פרק ג': בפרק הקודם סיפרנו על החכם משה קוניץ, שחיבר ספר 'בן יוחאי' כנגד ספר 'מטפחת ספרים' לגאון יעב"ץ, במטרה להוכיח שטעה היעב"ץ, ובאמת את הזוהר כתבו התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, ודלא כדברי הגאון יעב"ץ שחלק על דעה זו, וסבר שאחרים חברו את הזוה"ק.
- תעלומת משה קוניץ; גאון תלמיד חכם או משכיל מאבותיהם של הרפורמים?!
- חתנו המשכיל של ה'קְצוֹת' שחיבר ספר נגד 'קדמות הזוהר'
בדורינו הס מלהזכיר דעה זו בבית המדרש שלא רשב"י חיבר את הזוה"ק. כיצד מסבירים גדולי ישראל את השקפתו של הגאון יעב"ץ שהיה גברא רבה, ואחד מגאוני ישראל הבולטים ביותר, שסבר כך?!
ניחא שהיו תלמידי חכמים שנטו להשכלה, כגון שד"ל, שי"ר, ודומיהם שסברו כך, אבל הגאון יעב"ץ גאון נודע, בקיא בכל חדרי התורה, גברא בין גובריין, קנאי ביותר, כיצד חשב הוא בקדושתו הרבה שלא רשב"י חיבר את הזוה"ק?!
מקובל להסביר את פשר התנגדותו החריפה של רבינו הגאון יעב"ץ לקדמות ויחוס הזוהר לתנא האלוקי רשב"י, בכך שהתנגד למשיח השקר שבתאי צבי, שהבאיש והרס את העם היהודי ונעזר בכך בספר בזוהר הקדוש, ולכן היעב"ץ יצא כנגדו בבחינת "עֵ֭ת לַעֲשׂ֣וֹת לַיהֹוָ֑ה הֵפֵ֗רוּ תּוֹרָתֶֽךָ".
וכך כתב המהדיר בהקדמה לספר 'אמת ליעקב' מהגאון יעב"ץ, ולאחר שתקף את משה קוניץ מחבר ספר 'בן יוחאי', כתב על היעב"ץ: "קדוש יעקב תפארת ישראל, איש אשר קינא לשם ה' ומסר נפשו על קדושת תורתו, ונפשו מרה עליו על הפורצים גדר בכרם בית ישראל, ועמד ולחם כנגדם בכל כוחו ואונו, ואת ספרו מטפחת ספרים כתב רק להציל את בני ישראל מהלכד ברשת המינים, כי ראה שכת ש"ץ שר"י, תלו את קלקלת בספר הזוהר הקדוש...".
לאמור; שבתאי צבי ימ"ש ושר"י השתמש בראיות שנכתבו בספר הזוהר הקדוש, כדי לפרסם את משיחיות השקר לקהל ההמונים. ראיות אלו כמובן סולפו על ידו, אולם היעב"ץ כדי להוציא מליבם של טועים, נאלץ לטעון שלא רשב"י חיבר את הזוהר, ובכך קיווה שההמונים יעזבו את שבתאי צבי שר"י וימ"ש.
קדם למהדיר ספר 'אמת ליעקב', בן משפחתו של היעב"ץ, הגאון בעל 'שואל ומשיב' רבי יוסף נתנזון רבה של למברג, שהגדיר את דבריו של היעב"ץ "עֵ֭ת לַעֲשׂ֣וֹת לַיהֹוָ֑ה הֵפֵ֗רוּ תּוֹרָתֶֽךָ", וכך דברי ה'שואל ומשיב' הגר"י נתנזון:
"והנה בא אחר מפטפא [משה קוניץ] אשר אמר להשיב על דבריו באין מליץ יושר... כן אני אומר אף שדוד זקיני סבא קדישא [יעב"ץ], השיב באיזה מקומות על הזוהר, לא ליבי הלך חלילה לבקש תואנות ולהרהר אחריהם, כי מי אשר בא בסוד קדושים כמהו ולבו ראו הרבה חכמה ודעת בספרי המקובלים ובפרט בספר הזוהר, כאשר נראה מתוך סידורו כי היה בקי בהם ובשמותיהם. אך לאשר נפשו מרה לו כי היה אז כת השבתאי צבי שר"י, אשר חיפשו עילות וחתרו חתירות למצור בספרי המקובלים שם ויד להם, והוא בכל כוחו רדף אחריהם... על כן משום עת לעשות לה' הפרו תורתך... לא כן המפטפט הנ"ל אשר כל מגמתו היה אך למען יתפאר בחכמתו כי גם בסתרי קודש ידע, וכאשר לא מצאה ידו די השב, אמר כי רוח אחרת בספר הזהר וחולק על משנה ותלמוד כאשר יבואר לפינו, וחלילה חלילה להאמין בדת אל כדברים כאלו כאשקר אין להם שחר"[1].
