פרק ב': 'קול ישראל' היה שבועון של ארגון 'צעירי אגודת ישראל' שהודפס בירושלים לפני כמעט מאה שנים, והיה לשופרה של 'אגודת ישראל' ו'העדה החרדית' בירושלים.
בתאריך ח' בכסלו תרפ"ח, תחת מאמר בשם 'רבם דקרו', מצטט עיתון 'קול ישראל' את עיתון 'התור' שכתב מאמר בשם 'חילול השם' בו הוא התקיף את הרבנים הראשיים לישראל בסוגיית צוואת הגבירה סימה בליליוס, ומחה על כך שהם מסרו את הדיון לערכאות בהונג קונג, וטען שמדובר ב"דבר מחפיר".
סיפורה של הנדבנית סימה בליליוס הינו סיפור קלאסי על מאבקי ירושה נכבדה שמתגלגלים מידי יום לבתי הדין השונים בארץ ובעולם.
הכול מתחיל משנת תרפ"ו (1926) שהגבירה סימה בליליוס נפטרה, וציוותה סכום עתק "לבית הכנסת היהודי הראשי של ירושלים".
איזה בית כנסת מוגדר כ"הראשי לירושלים"? את הפרט השולי הזה היא שכחה לציין... מאז התחיל מאבק איתנים בין בית כנסת החורבה האשכנזי, לבין בית הכנסת רבן יוחנן בן זכאי הספרדי - על התואר "הראשי". הרב הראשי האשכנזי תמך כמובן בבי"כ חורבה האשכנזי, והראשל"צ הספרדי תמך כמובן בבי"כ ריב"ז הספרדי.
לא נאריך בסיפור הכאוב, שאף מוזכר בשו"ת יביע אומר (ח, ז) למרן הגר"ע יוסף, ואף נטען שהדים לסכסוך הירושה משנת תרפ"ו (1926) נותרו כזיכרון כאוב וסייעו להקמת מפלגת ש"ס בשנת תשמ"ב (1982).
• • •
בעיתון 'קול ישראל' מתאריך ח' כסלו תרפ"ח מובאת ביקורת על הראי"ה קוק שביקר ב'בְּצַלְאֵל' - מוסד אקדמי לאמנות, עיצוב ואדריכלות, שנוסד בשנת 1906 והיה בית הספר הראשון לאמנות בארץ ישראל. בעיתון הביאו את תגובת הראי"ה קוק שהכחיש שהוא ביקר במחלקת הפסילים והאלילים, אלא ביקר רק במחלקת הציורים.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com