פרק ג': אמש כתבנו אודות זעמם של המשכילים כנגד שד"ל[1] המחוצף שיצא כנגד רבנו הרמב"ם, וביארנו שהמשכילים הראשונים ראו בדמותו הפילוסופית של הרמב"ם, כראיה לדרכיהם הנלוזות.
הצדיק ר' נתן מברסלב: המשכילים הסתמכו על הרמב"ם
על כך שהמשכילים הסתמכו בדרכיהם הנלוזות על רבנו הרמב"ם, כתבו רבים כדוגמת הרה"צ ר' נתן מנמירוב תלמידו של האדמו"ר ר' נחמן מברסלב שסייר באותם ימים בגליציה ונחשף מקרוב לספרות משכיליה. את רשמיו ותובנותיו מאלו העלה על הכתב בחיבור 'קנאת ה'' והוא כתב פולמוס חריף נגד השכלת הזמן, ובין שאר חיבורי המשכילים שהוא מזכיר לגנאי מופיע גם 'כרם חמד' בה כתב שי"ר את דברי ההלל על הרמב"ם.
רבי נתן מברסלב מכנה את 'כרם חמד', 'קרס חומר' ודבריו הם חריפים ביותר: "ואלו הארורים הכופרים שבדורות האלו, שמו כל יסודותם על משענת קנה הרצוץ שבספר הזה [מורה נבוכים] וכיוצא בו, אשר כבר רוב חכמי ישראל ככולם בכל דור ודור געלו ומאסו בהם"[2].
נחזור לשד"ל המחוצף עליו כתבנו בפרקים הקודמים שהתבטא נגד הרמב"ם, וכנגדו הגיבו רבים מחכמי אותה תקופה, והלה לא נותר חייב וכתב מאמר תגובה שפורסם בכרך הרביעי של כתב העת 'כרם חמד' ובתגובתו טען שהוא לא בא לערער על גדולתו של הרמב"ם, אלא רק לבקר אותו בלא משוא פנים בעניין אחד או שניים.
בחודש מארס 1841 שלח שד"ל לשי"ר אגרת פיוס, ושי"ר הגיב לו בחזרה. מאגרת התגובה אנו למדים עוד על הוויכוח שהיה בין השנים.
תגובת שי"ר לשד"ל
על טענתו של שד"ל שהרמב"ם ואבן עזרא למדו מאריסטו, ובכלל על טענותיו של שחכמי ישראל הושפעו מחכמי האומות, טען שי"ר כי אף אם "לקחו איזה דרכים מחכמי יון, הבעבור זאת לא התחזקו במעוז תורתנו הקדושה? הבעבור כן לא היו עמודים גדולים לבית ישראל? התחשוב כי ביכולת היוזאיזמוס לעמוד תמיד לבדו מבלי קחת מאומה מעמים אחרים?".
שי"ר שהיה משכיל ברמה כזו או אחרת, לא הכחיש שהיו השפעות הדדיות בין עם ישראל לעמים, והדבר היה מצוי ואף רצוי. לדבריו יד ההשגחה סיבבה את צאת עם ישראל לגלות דווקא לשם השפעות הדדיות, כדי שהעם יקבל מעט פה ושם מהמתוקנים שבעמים, ובעיקר שילמד "לכל העמים יסודי דתנו הטהורה המאירה והמועלת לבדה לכל יושבי תבל, עד אשר יהפכו כולם לקרוא בשפה ברורה בשם ה'".
שי"ר טען כנגד שד"ל, שגדולי ישראל הושפעו מחכמי העמים, החל מימי קדם בהם התנאים קבלו מהיוונים, דרך גדולי ישראל של ימי הביניים, ובהם רבנו בחיי אבן פקודה, רבנו סעדיה גאון, רבנו אברהם אבן עזרא, והנשר הגדול הרמב"ם, שספגו מההגות של היוונים והערבים, וכך במשך כל הדורות בהשפעות שהתקבלו מהעמים, דרך התאמתן לעם, הייתה תועלת, כפי שרבנו בחיי ורמב"ם עשו מהם "מרקחת לתורה".
