פרק ז': בפרק הקודם ציטטנו אודות יחסו האוהד של גאב"ד קראקוב הגאון רבי דב מייזלש למשכילים תורנים כדוגמת ר' נחמן קְרוֹכְמַל ור' שלמה יהודה ליב הכהן רפפורט שלא היו כמשכילי ברלין אלא נמנו על חובשי בית המדרש, וספגו תורה במקביל ל"חכמת ישראל".
- לא רק 'העדה': כשהעיר קרקוב נותרה ללא גאב"ד
- שני מכתבי נאצה | מי מונה לגאב"ד החדש של קרקוב?
- יחסי הראב"ד והגאב"ד; "וימי שנאתם כימי שבתם יחד"
- הגאב"ד שהפך לפטריוט לאומי פולני וסמל של דו קיום
- מה שהגאב"ד התיר - הוא אסר, ומה שאסר - הוא התיר
- יחסו האוהד של גאב"ד קרקוב למשכילים תורניים
כדוגמה לכך הביא בספר 'רבי דב בר מייזלש' (מוסד הרב קוק תש"ל), שהיו קנאים מזרם החסידות שרדפו אחר בחור שעסק בחכמת ישראל, והכריזו עליו מלחמה, ואף הלכו לרב העיר הרב מייזלש בחושבם שיעזור להם לרדוף את אותו בחור, מה שהתברר דווקא הפוך. הרב מייזלש שהכיר את הבחור שיראתו קדמה לחוכמתו, עודדו ובקשו שיהא "מן העולבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינן משיבים".
מי היה הבחור שהחסידים קנאי קראקא עמדו והכריזו עליו מלחמה?!
מסתבר שמדובר בר' אברהם יעקב ויצנפלד מחבר "חליפת מכתבים" בו מובאים התכתבות בינו לבין משכילים מפורסמים שי"ר - ר' שלמה יהודה רפפורט, שזח"ה - ר' שלמה זלמן חיים הלברשטאם, לודוויג פון מיזס, נפתלי קלר, אליעזר צבי צְוַוייפֶל, ישראל יפה, ויחיאל מנדלסזון.
בראש הספר מובאים קורותיו, ופרק אחד לקורות ההשכלה בקרקא, מאת פ"ה וועטשטיין.
בספר הובא תיאור אודותיו: "אחד מיושבי בית המדרש הישן מהתקופה הגדולה של גדולי גאליציה ומשכיליה, אשר הפיצו תורה ודעת צרופה, תבונה ואמונה כאחת בקרב הצעירים".
הרב ויצנפלד נולד בקראקא בשנת תקפ"ט (1829), והוריו לא חסכו כל מאמץ כדי לחנכו לתורה ויראה. הוא למד עם הילדים של הרב מייזלש רבה של העיר ועד גיל 18 למד לימודי קודש בלבד, והצטיין ב"תלמוד ובנושאי כליו בפלפול ובסברה".
החל מגיל 18 החל הנער ללמוד לימודי חול, והשתלם בבלשנות ובחכמות כלליות, וגם באלה הצטיין במיוחד, ובמקביל לא עזב את בית המדרש, ביחד עם לימודיו ב"חכמת ישראל".
כאמור היו קנאים מזרם החסידות בעיר קראקוב שהסיתו את הגאב"ד הרב מייזלש שיגער בנער על לימודיו ב"חכמת ישראל", וכתגובה, הוא הזמינו לביתו כדי לעודדו שימשיך בלימודיו.
במפגש בביתו שהה גם בר פלוגתו של הגאב"ד הרב מייזלש, הראב"ד רבי אברהם יענר, שהוסיף ואמר: "אפשר להם לעסוק בכל אוות נפשם גם במדעים ובבלשנות ובלבד שלא ישימום לעיקר לימודם, כי אם רק כפרפראות לחכמת התלמוד".
נמצאנו למדים שלמרות המחלוקת שהייתה בין גאב"ד וראב"ד קראקוב בשלל נושאים, בנושא זה של לימוד "חכמת ישראל" הייתה תמימות דעים בניהם לאפשר לר' אברהם ויצנפלד ללמוד.
לא רק הגאב"ד והראב"ד סברו כך, אלא גם הגאונים ר' יואל דמביצר ור' יוסף הירש דינר שכיהן בסוף ימיו כרבה של אמסטרדם.
סופו של הנער אברהם יעקב ויצנפלד שלאחר נישואיו עם בת העיר זגיערן הוא התחבב על ידי חוגים שונים, כולל החסידים (שבעבר יצאו נגדו) שהוקירוהו. הרב ויצנפלד למד בחברותא 17 שנים עם הגאון רבי שלום צבי הכהן רב העיר זגיערז שהיה מבין אלו שקרבוהו.
• • •
בספר 'זכות אבות' לר' שלום רוטמן (מודיעין עילית תש"פ) הביא את סיפורו של הבחור ר' אברהם ויצנפלד, והוסיף שהחרדים לדבר ה' ירדו לחייו, והזהירו מפניו לבל להתחבר עמו, וכך דבריו:
"ר' אברהם יעקב וינצנפלד... היה ת"ח ועילוי גדול, אלא שנטה אחרי ספרות ההשכלה הארורה, ואחר שיצא עליו קלא דלא פסיק כי הציץ ונפגע, ירדו החרדים לדבר ה' לחייו, ויזהירו מפניו לבל להתחבר עמו כלל".
מקטע זה מובן שהציבור החרדי בעיר קראקוב "ירדו לחייו והזהירו לבל להתחבר עמו כלל". ברם, כפי שהבאנו גאב"ד קראקוב הרב מייזלש והראב"ד הרב יענר עודדו את הנער ר' אברהם יעקב ויצנפלד, לעומת מספר קנאים בודד מהזרם החסידי שנלחמו נגדו.
בהמשך הדברים בספר 'זכות אבות', הובא שבעקבות שרב העיר רבי שלום הערש קירבו וחיזקו, בהשפעתו נשאר הת"ח המשכיל ר' אברהם ויצנפלד נאמן לקדשי ישראל, ואף כי מעולם לא עזב את דרך "החקירה והביקורת", כל זאת מתוך שמירה הדוקה של כל המצוות קלה כבחמורה עד יומו האחרון.
יצרתי קשר עם רב המחבר שליט"א ר' שלום רוטמן, ולאחר התכתבות ממושכת, הודה לי על ההערה, והסכים שכתב לשון חריפה והיה לו לעדן את הדברים.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com