שנים רבות שהייתה הסוכה של קרישבסקי קטנה וצפופה. רבות בדיוק כמספר השנים שהיא עמדה על עמודים, בולטת לרחוב ומרימה רַאשים חוששים, רעועה ונוטה ליפול לסוכת השכנים.
לכל הטורים של 'בקריצה' - הקליקו כאן
נוחעם קרישבסקי והרבנית ושנים עשר צאצאיהם כ"י קיימו בכך בהידור בכל שנה מחדש "תשבו כעין תדורו" מַאמֶעעש, שהלא דירת הקבע שלהם לא היתה שונה בהרבה מזו הארעית, בגודלה, ביופיה ובגשם שטפטף מִגגה.
אשר על כן, מי שלא ראה את פניהם של הקרישבסקים כשנתבשרו על הרחבת החצר מתחתיהם ועל האפשרות להגדיל ולהכפיל את הזֵייכר לענני הכבוד שלהם – לא ראה שמחה מימיו. ר' נוחעם רקד קדאצ'קה בפעם הראשונה והשכנים הזדעזעו מהסדקים החדשים שנוספו לקירות הבניין הישיש.
עם התרוממות הרֶעְלסִים ואדיקת האזיקונים סביב קורות העץ האימתניות בפיקוח מהנדס מאנ"ש, נוּחֶעם החליט החלטה נועזת כי השנה הוא יערוך שמחת בית השואבה מרכזית לכל ידידיו בעבר ובהווה, בחלומו ראה את ישישי מאה שערים עוזבים לראשונה את הראבעראלעעך לטובת הפטל הקר בסוכתו הרועדת. כשבראש סדר העדיפויות עמדו הגורמים לכמויות הזיעה והשולחנות בעזרת נשים הידועות לדוחק, לנפילה ולשימצה. לשם כך היה לו להשיג זמר בעל כושר צרידות גבוה יותר מההוא של תולדות אהרון. ישיג ויארגן.
עוד היה מנוי וגמור אצל נוחעם, כי הגיע השעה להזמין לחול המויעד גם את הצד של הרבנית, משפחת אייזנבאך המורחבת, שירוו גרונם אף הם ביין שהכין במו רגליו, ויתענגו מהגפילטע שהכינה נוות הבית במו ידיה. יבואו ויתאשפזו אצלו האושפיזין וישוחחו מעט על המצב בכלל ועל המצב בפרט.
עם התקדש החג וכשאגודלו עודנה אדומה ויוקדת מנעיצת הנעצים, נכנס זורח ומאושר נוחעם אל סוכתו וצעק כמנהגו עתיק היומין "אההה איזו סוכֶּההההה!!", נוחעם הקפיד תמיד לשיר ולסלסל כשראשו לכיוון החלון כשידו מתופפת עם הסכין על הצלחת ומשרה אווירה של אכילה תמידית, כשהשכנים בסוכותיהם פעורי פה למשמע התיאורים המגרים על כמות המאכלים ושמותיהם המפוצצים של המנות האחרונות שהכינה אשתו "לכּוֹבֶד יוֹנְטֶעב"!.
ברקע הבשר והצימע'ס מרגליה בפומיה של נוחעם לבאר כי החג נקרא 'זמן שמחתינו' משום שכשיוצאים לסוכה מגלים כי גם אצל השכנים רבים ומתקוטטים...
בפרט אצל ויינשטיין שתמיד נותנים תחושה שהכל תקין אצלם ועל מי מנוחות. איזה מנוחות. צרחות. כל החג וויכוחים מי ישן על המיטה הגבוהה, ואין מינימום של תיאום בבחירת השירים. בוקה ומבולקה. אֵם הבית שם פקעת עצבים מתחילת החג ועד הקויל מבשר. קיצע'ר שישו ושמחו.
על כן מקפידים נוחעם ואשתו תליט"א על אווירה שלווה ורגועה ומקפידים הקפדה יתירה להחצינה כלפי חוץ. מה יש, קינַע'ס סויפרים. לא יזיק לשכנים לקבל שיעור כללי קטן איך נראית סעודת חג המטובלת בווארטים, מוסיקה חסידית עדכנית, ואכילה עראית בקבע, כשצהריים ברבע לשבע.
הצעקות היחידות שבקעו בסוכתם היו של "שה שה לא לצעוק אנחנו בחוץ כולם שומעים...".
למרות, שתמיד יהיו והיו דברים שלא בשליטתו, שגרמו מעט עוגמת נפש ולמיעוט רגעִי בשימח'ס החג. כמו כשהתאומים שיהיו בריאים בני השמונה החליטו לזרוק מגנטים מהחלון על סככם של הפריימנים, ובכך להפוך את סוכתם לחמתה מרובה מצילתה מחד, אך מאידך להשאיר להם את התחושה של הבית ולהדר ב'כעין תדורו'.
היה גם את הקטע המרגיז עם אחיו מוישה אהרון איייזנבאך, שבלהט הוויכוח על ענייני דת ומדינה פלט מבלי משים שהוא מפגין קבוע בבר אילן נגד המפגינים הקבועים על עבודות הרכבת הקלה והמסתעף.
אווווּ אַה! באותו חול המויעד הקרישבסקים לא יכלו לפתוח את דלת הסוכה מרוב פשקווילים שהודבקו עליה, היו צדדים לחיוב אפילו לפרק להם את הסוכה אבל השכנים ממול הפגינו נגד והגזירה בוטלה.
לאור מקרים אלו ואחרים מחנך ר' נוחעם את יוצאי חלציו שלא להעלות נושאים ושירים השנויים במחלוקת בסוכת השלום שלהם, ובכלל, להשתדל לריב רק מריבות של 'דבר האבד'.
בגשם הראשון זה קרה. ס'תומרת היתה גם קרה, ורוחות, ונוחעם מצא את עצמו ואין לו מושג איך, ב2:45 לפנות בוקר באמצע מאה שערים בקומת קרקע ללא דפנות קישוטים וסכך. כשהוא מתעקש לזכור שכשהלך לישון כל אלו היו ואפילו בקומה שלישית.!, "המהנדס מאנ"ש כנראה פחות מקצועי משחשבתי" הרהר.
אך לא איש כנוחעם יישבר, גם לא כשהמוני עמך ישראל צופים בו ובפיג'מתו רועדים מקור כמו ערבה נטולת לבלוב.
הוא משך בחוזקה את הפּוך מראשיהם של הישיבוחרים שלו שהתעקשו להמשיך לישון ברחוב, אסף את הקיינעס, המזרון והקרוקסים ועלה לישון כעבד ששפכו לו קיתון על פניו.
ודווקא כעת כשהרשו לעצמם הקרישבסקים לשוב ולריב בקולי קולות כעין תדורו, איזה נעכ'ס החליט להזמין ניידת משטרה בגִין הפרעה למנוחת השכנים, השוטר נחרד לגלות את הרעעלסים להרחבת הסלון שסיכנו לטעמו את השכונה כולה, הוציא צו הריסה תיכף אחרי החג, וזימן את המהנדס לשימוע.
מהנדס מאנ"ש...