פרק ח': אנו עוסקים בהגותו של הגאון רבי חיים בלייח, אב"ד ורבה של תלסמאן באלג'יריה ששלל את הנס המפורסם "הרב שרכב על האריה" שאירע לפי המסורת למקובל הקדמון ר"א אלנקוואה.
- הרב, האריה והניסים; האם ניתן לרכוב על אריות?
- האם חובה להאמין לסיפור המקובל שרכב על האריה?
- "הרב שרכב על אריה"; שלושת התנאים להאמין לניסים מעל הטבע
- האם ראוי לפרסם דעה שאין חובה להאמין בנס הרכיבה על אריה?
- הרב שפקפק בנס הרכיבה על האריה - היה קשור להשכלה?
- "מקיצי נרדמים"; ההדרת ספרי הקדמונים - מזימה של ההשכלה?
- ההמצאה של המחנך הגרמני הנוצרי - שעדיין משפיעה על החרדים
אחד המקורות שר"ח בלייח מזכיר בספרו, הוא החוקר המשכיל ד"ר יום-טוב לִיפְּמן צוּנְץ (1794-1886).
ד"ר מיכל אוחנה טוענת שלר"ח בלייח היתה "זיקה להשכלה", שכן הוא לא היסס להסתייע במקורות שאינם נמנים על הספרות הרבנית המקובלת, וראה בצונץ מקור מידע לגיטימי לצד המקורות הרבניים.
יש לסייג את דבריה של ד"ר מיכל אוחנה. שכן צונץ, למרות שברור שלא היה אורתודוקסי, הוזכר בספרות הרבנית בתור חכם. ראה לדוגמה בספר 'כל כתבי מהר"ץ חיות'[1] שכתב "ספר הדרשות מהחכם המופלא מהו' יום טוב ליפמן צונץ מברלין". פרושיו של מהרי"ץ חיות הוכנסו לש"ס וילנה המפורסם ונלמדים בשקיקה אצל כלל בני הישיבות והכוללים, ואף ספרו "כל כתבי מהר"ץ חיות" נמצא בבתי כנסת בימינו.
בכתביו, הזכיר ר"ח בלייח, מלבד דבריהם של רבותינו הראשונים, ארבעה חיבורים של המאה ה-19:
1: ר' פנחס אליהו הורביץ בעל 'ספר הברית'. 2: ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל וייזר המלבי"ם. 3: 'עין אברהם' לר' אברהם בן אריה יהודה ליב שיק. 4: איגרות שמואל דוד לוצאטו המכונה שד"ל.
שלושת הראשונים מפורסמים כתלמידי חכמים, זולת שד"ל שהתהלך בין הציבור התורני למשכילים שהוא לכאורה דמות "משכילית" עליה הסתמך ר"ח בלייח בספרו, ומכך ככה"נ הסיקה ד"ר מיכל אוחנה, שהיה לר"ח בלייח "זיקה להשכלה".
ברם, את שד"ל הזכירו מספר גדולי ישראל, כדלהלן: המלבי״ם בספרו ״הכרמל״. הגאון רבי יעקב צבי מֶקְלֶנְבּוּרג בעל ה'כתב והקבלה' בבראשית יט ה, כא י, כה כג. הגאון הבן איש חי - רבי יוסף חיים מבבל בפתיחה ראשונה לספר עוד יוסף חי (דרושים).
בדורנו בין היחידים שמזכירו הוא הגאון רבי מאיר מאזוז בספר 'אילת אהבים' (בני ברק תשס"ז) ובחידושיו לקידושין (ל' ע"א, עמוד ל"ז מדפי הספר) בזה הלשון: "ואף שאגרות הנ"ל מלאים בכמה מקומות דברים זרים ומרים כלענה, מכל מקום מילי מעלייתא דאית בהו דרשינן להו בפירקא, וקבל האמת ממי שאמרה".
יש להוסיף שגם בספר 'החסידות' מאת הסופר החסידי הרה"ח אהרן מרקוס שנכתב בשנת תרס"א (1901) בגרמנית, ותורגם לעברית בשנת תשי"ד על ידי הסופר הליטאי ר' משה שינפלד נאמנם של הרב מבריסק, והחזון איש, צוטט ההיסטוריון צבי (היינריך) הירש גְרֶץ שמוגדר בימינו כאבי אבות הקונסרבטיבים[2].
הנה לנו 'מעשה רב' כאיש אמונם של גדולי ישראל ר' משה שינפלד שההדיר את ספר 'החסידות', ולא השמיט את אזכורו של צבי הירש גרץ הקונסרבטיבי, ומכך נראה שאין בעיה להזכיר משכילים וקונסרבטיבים, באם לא מדובר בדברי כפירה ח"ו.
כך נראה שלא נקבל את הטענה שמי שמתבסס ומצטט אישים שהיו קרובים לתנועת ההשכלה הרפורמה והקונסרבטיבים, יש לו "זיקה להשכלה" כהגאון רבי חיים בלייח, וברור לן שהוא אינו חשוד לא בהשכלה, ולא בזיקה להשכלה.
לקריאה נוספת:
פעמים 154 -155. רבי חיים בלייח: משכיל עברי וממשיכה של ההגות היהודית הספרדית: ד"ר מיכל אוחנה.
•
[1] ח"ב עמ' תתע"א ט"א ובעוד כמה מקומות.
[2] ראה: קצלנבוגן, רפאל (הרב), שערים כ"ח אב תשי"ד. בן זכאי, יהודה (הרב), מבעד למסוה, ירושלים תשל"ג
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות