כדי לפגוע במשפחות ההרוגים לא צריך להיות אגרסיבי כ'ירון לונדון' שהשתלח בחרדים במילים פוגעניות. ממנו לא ציפינו לכלום.
כדי לפגוע במשפחות ההרוגים מספיק לכתוב מאמר הלכתי מפולפל עם טענות שהעולים למירון אשמים בכך, כפי שרמז הרב ישראל אריאל במאמרו באתר ערוץ שבע.
כל דרדק שלמד בישיבה שנים מספר, מודע לפולמוס ההלכתי האדיר אודות העלייה לקברי צדיקים, והילולת רשב"י במירון בל"ג בעומר.
בימים שלאחר האסון: "מַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם" כפי שכתב עמוס הנביא, ואין לחפש סיבות ואשמים לאסון כפי שהתבטא מרן הגר"ח קנייבסקי: 'זו גזירת שמיים ואין איתנו יודע חשבונות שמיים'.
הרב ישראל אריאל לענ"ד במאמרו ירה את החץ, ואח"כ סימן את המטרה. במאמרו נטען שבמירון לא זכינו שיקוים בנו - "עומדים צפופים ומשתחווים רווחים", כי מירון אינה בית המקדש, ולא הגנה עליהם זכותו של רשב"י.
לטענתו, למנהגי ל"ג בעומר אין מקורות בתלמוד או ברמב"ם. עוד כתב שהעלייה למירון החלה לפני כארבע מאות שנה בלבד.
בשיא מאמרו נטען שכל ענין המסע לקברים - מקורו באיסלאם ומנוגד לדעת חז"ל והרמב"ם, וישנו איסור ביהדות לבקר בקברים, וכך דבריו:
"המנהג לקיים מסע ל"קברי קדושים" מקורו, למעשה, באיסלאם שם מקיימים 'זיארא' בארצות שונות ונוסעים לקברים של "קדושיהם".
לפלא שנעלם מהרב אריאל את הנאמר במסכת סוטה (לד ב) על כלב בן יפונה ש"פירש מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות".
אז איך אפשר להגיד 'דורש אל המתים', והרי כלב בן יפונה על ידי השתטחות על קברי אבותינו זכה ועזב את עצת המרגלים?!
קדם לכלב יפונה, יוסף הצדיק, שהמדרש מעיד שהשתטח והתפלל על קבר אמו רחל בבית לחם בעת שירד למצרים, וענתה לו אימו שה' יצילו מכל רע.
במאמרו מצטט הרב אריאל את הרמב"ם בכך שהוא נגד עלייה לקברים. אולם נעלם מהרב אריאל שהרמב"ם בעצמו עלה לקברי אבותיו במסעו לארץ ישראל כפי שהובא:
- "ובאתי לעכו וניצלתי מן השמד והגענו לארץ ישראל... יצאתי מירושלים לחברון לנשק קברי אבותי במערה. ואותו יום עמדתי במערה והתפללתי שבח לאל יתברך על הכל" (ספר חרדים לרבי אלעזר אזכרי. מהדורה תרל"א עמ´ 49).
בנוסף: גם מנהיגה המפורסם של הציונות הדתית הראי"ה קוק במסע המושבות שנערך בשנת תרע"ד (1914) ביחד עם הגרי"ח זוננפלד, המשלחת בקרה בקבר רבי מאיר בעל הנס, והראי"ה קוק לא נכנס להתפלל בקבר אך ורק בגלל היותו כהן, ולא מפני טעמו של הרב אריאל שמדובר ב'דורש אל המתים'[1].
וכן הובא דיון בב"ח לרבי יואל סירקיש מגדולי האחרונים (יורה דעה סימן ריז) שבתחילה מעלה סברה שלהתפלל בקברי צדיקים מדובר כ'דורש אל המתים', אולם מסקנתו היא שלאחר שיש לדבר סמך מספר הזוהר הקדוש (אחרי ע ב - עא ב), אין למחות בכך[2].
טוען הרב אריאל: "מה זאת עשה אלוקים לנו!" מדוע לא הגינה זכות רשב"י על אותם ארבעים וחמישה צדיקים ותמימים? יש, אפוא, לפשפש במעשינו - על מה ולמה?
מסקנתו היא, שכאמור ירה כחץ ואח"כ סימן את המטרה, שחילול השם הוא שהר הבית בידי מוסלמים וחצר ה' למרמס ו"תבעה השכינה את עלבונה וכו'.
למעשה מאמר שלם נכתב ובו מסקנות הלכתיות ששנויות במחלוקת מבלי להביא את הצדדים הנוספים, כדי לסמן את המטרה, מה שנעשה לטעמי כדי לעודד את בנית בית המקדש, דבר ששנוי במחלוקת גדולי ישראל בכל הדורות: האם עם ישראל יבנהו, משיח, או ירד משמים.
יש לציין שלא רק במירון התרחשו אסונות. כבר בזמן חז"ל בבית המקדש אירע ונתמעך יהודי בדוחס כמובא:
- "תנו רבנן, מעולם לא נתמעך אדם בעזרה, חוץ מפסח אחד, שהיה בימי הלל, שנתמעך בו זקן אחד, והיו קוראין אותו פסח מעוכין". (פסחים, סד,ב).
מה יגיד אז הרב אריאל? כלום לא עמדה זכותו של הקב"ה בביתו?
כמו כן לפי יוסף בן מתתיהו, ינאי המלך הרג חמישים אלף יהודים במרד שהחל בבית המקדש, והטבח הראשוני התרחש רח"ל בבית המקדש. אצל חז"ל המעשה מופיע כמעשה השלכת האתרוגים.
נסיים עם דף היומי של היום שלישי כ"ב אייר (יומא כ"ג) שמספרת על רצח שנעשה בבית המקדש בידי כהנים מעל גבי המזבח:
- "תנו רבנן: מעשה בשני כהנים שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש, קדם אחד מהן לתוך ארבע אמות של חבירו נטל סכין ותקע לו בלבו...".
[1] יותר מכך. הראי"ה הסתפק האם בכול אופן מותר לו להיכנס בשל 'צירוף' של 'קברי צדיקים אינם מטמאים' ו'לא בשמים היא' כדי שיוכל להתפלל על קבר רבי מאיר, ובכל אופן הכריע לא להיכנס. אולם עודד את חברי המשלחת להתפלל בקבר ולצפות לישועות.
[2] הזוהר הקדוש (במספר מקומות) מקשה מדוע כשמבקשים מהצדיקים המתים זה לא דורש אל המתים? ומיישב שהצדיקים המתים הם לא מתים, לכן אפשר להתפלל אליהם. ודו"ק. כך למד הב"ח וכל הפוסקים שהתירו.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות