השבוע הנוכחי עומד בשיאה של סערה ציבורית סביב האתגר שהציבה הרפורמה המשפטית הנדונה כעת במסגרות החקיקה. ציבורים מסוימים מרגישים שלוקחים להם את הארץ ושומטים את הקרקע מתחתם. ומנגד, ציבור אחר מרגיש שכבר לקחו להם. ישנם שסעים עמוקים שצפים ונחשפים כעת בצורה שאולי לא הייתה מאז קום המדינה.
ברחובות משתוללת התלהמות ופלגנות נוראה, כלל לא משנה על מה נסוב הוויכוח ומבלי להיכנס לדיון מי צודק יותר ומי צודק פחות, ייאמר ברורות: עצם העובדה שעם ישראל מפולג עד כדי כך – מהווה סכנת קיום ברורה ומידית!
•
אני רוצה לקחת אתכם לאפיזודה טרייה ולקחת ממנה מסר אקטואלי. בתחילת השבוע יצאנו ליממה במדבר בפרויקט גיבוש ואהבת ישראל, בתקווה להתאחד קודם כל בינינו, ולאחר מכן אולי להשפיע קצת על עם ישראל... יצאנו בקבוצה כ-25 חברים, כל אחד הכיר כ 5 חברים, והיתר היו חברים של החברים, כך יצא שרוב חברי הקבוצה לא הכירו אחד את השני, וכללו את מכלול גווני הקשת, ימין – שמאל – מרכז, דתיים – חרדיים ושאינם.
התחלנו בסיור ג'יפים, כל אחד נסע בג'יפ עם הקבוצה שלו, אמנם היו כמה עצירות משותפות בדרך, אך עדיין קשה להגדיר את זה כגיבוש. ואז אירע פנצ'ר ראשון שעצר את כולנו בשיא, התחלנו להרגיש גיבוש...! כל אחד תרם את חלקו, למצוא את הגלגל, להרכיב כמו שצריך, ולסדר את הג'יפ מחדש.
בהמשך נקרע צמיג נוסף, היה זה בג'יפ שאני נהגתי בו, אני לא מומחה גדול בטכנאות רכב, עד כדי כך שבפעם האחרונה שנתקעתי והייתי צריך למלא אוויר קראתי לחילוץ והצלה... ובוודאי בתנאי שטח כאלו לא יכולתי להסתדר בעצמי. העזרה היחידה שיכולתי להגיש הייתה למזוג מעט "משקה" לחמם את החברים בקור המדברי...
למעשה כל זה היה רק קדימון למה שאירע בהמשך... מאחר והתעכבנו הרבה, מצאנו את עצמנו באמצע המסלול ב"מעלה מחמל " החושך יורד, עננות גבוהה, ירח של כמעט סוף חודש – מוסתר!
כמובן השתדלנו לנהוג יותר בזהירות, ובפיתולי הדרך מידי פעם אחד מהחברים יורד להדריך אותנו שלא ליפול במהמורות... אך לפתע הג'יפ שהיה לפני איבד את האיזון והתהפך על צדו ולאחר מכן על גבו. באורח נס הוא נתקע בסלע שעמד על מפתן התהום, ומהמכה שקיבל חזר לעמוד על 4 גלגלים!
ב"ה החברים יצאו בפציעות קלות בלבד, ואז החל הגיבוש האמיתי. אלו הגישו עזרה ראשונה, ואלו עדכנו את מי שצריך, אחד הרגיע את מי שהיה צריך להרגיע, ואחד טיפל בג'יפ והחזיר אותו איך שהוא לפעילות, ועוד. אחדות אמיתית!
•
בקיצור, תכל'ס הרגשנו מגובשים דווקא מתוך הפנצ'רים והתקרים שהיו לנו על הדרך... העזרה ההדדית והסולידריות במבצע המשותף בתנאים ללא תנאים, בשטח, מחברת ומגבשת!
ואז, קצת לקראת חצות לילה אני חושב יחד עם החברים מחשבה נוקבת: זהו? ככה זה? האם זו היא דרך חיים נכונה כאשר רק בצרה ובמצוקה אנחנו מגובשים ומאוחדים?
ומשם התקדמנו לחשיבה מעמיקה על המצב בארץ, האם רק איום קיומי כמו אירן, או חלילה מלחמה או מבצע צבאי מסוכן – יכולים לאחד אותנו? ואילו כשעוסקים בשאלות יום יומיות של אזרחות – אנחנו מפולגים ומשוסעים!?
היטיב להגדיר זאת הרב הראשי לשעבר הגאון רבי ישראל מאיר לאו שקרא בצער: על למות ביחד – קיבלנו אליפות עולמית. אך על לחיות ביחד עדיין לא עברנו טירונות פשוטה!
•
ונסיים כדרכנו בחיבור לפרשת השבוע – פרשת משפטים – מיד לאחר מתן תורה במעמד הנשגב בהר סיני, יורדת התורה הישר אל את החיים האזרחיים הפשוטים לכאורה, ומלמדת אותנו כיצד להתנהג אפילו עם גנבים ומזיקים, כי לעולם אנו נשארים אחים, ועלינו לדאוג לתיקון החברה כולה על פי כללי הצדק והיושר, בהכלה וכבוד לזולת.
הצגת כל התגובות