פרק ז': אנו עסוקים בפולמוס תורני על מה התכוון רבינו הרשב"א בקדושת מנהגי "הזקנים והזקנות". האם על כל מנהג באשר הוא, או רק באמונות כגון 'תחית המתים', כפי שהביאו בקובץ תורני 'עץ חיים' (באבוב).
- המנהג הקדוש - "להכות את עדי הקידושין"
- המנהג ש"החתן יתן סטירה לכלה עד ש..."
- מדוע נהגו להניח תרנגול ליד הדרשן?!
- הקדושה של "מנהגי הנשים הזקנות"
- על מה רבי יצחק אלחנן ספקטור - התחרט?
- "הינוקא הפלאי" ש"המלאך לא סטר לו" לפני שנולד
ראיה לגישה שכוונת הרשב"א היא לכל מנהג באשר הוא, הביא הגה"צ רבי יצחק מאיר מורגנשטרן בעלון 'דעה חכמה לנפשיך'[1] שציטט את דעת זקנתו שלא להניח את הכובע על השלחן, אלא רק שהחלל של הכובע יהא כלפי מעלה, ולא כלפי השולחן.
את המנהג הסביר הגרי"מ מורנגנשטרן באמרת הרשב"א הידועה שיש לכבד את מנהגי "נשים זקנות אף שאין ידוע טעמן".
הגרי"מ מורנגנשטרן ניסה להסביר ולבאר בשמו של האדמו"ר הר"י מפשעווראסק שפסק שאין להניח כוסות שפיהם לכיוון השולחן, אלא רק לכיוון התקרה – השמים, שפתוח לקבל את השפע.
עוד הובא בשם אחת מתלמידיו של הגרי"מ מורנגנשטרן בדרך פשט, שכיון שמצוי בשולי הכובע זיעת הראש שהיא מסוכנת לאכילה, הרי שאין מניחים את הכובע בצורה רגילה על השלחן שיש בו מאכלים, כדי שלא יגע זיעה מהכובע לאנשים, דבר שיש בו סכנה, שיקוץ וחוסר נקיות.
ברם, ישנה ראיה שהרשב"א לא התכוון לכל מנהג באשר הוא, שכן הרשב"א עצמו ביטל את מנהג הכפרות, ואם כדברי הרבנים סבורים שאין לבטל מנהגי זקנות, היאך הרשב"א לא חשש לבטל את מנהג הזקנים והזקנות בעניין כפרות?!
וכך הובא בשו"ת הרשב"א בעניני ביטול מנהג הכפרות[2]:
"היו שוחטין תרנגול זקן לכפרה על הנער היולד וחותכים ראשו ותולים הראש בנוצתו בפתח הבית עם שומים, והבלים הרבה שנראו בעיני כדרכי האמורי... וריחקתי על זה הרבה. ובחסד עליון נשמעו דברי ולא נשאר מכל זה ומכיוצא באלו בעירנו מאומה".
בהמשך מתמרמר הרשב"א שישנם אשכנזים שכן נוהגים את מנהג הכפרות:
"אף על פי ששמעתי מפי אנשים הגונים מאד מאשכנז היושבים עמנו בבית המדרש שכל רבני ארצם עושין כן ערבי יום הכפורים ושוחטין לכפרה אווזין ותרנגולין".
בהמשך כתב הרשב"א שלמרות שנוהגים כך בארצות אשכנז, ואף רבינו האי גאון כתב שכן נהגו: "ועם כל זה מנעתי המנהג הזה מעירנו".
כך, ממקור זה, קשה להאמין שהרשב"א שהיה כה תקיף לבטל את מנהג הכפרות, העריץ כל מנהג של "נשים זקנות", ונראה כפי שהובא בקובץ 'עץ חיים' (באבוב) יא[3], שכוונת הרשב"א היא רק לאמונות כמו 'תחיית המתים'.
הרב דוד מאיר ישראל רוס מכולל חסידי באבוב ברוקלין ניו יורק ובמאמר שפורסם בקובץ 'עץ חיים' (באבוב) י"ב[4] ציטט את הקדושת ציון מבאבוב בשם אביו מהר"ש הראשון שמקובל מאת הבני יששכר ש'מאמר' או 'מנהג' המקובל אצל בני ישראל החרדים לדבר ה' מדור דור, חייבים להאמין בו אף על פי שלא נודע מקורו והמסרב להאמין בו הוא בגדר אפיקורס ר"ל.
כדוגמה הזכיר ה'קדושת ציון' מבאבוב על נשמות המתים שנמצאים בבית הכנסת בלילה, ויש להאמין בזה אף על פי שלא נמצא כתוב בשום מקום. (ומביא מקור לדברים אלו ממחזור ויטרי), ומסיים בשם ה'קדושת ציון מבאבוב': "כי כל מנהגי ישראל קדושים וממקום קדוש יהלכון והמפקפק בהם הרי הוא בגדר אפיקורס".
נסיים עם מה שהובא בשמו של רבנו נחמן מברסלב זי"ע (שיחות הר"ן - אות קג):
טוֹב יוֹתֵר לִהְיוֹת פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר
דְּהַיְנוּ לְהַאֲמִין אֲפִילּוּ בִּשְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים
כְּדֵי לְהַאֲמִין גַּם בְּהָאֱמֶת
מִלִּהְיוֹת חָכָם וְלִכְפּר בַּכּל חַס וְשָׁלוֹם
דְּהַיְנוּ לִכְפּר בִּשְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים
וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה הַכּל לֵיצָנוּת אֶצְלוֹ וְכוֹפֵר גַּם בְּהָאֱמֶת חַס וְשָׁלוֹם
"וּמוּטָב שֶׁאֶקָּרֵא שׁוֹטֶה כָּל יָמַי וְאַל אֶהְיֶה רָשָׁע שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי הַמָּקוֹם".
• • •
[1] וארא תשע"ט. ישר כח לידידי מנדי שפירו ששלח לי מקור נפלא זה
[2] חלק א סימן שצה
[3] עמוד שכח
[4] עמ' 305
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות