ממש ברגעים אלו, לפני 91 שנים, במוצאי יום כיפור בכותל המערבי, שוטרים בריטים החזיקו בר' משה צבי סגל בחוזקה, הכו אותו והשליכו אותו לקישלֶה האנגלי.
על מה ולמה הושלך סגל לכלא האנגלי?
באותם ימים הממשל הבריטי אסר על היהודים לתקוע בשופר. כל זאת אירע לאחר שהמופתי חאג' אמין אל-חוסייני טען כי התקיעה היא בניגוד ל'סטטוס-קוו' עליו סוכם לאחר מאורעות תרפ"ט.
משהבינו המתפללים היהודים שהם לא יוכלו לתקוע בשופר למרות שהמואזין בהר הבית ישמיע את זמרתו כרגיל, התרגזו ביותר כפי שמתואר בעיתונות התקופה: "קשה לתאר את ההתרגזות ששררה בין המתפללים על יד הכותל, בהודיע השמש, כי אסרו עליו להמציא את השופר ולתקוע. וממש באותה שעה הופיע המואזין לקרוא לתפלה את מאמיניו מעל הגדר הסמוכה לכותל". (דבר, 15.10.1929).
משה צבי סגל, שנתיים לאחר עלייתו ארצה, היה כבן 26 וביום הכיפורים תרצ"א (1930) התפלל בבית הכנסת של הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין ויחד איתו ירד לתפילת נעילה בכותל המערבי.
שנים רבות נטען שלמרות הבידוק הקפדני, הבריח סגל שופר, ותקע בו במוצאי היום הקדוש. הוא נעצר מיד והובא לבית המעצר בקישלה, אך הראי"ה קוק שכיהן כרב הראשי הודיע שהוא לא ישבור את הצום, עד שסגל ישוחרר, וכך הוה.
מאז סגל נהפך לסמל הכותל. בהלוויה של זאב ז'בוטינסקי בשנת תשכ"ד (1964) צעד סגל ענוד על צווארו בשופר בו תקע בכותל.
כאמור, הרב סגל הינו סמל השופר והכותל. באגרות קודש[1] מובאים התכתבויות של הרבי מליובאוויטש עם הרב סגל, בהן מוזכרת פעילותו בעיר העתיקה, ומנהגו הקבוע לתקוע בשופר בצאת יום הכיפורים.
ברם, ד"ר דותן גורן, חוקר תולדות ארץ ישראל, מנפץ את המיתוס, ולאחר שחקר שנים רבות קטעי עיתונות ומקורות ארכיונים, טוען שסגל לא תקע בשופר באותו מוצאי יום כיפור. לדבריו, סגל אמנם נכח ברחבת בכותל ועורר את המתפללים לתקוע בשופר, אך נעצר כאמור בידי השוטרים הבריטים לפני תום התפילה שהסתיימה ללא התקיעה המסורתית.
הראשון שעשה זאת לטענת דותן גורן היה שלמה נוימן ביום הכיפורים תרצ"ג (10.10.1932). ומעשיו פורסמו היטב על ידי אבא אחימאיר, ממייסדי 'ברית הבריונים'. במאמרו הפליג אחימאיר בשבחו גם של... חברו סגל!, ולא מן הנמנע טוען גורן, כי פרסום הדברים תרם למיתוס בדבר "תקיעתו" של סגל.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
לקריאה נוספת:
- דותן גורן, האומה – גיליון 202 קיץ תשע"ו – 2016 עמ' 73 – 81
[1] כרך כו איגרת ט'תקפו; כרך כה, איגרת ט'תקמח