תהיה רגוע, כי אשתך כבר רגועה וחזרה לחיק משפחתה. אתה לבינתיים תציל את הסכום שהוא מעוניין לתת לך. וממה נפשך: גם אם הוא לא ייתן לך את הכסף, אתה רק מרוויח, כי אתה לא נשלט ואין לו יותר כוח עליך. גם אם הוא ייתן לך, הרווחת את זה. העיקר זה האנרגיות שלך, כמה שתהיה שמח באמת, תהיה האיש החזק שם".
• • •
רננה התקשרה להודיע שאנו מגיעים שבת, אמא שלה כמעט התעלפה משמחה. אני נכנסתי לבית חמי, ניגשתי אליו ובלי גינוני כבוד מיותרים אמרתי 'שלום' יפה. הוא הנהן בראשו ואז הוספתי: "אנחנו הגענו לכאן מתוך כבוד אליכם ושלא על מנת לקבל כלום".
בשבת הייתי נינוח, הרגשתי באמת שולט במצב ולא נשלט. השבת עברה ברוגע ואני התנהלתי לפי הכללים. הייתי מעורב בשיח המשפחתי, ולא מנסה לרגע להיות מעניין עבורו. בלי פירגונים, ובלי ריצויים. במוצ"ש נשארנו קצת לשתות משהו והתארגנו ליציאה.
ואז קרה הדבר עליו לא חלמנו שיקרה מהר כל כך...
לפני שיצאנו, חמי קרה לנו. "זה ה-200 אלף שקל שלכם". אמרנו 'תודה' ויצאנו.
רגע, הסיפור לא נגמר.
לאחר חודש הוא נתן לנו 200 אלף שקל נוספים, וכשבאנו לקנות את הדירה שלנו, הוא הוסיף עוד 200 אלף. סך הכל הוא שילם 600 אלף - הוסיף 100 אלף שקל על מה שהתחייב.
עם הזמן הוא גילה אכפתיות אמיתית, ובגרות נפש. הוא ידע להתעלות על עצמו עם הזמן, ואפילו ניסה להפעיל קשרים לעזור לנו במה שהיינו צריכים בקניית הדירה. פתאום הכל התהפך.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
זה לא סיפור על שלום, זה סיפור על החיים האמיתיים. זה כל כך מתאים לסיפור של יעקב ועשיו, שם יעקב ידע להשתמש בתפילה, דורון ומלחמה. השילוב בין הדורון והמלחמה הוא יסוד עצום לחיים, כשמישהו מנסה לעצור לך את שגרת החיים, אסור לך לתת לזה לקרות גם במחיר של מלחמה, אבל היא חייבת להיות עם דורון, עם אופציה לתת לצד השני דרך מילוט.
הדרך היחידה לנצח במלחמה, היא למנוע אותה...
הצגת כל התגובות