This browser does not support the video element.
בסרטון וידאו נדיר, שמתפרסם לראשונה ב 'כיכר השבת', נראה מרן שר התורה, הגאון רבי חיים קנייבסקי, משיב על ח' שאלות בהלכות בציעת הפת בסעודה, כגון: כיצד יחלק את הפת כשיש הרבה סועדים, האם חייבים לטבול את הפת במלח או אפשר בלפתן והאם מותר לזרוק את הפת כשהסועד יושב במרחק?
התיעודים הנדירים האחרונים >>
- הלכות נטילת ידיים לסעודה; שו"ת עם מרן הגר"ח קנייבסקי
- פסק הגר"ח: מתי נפסוק כמו ה'חזון איש' - כשציין "שלא בעיון"
- כשמרן הגר"ח קנייבסקי זיהה את כתב ידו של אביו זיע"א
בסרטון המיוחד שצולם לפני מספר שנים נראה תלמידו ומקורבו הגדול, הרה"ג רבי אורי טיגר, מציג בפני מרן שר התורה שמונה שאלות שנתעוררו לאברכי כוללי "אליבא דהלכתא".
התמלול המלא:
א
ב"ביאור הלכה" (סי' קס"ז ס"א ד"ה וצריך) כתב שבמקום שלא יהיה שהייה בשבירתה אחר הברכה כגון בכיכר קטן ודק, אין צריך לחתוך כלל קודם אכילה, האם הכוונה שגם אסור לחתוך או שמא רק אין צריך לחתוך?
מרן הגר"ח קנייבסקי: "אסור אני לא יודע אבל זה לא יושר כי הרי הברכה יותר טוב שתהיה על חתיכה גדולה, אז ממילא לא כדאי לשבור את זה לפני כן".
ב
ב"משנה ברורה" (סי' קס"ז סקי"ד) כתב שצריך ליזהר בסעודה גדולה כשאחד מוציא את כולם בברכתו, שיחתוך בציעת המוציא כל כך גדולה שיספיק לחלק ממנה המוציא לכל המסובין, מה הדין במי שיש לו הרבה מסובים וצריך לחם שלם כדי לחלק לכולם, איך ינהג בהבציעה כדי שתיחשב כולה "פרוסת הבציעה"?
מרן הגר"ח קנייבסקי: "יחתוך את כל הלחם לשתי חצאים וזה מספיק".
אבל הוא צריך לחלק להרבה אנשים
מרן הגר"ח קנייבסקי: "כן, יחלק לכולם".
ג
ב"שולחן ערוך" (סי' קס"ז ס"ג) כתב שאין לברך קודם שיתפוס הלחם, איך הדין במאכל המלכלך את ידיו או רותח שאין יכול לאוחזו בידיו אלא בכף, כגון דג שלם וכדומה שאם יטול ממנו מעט ויאחזנו בכף יפסיד בכך את מעלת ה"שלם", האם יוותר על מעלת ה"שלם", או שמא עדיף להשאירו שלם ולא יאחזנו כלל?
מרן הגר"ח קנייבסקי: "לתפוס את הלחם לא הכוונה בידים, יכול לתפוס את הקערה בידים גם כן".
אז למעשה מה הוא יעשה, יחזיק את זה עם הקערה?
מרן הגר"ח קנייבסקי: "עם הקערה, מאי נפקא מינה".
ד
כתב הרמ"א (סי' קס"ז ס"ה) שמצוה להביא על השולחן מלח קודם שיבצע, ויש לעיין בליפתן שמעורב בו מלח האם הוא שוה לטיבול במלח עצמו, או שמא צריכים לטבל דוקא במלח?
מרן הגר"ח קנייבסקי: "המנהג שלוקחים מלח ממש".
ה
אם צריך ללכת מחדר לחדר (או מבית לבית) כדי להביא מלח, האם מותר ללכת להביאו בין הנטילה לברכה?
מרן הגר"ח קנייבסקי: "יכול להיות שיכול ללכת בין נטילה לברכה גם כי זה לצורך הברכה, יכול להיות".
ו
כתב ב"משנה ברורה" (סי' קס"ז סקל"ח) דאפילו בפת שלנו הנקיה אם אמר הביאו מלח וליפתן בין ברכה לטעימה אינו הפסק "כיון שהוא חפץ לאכול הפת על ידי טיבול במלח וליפתן", האם גם כשאין צריך כלל למלח אלא לענין שעל פי הקבלה יחשב צרכי סעודה לענין זה?
מרן הגר"ח קנייבסקי: "אותו דבר".
ז
בעל הבית שהוא זקן או חלוש וקשה לו לפרוס את הכיכר, האם יברך הוא ויתן לאחר לחתוך?
מרן הגר"ח קנייבסקי: "לא ראינו נוהגים ככה, תמיד המברך בוצע".
ח
כתב ב"משנה ברורה" (סי' קס"ז סקפ"ח) שלא יזרוק פרוסת המוציא, איך הדין ביושב בב' קצות השולחן ואין לו דרך להעביר הפת לחבירו כי אם על ידי זריקה, האם יהיה מותר לזרוק משום צורך אכילה?
מרן הגר"ח קנייבסקי: "לא ראוי לזרוק, זה בזיון".