יאיר לפיד ניצח. אין הגדרה אחרת למה שאנחנו רואים בימים האחורנים. בנימין נתניהו לימד אותנו בעשור האחרון שאחד מתפקדיו של ראש ממשלה זה להשקיע מאמצים בניסיון לפלג את האופוזיציה שלו. לסכסך את חברי האופוזיציה. שלא תהיה לו אופוזיציה מאוחדת. יאיר לפיד למד איך עושים פוליטיקה, הבין מה תפקידו כראש ממשלה חליפי וכגורם מרכזי בממשלה המכהנת. ואת השבוע הוא מסיים בהישג גדול מבחינתו. הוביל לסכסוך בין ראשי המפלגות החרדיות.
ביום שני, דקות לפני שלפיד נכנס לישיבת סיעת 'יש עתיד' הוא קיבל את ההזמנה להשתתף בחגיגת יום ההולדת של משה גפני. לפיד לא חשב פעמיים והודיע לצוות לשכתו: אני מגיע. הגעתו של לפיד לא נועדה רק כדי לחגוג לח"כ גפני אלא גם כדי לחבל באחדות מחנה הימין.
בזמן שלפיד ישב לצד גפני וליצמן בחדר סיעת 'יהדות התורה', אירוע חסר תקדים, הוא כבר הבין עד כמה המהומה גדולה. כל חברי סיעת ש"ס נעדרו בהוראת היו"ר אריה דרעי שלא חסך בביקורת על השתתפות לפיד בחגיגת גפני.
ימים לאחר החגיגה היה נראה שהאירוע הסתיים. אך בכל יום שחלף - גפני זעם יותר. הוא קרא את הפרשנים והבין - לטעמו - שאריה דרעי ואנשיו עומדים מאחורי התדרוכים שהוא כביכול בדרך לשיתוף פעולה עם יאיר לפיד וממשלתו. גפני טען בתוקף שאין דברים בגו. אסור לשתף פעולה עם ממשלת השמד. אך התדורכים נמשכו.
אמש גפני החליט לשבור את כל המוסכמות. לגעת בנושא הרגיש ביותר של אריה דרעי. להאשים אותו הסכמי אוסלו לאחר שהלך עם השמאל. גפני ידע עד כמה הפגיעה בדרעי תהיה כואבת ואישית. לא מדובר בפליטת פה אלא בירי מתוכנן עם מסר ברור: אם לא תחדול מלתקוף אותי, גם אני לא אשתוק ויש לך מה להפסיד.
דרעי היה המום. גם במחלוקות יש כללי משחק, מבחינתו גפני מפורר כל מוסכמה. לא הבין מה גרם לגפני להאשים אותו בהסכמי אוסלו, לאחר עשור שעמל להסביר עד כמה אין לו חלק בהסכם. לא רק שאין לו חלק עם מחנה השמאל, הוא אפילו ידיד של ח"כ איתמר בן גביר, כן - אותו בן גביר שהפגין נגדו במשך שנים.
דרעי עצמו לא הגיב. הוא שלח את חברי הכנסת לזירת הקרב. בזה אחר זה הם תקפו את גפני. בלשכתו הסבירו שגפני רגל וחצי מחוץ למחנה הימין. לדרעי יהיה קשה לסלוח לגפני, גם אם נראה תמונות של השניים מחייכים. מאז חזרתו של דרעי לש"ס, לפני כעשור, לא זכור פילוג שכזה בין שני המנהיגים. אגב, מדהים היה לראות שמי שיוצא להגנתו של גפני מפני המתקפות של ח"כי ש"ס היה לא אחר מאשר יאיר לפיד. כן, לקרוא ולא להאמין.
אך צריך להדגיש. כגודל ההישג של לפיד, כך גודל ההפסד של דרעי וגפני. במקום לשמור את המחלוקות בניהם בחדרים סגורים, השניים יוצאים לקרב פומבי. לפיד מחכך את ידיו בהנאה, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר סופרים עוד מצביעים שעוברים מהסיעות החרדיות ל'ציונות הדתית' ודרעי וגפני ימשיכו לעסוק בלפיד ובאוסלו.
הצגת כל התגובות