הרמב"ם - הוגה אריסטוטל
אכן דבריו של שי"ר בהחלט נכונים, כל צורב שלומד את כתבי רבנו הרמב"ם, מבחין שהוא הושפע מהפילוסוף היווני אריסטו, ושאב ממנו חלק מתורת הנפש שלו, ולכך הרמב"ם אצל החוקרים הוא אחד מאלו המכונים "הוגים אריסטוטלים".
הרמב"ם לא הסתיר זאת, וציטט מספר חכמים יוונים וערבים, וכפי שהרחבנן הוא ספג חרמות ושריפת ספרים כיון שחשדוהו לחינם בחשדות שווא, ושנים רבות אחריהם המשכיל שד"ל חזר על חלק מטענותיהם.
שי"ר שחרד לכבוד הרמב"ם, הקניט את שד"ל (שטען שהוא הולך בעקבות רש"י), -ושאלו מעל גבי כתב העת - האם מוסדו - בית המדרש לרבנים בפדובה כולו על טהרת היהדות, והאם בכלל אפשר היה לקיים אותו בדרך הלימוד תורני של רש"י בהקמת חיץ בין היהדות לעמים הסובבים?! שי"ר דרש משד"ל להימנע מלתקוף את הרמב"ם מחשש שעקב ביזוי "תפארתנו ועדיינו" זה יחולל כבוד העם בגוים.
שי"ר לא הכחיש שהרמב"ם הושפע מהיוונים, ואף כתב לשד"ל שהרמב"ם הושפע גם מעמים נוספים, ואף ציין שהעם כולו התערב מהתרבות הבבלית, פרס, ערב, הגלים והגרמנים. שי"ר הזכיר גישות שונות שהיו לעמי קדם אצל חז"ל, ובהם חיבתם יותר מכל העמים ליפת, הלא הוא אבי יוון.
לא רק שי"ר יצא חוצץ כנגד המשכיל שד"ל, וטענותיו כנגד רבנו הרמב"ם, אלא גם גדולי ישראל מובהקים: הגאון רבי צבי הירש קלישר רבה של טורון שבפולין, פרסם מכתב תגובה חריף בעיתונו היהודי-גרמני של י"מ יוסט. הרחיב ביותר הוא הגאון רבי צבי הירש חיות רבה של העיר ז'ולקייב שבגליציה, אשר כתב והדפיס שלושה קונטרסים כתגובה לביקורת שד"ל על הרמב"ם.
המשך יבוא...
לקריאה נוספת:
ד"ר נתן שיפריס שי"ר חדש, שלמה יהודה רפפורט: רבנות, השכלה, לאומיות, זלמן שזר תשפ"ב.
הרב יצחק ברוך רוזנבלום, מורה נבוכים בין משכילי ולמדני גליציה, דעת: כתב עת לפילוסופיה יהודית וקבלה 85 (2018), עמ' 189 – 228.
הנ"ל, 'צריך עיון', 'הרב הבודד' ט"ז בטבת תשע"ט.
•
[1] יצוין שאת שד"ל שכל ימיו התהלך בין משכילים לחרדים, הזכירוהו מספר גדולי ישראל, כדוגמת הגאון רבי חיים בלייח, אב"ד ורבה של תלסמאן באלג'יריה.
המלבי"ם בספרו "הכרמל". הגאון רבי יעקב צבי מֶקְלֶנְבּוּרג בעל ה'כתב והקבלה' בבראשית יט ה, כא י, כה כג.
הגאון הבן איש חי - רבי יוסף חיים מבבל בפתיחה ראשונה לספר עוד יוסף חי (דרושים).
ובדורנו הגאון רבי מאיר מאזוז בספר 'אילת אהבים' (בני ברק תשס"ז) ובחידושיו לקידושין (ל' ע"א, עמוד ל"ז מדפי הספר) בזה הלשון: "ואף שאגרות הנ"ל מלאים בכמה מקומות דברים זרים ומרים כלענה, מכל מקום מילי מעלייתא דאית בהו דרשינן להו בפירקא, וקבל האמת ממי שאמרה".
[2] חשוב לדעת שישנם מרבותינו שסברו ש'קנאת ה'' זה זויף, ולא נכתב בידי ר' נתן זי"ע, עקב טענות לא נכונות שנכתבו בו, וכבר הרחבנו על כך פה בעבר. אולם ברור שנכתב בידי אחד מצדיקי ברסלב בדורות האחרונים.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות