עומדים אנו ערב שבת הגדול, בשנה זו הוא חל באופן מיוחד בערב חג הפסח, וישנם כמה שינויים מיוחדים לשנה זו.
חג הפסח הוא חג האמונה, אמונתנו מבוססת על יציאת מצרים, כפי שנכתב בדיבר הראשון שבלוחות הברית "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" – יסוד היסודות של האמונה.
אין ספק כי כ-ו-ל-נ-ו ללא יוצא מהכלל מאמינים בני מאמינים, ישנם כאלו שהניצוץ הפנימי עדיין אינו נראה בחיצוניות. עובדה היא כי רוב רובו של עם ישראל מסב לסדר ליל פסח כהלכתו בשמחה ובאחדות. ברור כי זה הוא מכח האמונה הפנימית הזו.
אנו אמורים לנצל את הלילה הגדול הזה, ולהפיק מהחג הזה אמונה לכל השנה, כל אחד לפי דרגתו ומדרגתו, לעלות ולהתעלות בחיזוק האמונה, שזו היא עבודת חיים, כל יום וכל היום.
לחדד את האמת ולהאמין כי אין מקרה בעולם, והכל מאת הבורא יתברך, בורא העולם ומנהיגו. אמונה – משמע להפנים כי מציאות השם אחד ואין זולתו, והשגחתו התמידית חופפת עלינו.
תלמידי הבעל שם טוב אומרים על הפסוק "הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר" שעל ידי הדיבור והסיפור בניסים ובהשגחה הפרטית מתחזקים באמונה.
•
חשבתי לעצמי ברוח זו, איך לקבל אמונה על ידי הדיבור והשיח אודותיה. והחלטתי לשתף אתכם בחוויה מדהימה שהייתה לי בדיוק בשבוע זה!
הוזמנתי לערוך חופה באחד מבתי המלון על חוף ימה של נתניה. הגעתי בשעה היעודה לערוך את החופה שנקבעה לשעת השקיעה. תוך כדי הגעתי למקום , מסתבר כי קרתה תקלה מצערת, ועקב אי הבנה, הורי החתן עדיין לא נמצאים במקום. מרגע לרגע התברר כי האיחור הוא משמעותי, לא פחות משעה עגולה! לא נכנס לפרטי הסיפור והטעות, זו הייתה המציאות...
חזקתי את עצמי כי מן השמים גלגלו את הטעות המוזרה והיקרה הזו, ועוד בזמן עמוס כזה של ערבי פסחים. החלטתי יחד עם ידידי הרב יעקב שובע רב קהילת הפארק לצאת לחפש בינתיים מנין לתפילת ערבית, הזמנו את המעלית כדי לרדת. באותו רגע שדלת המעלית נפתחה, שתי נשים עומדות לצאת ממנה. חשבנו שהם חיפשו בטעות את הלובי, ואמרנו להם כי כאן נמצאת כניסה לאולם החתונות. ברגע הראשון הן לא הגיבו, ובשנייה שאחריה הבליעה אחת מהם במבוכה: אה, חתונה? אני דווקא רוצה חתונה, אבל - לא דרך הרבנות- אני עם הרבנות סיימתי!
אני נדרכתי לשמע המשפט הנוקב, והבנתי כי כאן הקרה לי הבורא הזדמנות לפעול, ויתכן כי זו הייתה מטרת העיכוב... ובכן לא ויתרתי ושאלתי: ומדוע לא דרך הרבנות? והיא עונה נחרצות: נשבעתי שאני לא דורכת יותר ברבנות! תוך כדי השיח הבנתי כי המדובר אצלה בפעם השנייה,- פרק ב' וכי הייתה לה היסטוריה עגומה מול הרבנות. הצעתי לה לשקול את הדברים, ואולי לא במקרה הגיעה אלייך כעת הזדמנות לערוך חוויה מתקנת. היא טענה לעומתי כי היא כבר לא יכולה לשנות את דעתה כי היא נשבעה שלא להגיע יותר לרבנות. השבתי לה כי באמת כעת היא לא באה לרבנות, אלא הרבנות הגיעה אליה... נפרדנו תוך כדי שאני מציע לה לשקול את הדברים עם עצמה, מסרתי לה כרטיס ביקור שלי למקרה שתרצה לברר עוד לפני שהיא מסיקה מסקנות.
•
לא אלאה אתכם בהמשך התהליך, ואסכם לכם את מסקנת האירוע: מועד החתונה של הכלה נקבע מיד לאחר ל"ג בעומר. וכבר השבוע, ביום רביעי בערב הרבנות הגיעה אל הזוג, וסוכם כי בעזרת השם הזוג יינשא כדת משה וישראל!
אני עדיין תחת הרושם של הסיפור, והרבה מחשבות תובנות ומסקנות יצאו לי ממנו. אך המסר העיקרי בו רציתי גם לשתף אתכם הוא מה שנוגע אלינו, לחג האמונה.
ראיתי בחוש כיצד הבורא מנהיג את העולם לפרטים ולפרטי פרטים, כולל הרגע המדויק בו הבנתי כי החופה הולכת להתעכב במשך שעה תמימה, ובאותו רגע בדיוק לחצתי על כפתור המעלית כדי לרדת לתפילת ערבית, ובדיוק! בדיוק באותו רגע זימן הבורא את המפגש הזה, בו הרבנות הגיעה אל הזוג... והכל כדי לזכות עוד שתי נשמות יהודיות מאמינות בנות מאמינות, להקים את ביתם כהלכה , כדת משה וישראל!
ניקח זאת לעצמנו ככלל, לא תמיד אנחנו מבינים את הסיבה , את העיתוי ואת הנסיבות. אבל בהכרה הפנימית נדע ונחדד כי הכל מאת השם שדואג לנו ומנהל אותנו ואת כל העולם כולו כרצונו.
אין עוד מלבדו!
שבת שלום וחג פסח כשר ושמח