בחודש מר חשון תשפ"ג מציינים יוצאי העיר בריסק, ובתוכם צאצאי מרן 'הרב מבריסק' את רציחתם של אלפי יהודי העיר, וביניהם אשתו - מחברתו של 'הרב מבריסק' הרבנית הנדל, ושלושה מילדיה שנרצחו בדיוק לפני 80 שנים בשנת תש"ג (1943), אֶרֶץ אַל תְּכַסִּי דָּמָם!
גורלה של קהילת בריסק, כיתר קהילות הקודש באירופה, נחתם בגזירת עליון. ככל הידוע, מעדויות של כמה ניצולים ספורים, לאחר נפילתה של בריסק בידי הצבא הגרמני, ביום הכיפורים של שנת תש"ג כינסו אנשי הס. ס. הנאצים את כלל יהודי העיר, (אלו שעוד נותרו לפליטה לאחר הטרנספורטים, ושאר המיתות המשונות שביצעו עוד קודם לכן ביושבי הגיטו), אל תוך בית הכנסת הגדול שבבריסק, שם התעללו בצורתם היהודית, גילחו את זקנם ופיאותיהם של הגברים, והותירו אותם נצורים במקום במשך כמה ימים ללא מזון ושתיה. לאחר מכן הובילו אותם למחנה שהקימו בעיר קובל הסמוכה, שם הרגו את כולם באכזריות בימים ג' וד' בחשון ה'תש"ג.
אכזריותם של הנאצים לא ידעה גבולות. אנשים, נשים וטף, חלקם הושלכו לקבר אחים ונקברו בעודם חיים, חלקם נרצחו בדם קר.
בין אלפי יהודי העיר שנרצחו ונטבחו על קידוש ה' נמנים ראש המו"צים - הגאון האדיר רבי שמחה זליג ריגר הי"ד ובני משפחתו, רבנים, גדולי תורה, ראשי הקהל ועמך בית ישראל, וכאמור אשתו של מרן הגרי"ז – 'הרב מבריסק', הרבנית הנדל סולובייצ'יק ושלושה מילדיה הי"ד.
בתקופה האחרונה, יש המעלים תאוריות שונות בפורומים השונים, על "הסיבה האמיתית לכך שאשת הרב מבריסק לא ברחה מהעיר בריסק ביחד עם בעלה להינצל מגיא ההריגה":
אין אנו כאן בכדי לצטט את אותן שמועות שווא, (וכמובן לפרוך אותם), בדיוק כשם שאין אנו עוסקים בלצטט את ה"חוקרים" שמאשימים רבנים ואדמו"רים רבים בהפקרת בני קהילותיהם ובריחה מזוועות הנאצים.
אולם, ביד השגחה פגשתי בשמחה משפחתית את הרב הגאון רבי שמעון יוסף מלר מחבר עשרות הספרים הנפלאים על שושלת דדהבא בית בריסק, ואשר כָל-רָז לָא-אָנֵס לָי בכל העניינים הקשורים לעיר בריסק בכלל, ולבית משפחת סולובייצ'יק בפרט, ושם שוחחתי עמו בעניינים שונים, ולפתע כשכל כולו כאוב, אמר לי בהאי לישנא:
"שנים רבות שאני שומע שמועות שווא על סיבת כישלון הצלתה של הרבנית מבריסק ושלושת ילדיו הקטנים של מרן הגרי"ז, וגם בתקופה האחרונה במלאות 80 שנה לחיסול הגיטו בבריסק, רבים מבני התורה שואלים אותי ומתעניינים אודות סיפור כאוב זה. כבר בשעתו לפני שנים רבות חקרתי ובררתי הדברים הדק היטב את הפרשה הכאובה, ואשמח לחלוק איתך את מסקנת הדברים, ואדרבה אשמח שתפרסמם".
מהי הסיבה שמרן הרב מבריסק זצ"ל עלה לארץ ישראל עם שבעה מילדיו, והרבנית ושלושת ילדיהם הנוספים נשארו בעיר בריסק עד לסוף הרע והנמהר?