בעולם התורני ישנו קוֹנְצֶנְזוּס שהיעב"ץ כתב את דבריו החריפים מפאת יראת שמים, ולא כמו המשכילים שבאופן כללי לגלגו לתורת ישראל, ראה את דבריו של הגה"ק מקאמרנא זי"ע המכונה 'שר בית הזוהר' שיצא בחריפות כנגד אלו שפקפקו בזוהר כגון רבי גדליה אבן יחיא בעל 'שלשלת הקבלה' אותו כינה 'שקרן וכזבן', ואת ר' עזריה מן האדומים מחבר ספר 'מאור עיניים' כינה 'הצר והצורר', אולם על הגאון יעב"ץ כתב עליו "אך שבצדקותו הגדולה וחסידתו אמיתות שהיה חסיד וצדיק גמור מחב מאד ומנשק דברי הזוהר, ולפעמים גבר המהירות.... ואחד אחד אשוב בנייחא על דברי קושית של הבל שהרבה להקשות גאון יעקב זכרונו לחיי עולם הבא".
יחס החתם סופר ל'מטפחת ספרים' להגאון יעב"ץ
מרן החיד"א בספר שם הגדולים (ח"ב מע' ז אות ח) כתב דברים חריפים כנגד היעב"ץ והגדיר את ספרו 'מטפחת ספרים' כ"פלילות", וכך דבריו: "עתה מקרוב בא לידי מטפחת ספרים, וראיתי... שעשה פלילות עד שכתב ש[הזוהר הקדוש] אינו לתנא אלא לאחרון, ופקפק על הגדולות והנוראות אשר בזהר".
ברם, בספר 'החתם סופר ותלמידיו' הביא את דברי החתם סופר (ח"ו, סנ"ט) שכתב: "הנה נמצא בשכונתך ספר 'מטפחת ספרים' למהריעב"ץ תמצא שם כי דבר גדול דבר הנביא וכו'", כך שנראה שיחסו של החתם סופר לא היה שלילי ל'מטפחת ספרים', אלא כ"דבר גדול דבר הנביא".
נוכל ללמוד את משנתו של החתם סופר לזהות מחבר הזוהר הקדוש, מאמרה ביקורתית שכתב תלמידו רא"ל נייזאץ בשמו: "אלו היה יכולת להעמיד מדרשי רשב"י על טהרתן... לא יהיה כולו רק ספר קטן הכמות מאוד מחזיק דפים מועטים", ('מי מנוחות' פרעסבורג, תרמ"ד עמ' מג). מדברים אלו מובן שאילו החת"ס היה מברר וחוקר את זהות מחבר הזוהר, היה מסיק שרק "דפים מועטים" כתב רשב"י, ואת השאר אחרים כתבו.
• • •
הגאון רבי שבתאי ליפשיץ זצ"ל, במכתבו שהודפס בספר 'הדרת קודש'[2] כתב "הנה שמעתי ממגידי אמת שהיו בעת שהובא הספר הנ"ל [בן יוחאי] לפני הרב הקדוש והטהור קדוש ישראל מרוזין זי"ע, ענה ואמר טובים לי הקושיות של הרב רבי יעקב מעמדין ז"ל, מהתירוצים של המחבר הזה".
לאמור: בשמו של הרבי הקדוש מרוז'ין הובא שהקושיות של הגאון יעב"ץ שפקפק ביחוס ספר הזוהר הקדוש לתנא רשב"י, הם יותר טובים מהתירוצים שמביא משה קוניץ בספרו 'בר יוחאי' שבא להוכיח שרשב"י חיבר את הזוהר.
הסביר את הדברים הגאון רבי צבי הירש מזידיטשוב (ספר צבי לצדיק עמ' פז) שבשעה שיצא לאור ספר 'בן יוחאי' שביטל את השגות יעב"ץ נגד הזוהר, אמר שטובים לו השגותיו של הגאון יעב"ץ נגד הזוהר מסנגוריא של ר"מ קוניץ בעד הזוהר, מפני "שהגאון יעב"ץ היה סוף סוף מחובבי עיקר הזוהר וחרד על דבריו, בעוד שמשיגו היה אדם מן החוץ לגמרי בעניינים האלה".
המשך יבוא...
•
[1] ספר בית ישראל לעטרת צבי מזידיטשוב ונדפס גם בשואל ומשיב שביעאה ח"ז חאו"ח ר"ס נד.
[2] מכתב שנכתב אל רבי יחיאל היבנער, מונקאטש, תר"ס דף י ע"א
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות