"...מי שמשוכנע שדעותיו אמיתיות וצודקות, חייב להביע אותן ללא הרף, ובכל הזדמנות בגילוי לב, ובלי להתחשב במידת התמיכה שיש לו, או ברמת ההתנגדות שיפגוש, רק לשקר דרושים תומכים כדי להצליח, לשקר דרושה סכמות המספרים כדי למלאות את מה שיחסר לו בצדקת טיעונו, לעומת זה תמיד תנצח בסופו של דבר, אפילו אם הדבר יקח זמן.
אצילות, אמיצה וטהורה, מבוטאת עם כל אש ההתלהבות של השכנוע ועם כל הבהירות של המודעות הבטוחה, מבוטאת שוב ושוב בכל הזדמנות, בסופו של דבר תשיג האמת את הכבוד וההערכה אפילו של אלו שלא מוכנים לקבלה.
האמת היחידה שהלכה לאיבוד בלי כל אפשרות להחזירה, היא אותה אמת שאין
למחזיקיה האומץ לדבר בגילוי ב עבורה, האמת לא הובסה מעולם מכוח ההתנגדות, היא הובסה
רק כשחבריה היו מדי חלשים מלהגן עליה.." (הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל)
האמת שלי היא שהרצח של ג´וליאנו מר לא מרתיח אותי. מה שמרתיח אותי היו חייו.
תסלחו לי [או לא] אבל באמת שלי יהודיות לא מתחתנות עם ערבים.
הרצח הזה דווקא מקובל עלי כתוספת לרשימת "קורבנות השלום". יותר חמורה מהתופעה של בחורות יהודיות שהולכות עם ערבים, היא היהודים שמקבלים את התופעה הזאת בשוויון נפש. אני שומע את רזי ברקאי וקופא לי הדם.. הסחבקיות הזאת איתם, השותפות באיזה מעגל ברנז´אי תרבותי עאלק, הלגיטימיות של השאלות ההזויות [מה אתה יותר, יהודי או פלסטיני] והתשובות ההזויות שמגיעות איתן.
האמת זו אשמתנו. אנחנו מכניסים אותם לתוך החיים שלנו.
הבנות שלנו עובדות איתם בסניפי ארומה, פוגשות אותם בחנויות של רמי לוי, מכירות אותם בצרכניות של "יש", צוברות איתם חוויות במשרדי פרסום מעורבים.
קשה לי להיזכר בפעם האחרונה שרזי ברקאי העלה אייטם על אחת מעשרות הבנות היהודיות שכלואות ברגע זה בכפרים ערביים ללא יכולת לצאת. על המכות וההתעללות שהם וילדיהן סובלים. על פעולות החילוץ האמיצות והחשאיות של "יד לאחים".
איך קרה לנו שדווקא כשהגענו לארץ ישראל, שברנו את הכלל ששמר עלינו במשך 2000 שנות גלות? יהודים לא מתחתנים עם גויים! זה אסור! ואסור שזה ייקרה!
זוועה הופכת לנורמל
לאט לאט זה הופך לנורמל אצל החילונים, מוחמד בכרי וג´וליאנו מר הם תוצאות כואבות של מעשים אסורים, מלכת יופי יהודיה מרוקאית שמתחתנת עם נוצרי ערל, נועה תשבי שחיה עם גוי אוסטרלי, ספי שקד שחי עם נוצריה.
והנה, גם החזיר הזה הצליח להפוך לבון טון תל אביבי בשם הטבח הסיטונאי של כל מה שמשאיר זכר לקולקטיב שלנו כעם. כמשפחה אחת. כיהודים.
באמת שלי אין לי בעיה עם ערבים, אני אפילו לא שונא אותם על מה שהם עושים לי ולאחי היהודים. באמת שלי זו אשמתנו. אבל יש לי בעיה, רצינית וגדולה כשהם מתקרבים לבנות שלנו. הם לא פראיירים כמונו. קשה לי להיזכר שנתקלתי בתקשורת בסיפור הפוך. שבו יהודי לקח ערביה ומשפחתה קיבלה אותם בזרועות פתוחות.
בא ל לצעוק. בא לי לבכות. אני מודה. נשבר לי הלב בכל פעם שאני מדמיין ערבי מתקרב ליהודיה. קופא לי הדם בכל פעם שאני רואה ערבי מדבר בתור לקופה ב"שפע שוק" עם ילדה חרדית. תיקראו לי גזען. חשוך. יש נושא אחד שבו איני רוצה להיות נאור כמוכם.
אני נשבר מבפנים כשאני רואה את הילדים האלה גדלים והופכים לשונאי ישראל הפעילים ביותר ושהתופעות האלה מקבלות לגיטימציה מלאה בחילוניות הבורה של מדינת היהודים החלולה שמונהגת על ידי "אח גדול" במקום אבינו שבשמים. יהודים בני יהודים היינו קוראים אחד לשני, אנה אנו הולכים?
יהודים!!! את השבת חיללתם. על הכשרות וויתרתם. את המצוות זרקתם, את הצניעות השפלתם, את ארץ ישראל חילקתם, ועכשיו גם על הדם היהודי לא שמרתם? את הבנות שלכם לערבים מכרתם??
אז הנה, בשפה הקליטה של דור ערוץ 2:
"הישרדות" של העם יהודי. זה הריאליטי של הדור שלנו.
הצגת כל התגובות