רש"י מלר: "במשך כל התקופה האחרונה לשהותו של מרן הגרי"ז סולובייצ'יק זצ"ל בוילנא, בשנת תש"א אחרי שנמלט מבריסק עם שבעת ילדיו הגדולים ללא אשתו ושלושת ילדיו הקטנים, כאשר מיום ליום התבררה חומרת המצב, עשה מרן הגרי"ז זצ"ל מאמצים עילאיים על מנת להשיג סֶרטִיפִיקָט עבור הרבנית ושלושת ילדיו הרכים גיטל בת החמש עשרה, שמואל יעקב בן החמש, ולייבל בן הארבע - שנותרו עדיין בבריסק.
"לאחר ניסיונות מרובים ושתדלנות נמרצת, אכן עלה בידו של מרן הגרי"ז להשיג את האישור המיוחל. היה זה ימים ספורים קודם שיצא את וילנא בדרכו לארץ ישראל, ומיד כאשר קיבל הבטחה כי שמורות עבורם אשרות יציאה, שלח הודעה לרעייתו שבבריסק שתבוא לוילנא על מנת לקבל לידה את האשרות ולהתכונן לעלות ארצה".
האם מרן הגרי"ז חיכה לרבנית בוילנא?
"כל מי שבקי באנדרלמוסיה ששררה באותה תקופה בוילנא, מבין ויודע שלא היה שייך לשנות כרטיסי נסיעה שנקבעו לזמן מסוים, לזמן אחר, ולכן מיד בזמן שהיה אפשרי ונקבעו הכרטיסים למרן הגרי"ז וילדיו שעמו, נסעו הוא וילדיו ברכבת למוסקבה בדרכם לארץ ישראל מתוך ידיעה ברורה כי הצטרפותה של הרבנית אליהם היא ענין של זמן".
הרבנית הגיעה לוילנא?
"אכן, מעדויות שונות שמענו שעלה בידה של הרבנית הי"ד ביום שלמחרת צאתם לדרך, להגיע לוילנא, ובנה הגדול רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (שהיה אמור לנסוע בהמשך עם תלמידי ישיבת מיר דרך שנחאי, ולכן עדיין שהה בוילנא), מסר בידיה את טפסי הבקשה שהונפקו על שמה ועל שם הילדים, שאיתם היה עליה להגיע למשרדי ההגירה ולקבל שם את אשרת היציאה".
מה קרה לבסוף?
"דוחק השעה והבהילות המובנת של המוני הפליטים למלט את עצמם בכל דרך מן האזור, הביאה לידי כך שסביב נושא האשרות התנהלה באותם ימים תעשיה שלימה של זיופים, כאשר מרביתם של הפליטים שלא עלה בידם להשיג אישורים חוקיים, ביקשו בדרך זו לנסות את כוחם ליציאה מגבולות המדינה. העובדה הזו לא נעלמה מעיניהם של פקידי השלטון, אך מכיוון שהשעה - שעת מלחמה הייתה, והם נזקקו בדחיפות לכסף שיניע את גלגלי המערכה הצבאית, לא אמרו דבר והעדיפו לגרוף לכיסם את סכומי הכסף הגבוהים שאותם נדרש לשלם כל מי שביקש לעזוב את גבולות המדינה. משום מה, בשלב מסוים התעשתו השלטונות הסובייטים והחליטו לשים קץ לעניין.
"ההחלטה לוותה באזהרה חמורה, שכל אדם אשר תמצא בידו אשרה מזויפת, אחת דתו – הגליה לסיביר או העמדה מול הקיר!
"בדיוק באותם ימים הגיעה הרבנית לוילנא על מנת ליטול את האשרות שכבר המתינו לה במשרדי ההגירה, ויתרה מכך; מחוץ לאותו משרד תלו הפקידים גיליון נייר גדול על גבי הקיר, אשר בו נרשמו שמותיהם של כל אלו שיציאתם את המדינה אושרה. אף שמותיהם של הרבנית וילדיה הופיעו באותה רשימה, אולם באווירת הפחד שהשתררה עקב ההוראה החדשה חששה הרבנית כי השלטונות עלולים לטפול עליה עלילת שווא, כאילו ואף האשרות שבידה הינן מזויפות, ואז מצבה יהא גרוע אף יותר. וכך, מתוך חיבוטי נפש שנקל לתארם, החליטה כי בשלב זה מוטב כי לא תיגש ליטול את האשרות. ברור, כי באותה עת טרם ידעה אל נכון מה מצפה לה בבריסק אם תשוב לשם, (כי הגרמנים שבו וכבשו את מזרח פולין חדשים ספורים לאחר מכן). ובאותן נסיבות העדיפה להימנע מנטילת האשרות".
מי עוד ראה את הרבנית בוילנא?
"שמעתי בעצמי מתלמידו ומקורבו של מרן הגרי"ז זצ"ל, - הגאון רבי יעקב ניימן זצ"ל מאמריקה, שהוא ראה את הרבנית בוילנא באותו היום שהגיעה, והיא אף אמרה לו ברגשות שסערו אז בקירבה: "מיין הארץ זאגט מיר, אז איך וועל איהם מעהר נישט זעהן" – "ליבי אומר לי כי אותו (את בעלי הרב), יותר כבר לא אראה"...
"עדות על היותה בוילנא לצורך קבלת אשרת יציאה שמענו אף מפי חתנא דבי נשיאה, הגאון רבי יחיאל מיכל פיינשטיין זצ"ל, שראה את הרבנית ע"ה בוילנא, בעת שעמד לצאת בדרכו ל"קובה" שביפאן יחד עם שאר תלמידי ישיבת מיר. [משם נסע הגרי"מ לארה"ב כשרוב תלמידי הישיבה המשיכו במסעם לשנחאי]
"וכך חזרה הרבנית הענדל הי"ד בידיים ריקות אל העיר בריסק, ואל הגורל המר שנועד לה שם בגזירת עליון. יש מקום להנחה כי בהיות ואמה של הרבנית - הגב' חנה מינץ הי"ד עברה להתגורר לאחר פטירת בעלה בבית בתה בבריסק, הרי שהדאגה לשלומה גם הניאה את הרבנית הענדל באותן נסיבות – לשוב אל ביתה ולהיות לה לעזר. האם יחד עם הבת ושלושת ילדיה שתו מאוחר יותר את כוס התרעלה עד תומה".
את השיחה המרגשת מסיים הרב שמעון יוסף מלר עם אמרה חריפה:
"לא יתכן שכל אלו שמספרים את השמועות הללו, שכביכול הרב מבריסק השאיר את אשתו בבריסק משיקולים שונים, ממשיכים לספר זאת! הרי ידוע לכל חומרת ההקפדה בבית בריסק בכלל, ואצל מרן הגרי"ז בפרט, בכל הנוגע לקצה קצהו של חשש מפיקוח נפש, וכי יעלה על הדעת ששיקול זר ינחה את הרב מבריסק בהחלטה שכל כולה פיקוח נפש גדול וברור על כמה נפשות מישראל?! מי שאומרים כאלו דברים, זו פגיעה חמורה - וכבלע אל הקודש".
ואם אתם, קוראים יקרים, תמהים להבין מדוע הרב מלר יצא מגדרו כדי להפריך את אותם גורמים שונים, שימו לב למשפט הסיום:
"המזעזע שאני שמעתי את אותם שמועות שקריות כאילו מרן הרב מבריסק חפץ לשמור על הרבנות בבריסק מפי אחד מבני מקורבו של מרן הגרי"ז זי"ע, ואיך יתכן שבשמו מספרים זאת?! אותו אחד כבר נפטר בשנים האחרונות, ולכן אני לא אגיד את שמו, אבל בטוחני שבבית דין של מעלה, הוא מתחרט שיצאו מפיו דברים אלו!".
ישר כח, ושיהיה לעילוי נשמתה הטהורה של הרבנית אלטע הנדל הי"ד, בת הרב ר' חיים אוירבאך זצ"ל, וילדיה הקטנים: גיטל, נפתלי צבי יהודה לייב, ושמואל יעקב הי"ד.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות