1:
פרשתנו מתחילה בפסוק ״דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה..״
מבהיר הקב״ה לכל עם ישראל שהמשכן שהם עומדים לבנות הוא גם בשבילו וגם בשבילם כנאמר, ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״, ודבר זה לא יקרה אם לא יתרום כל אחד ואחד מעם ישראל כפי יכולתו.
מצווה זו שונה משאר המצוות כיון שהיא מורכבת מחובה ורשות.
חובה על הציבור בכללותו למנות גזברים שיהיו אחראים לאסוף את התרומות שהן לא חובה על היחיד אלא רשות, כל אחד כפי נדיבותו.
התורה מונה חמישה עשר דברים שמהם ורק מהם יבנו את המשכן: ״זהב וכסף ונחושת ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועיזים ועורות אילים מאדמים ועורות תחשים ועצי שיטים שמן למאור בשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים אבני שוהם ואבני מילואים לאפוד ולחושן״.
לכאורה קשה, מדוע התורה כותבת את אבני השוהם והמילואים בסוף הרשימה, האם הם לא יותר חשובים מעורות תחשים ועצי שיטים? משמן ובשמים? הרי היה ראוי לכתוב אותם מייד אחרי ה״זהב כסף ונחושת״?
שמעתי שני תירוצים על שאלה זו.
מי שהביאו את אבני השהם והמילואים היו נשיאי השבטים שבחרו לחכות ולראות קודם מה יתנו כולם, ורק אז ישלימו הם במקרה וישאר משהו להשלים.
בגלל שלא התנדבו הנשיאים מהתחלה כמו כולם והשאירו את תרומתם כברירת מחדל, נכתבו תרומותיהם אחרונות.
עוד סיבה, כתוב שאבני השהם והמלואים נפלו מהשמים כמתנה ביחד עם המן וכשאספו עם ישראל את המן אספו איתו גם אבנים טובות, ודוקא אותם בחרו הנשיאים לתרום.
כל עם ישראל טרח ועמל על התרומה שתרמו, אך הנשיאים תרמו משהו שלא עמלו עליו ולכן תרומה זאת היא הפחות חשובה.
מזה נבין שחשיבות התרומה היא ברצון להיות הראשון שתורם, לא לחכות לסוף ולנסות להתחמק.
נבין גם שיש חשיבות לעמול ולהתאמץ כדי לתרום ולא לעשות את זה כדרך אגב וללא מאמץ.
והכי חשוב, אם נרצה את הקב״ה איתנו, בתוכנו, עלינו לעזור ולתת מעצמנו כמה שיותר לטובת כלל עם ישראל.
2:
בשבת זו נזכה לקיים מצווה חשובה מדאורייתא והיא מצוות מחיית עמלק.
צריכים לנסות להבין כמה עניינים במצווה זו.
מדוע הקב״ה דורש מעם ישראל לשנוא את עמלק? מדוע שינאה זו כל כך חשובה לעם שידוע כרחמנים וגומלי חסדים?
ועוד, מה עלינו לעשות עם שינאה זו? הרי בימינו אין עמלקים וגם אם יש הרי מאז שסנחריב בלבל את האומות אין אפשרות לדעת בכלל מי הוא עמלק.
ומדוע דווקא עמלק? מה הוא כבר עשה לנו? בסך הכל הרג מספר קטן של אנשים שהזדנבו מאחורי מחנה ישראל.
מה עם פרעה, נבוכדנאצר, טיטוס, סנחריב, היטלר ועוד רשימה ארוכה של אלה שניסו ועדיין מנסים להשמיד אותנו.
עוד צריך להבין, מה בכלל עמלק חשב לעצמו, כל העולם מפחד מישראל בעקבות מאורעות יציאת מצרים ככתוב ״אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמוגו כל יושבי כנען״ ודווקא הוא חושב שיוכל על עם ישראל?
ומה בכלל הוא רוצה מעם ישראל שלא עשו לו כלום ולא עברו באזור שלו בכלל, הרי בדרך כלל מלחמות פוצחות כשיש מריבה על שטח או איום כלשהוא, אבל כל זה לא שייך במקרה שלנו אם כן האם עמלק היה בעצם טיפש שמחפש מלחמות שווא?
המלבי״ם מסביר שעמלק זה האנטישמיות.
עמלק זאת השינאה לישראל ללא כל סיבה.
מחיית עמלק היא בעצם ההבנה שתמיד יהיו כאלו שירצו להשמיד אותנו ללא שום סיבה.
עמלק בעצם בא להלחם בישראל ללא שום סיבה, ״אשר קרך בדרך״, עם ישראל תשוש ולא נמצא במצב שמאיים על אומה כל שהיא.
״ולא ירא אלוקים״, עדיין לא היתה לעם ישראל דת כלשהיא שעליה עמלק רצה להלחם.
ישנו עוד הסבר, שעמלק היה מאד חכם וזה לא מפליא שהרי הוא נכד של עשיו ובעצם נין של יצחק אבינו, צאצא של אברהם אבינו, בן דוד שני של השבטים בני יעקב.
לעמלק היתה תאוריה לפיה אכן יש אלוקים ואותו אלוקים אכן עשה כמה ניסים לישראל כגון עשר המכות וקריעת ים סוף, אבל האלוקים של ישראל נמצא איתם רק בצמתים חשובים כגון יציאת מצרים, אבל בשאר הזמן אלוקים עסוק בענייניו ולא נמצא עם עם ישראל ביום יום שלהם.
אלוקים מתערב רק בבעיות גלובליות של כל העם אך לא בבעיות הפרטיות של כל איש ואיש.
עמלק בעצם בא להלחם בעם ישראל כדי להוכיח שביומיום אין השגחה עליונה אלא הכל בא במקרה ככתוב ״אשר קרך בדרך״.
המלחמה שלנו בעמלק היא בעצם ההכרה שהקב״ה נמצא עם כל אחד ואחד מאיתנו בכל יום ובכל רגע וזאת אכן מלחמה קיומית ועלינו להשמיד את מי שאומר שאנחנו פה לבד וכל החיים הם מקרה אחד גדול.
3:
לא מזמן עשיתי מבצע לבחורי ישיבות, ״מבצע סיום מסכת״ קראתי לו.
כל בחור שעושה סיום יקבל ממני עט מיוחד שהוא דיסק און קי שבו יש את את כל הדיסקים והסינגלים שאי פעם הוצאתי.
אין לכם מושג כמה שמחתי כשנגמרו לי כל העטים.
הזמנתי מיד עוד מאתיים ויש לי הרגשה שבקרוב אזמין עוד והכל בזכות מאות בחורי ישיבה צדיקים שלקחו על עצמם לסיים עוד ועוד מסכתות.
לאחד הבחורים ששימח אותי כשסיים מסכת וכמובן ששלחתי לו את המתנה קוראים אהרון נח פריימן.
אהרון המתוק גמל לי טובה ושלח לי וורט יפה וכך הוא כתב לי.
פרשת השבוע מספרת על בניית המשכן וכליו.
לגבי עשיית המנורה אנו רואים דבר שמעורר תמיהה.
התורה מתארת את מלאכת הכנתה כך: "ועשית מנורת זהב טהור, מקשה תעשה המנורה".
אומר רש"י: ״תעשה״ מאליה לפי שהיה משה מתקשה בה, אמר לו הקב"ה: השלך את הככר לאור, והיא נעשית מאליה".
לכאורה לא מובן, הרי מדובר פה על משה רבינו, גדול הנביאים, מנהיג העם היהודי הבלתי מעורער, מי שמסר לישראל את התורה, אדם קדוש שחציו אלוקים וחציו אדם, היחיד שזכה לחזות בשכינה, כיצד אדם נעלה שכזה מתקשה בעשיית המנורה? ואם כבר ישנו קושי מדוע דווקא במנורה ולא באחד משאר הכלים?
מסביר הרבי מליובאוויטש, ש״תורה״ היא מלשון הוראה, ומה שמסופר בה אמור להוות לנו את זווית המבט ואת דרך החיים שלנו.
ואם כן ישנה הוראה בסיפור עשיית המנורה מאליה.
ההוראה היא כזו: משה לא התקשה פיזית כפי שמשתמע מן הפשט, להכין מנורה ממקשה אחת מבלי לשבור את המקשה האחת לכמה חתיכות, אלא הקושי של משה היה מהותי הרבה יותר, משה יודע הרי שתפקיד המנורה הוא להאיר בתוך החושך של עולם החומר, את האור האלוקי. כפי שמצינו שבמקדש החלונות היו בצורה כזו שהאור בתוך המקדש האיר את החוץ, וכן נאמר עליה "עדות היא.. שהשכינה שורה בישראל" (שבת כב') וא"כ, שאל משה את הקב"ה, כיצד אני אדם גשמי אצליח לעשות שהמנורה שעשוייה מזהב חומרי ומגושם תשמש למקור אור אלוקי והרי חומר גשמי הוא ההיפך המוחלט מאלוקות?
על זה ענה לו הקב"ה, "השלך לאור" דהיינו, אכן אתה צודק משה, אפילו אתה נעלה ככל שתהיה, אין לך יכולת כאדם גשמי להפוך חומר גשמי למקור אור אלוקי ולכן אתה תעשה השתדלות, אסוף את חתיכת הזהב החומרית והשלך אותה לאש האהבה לקב"ה שבוערת בליבך, ואני הקב"ה, אשלים את מלאכתך.
נקודה זו קיימת בחיינו כמעט בכל פרט, כפי שאמר אחד מגדולי החסידות "הקב"ה נותן ליהודים גשמיות כדי שיעשו ממנה רוחניות".
ישאל יהודי, איך רוצים שאזכך ואהפוך את החפצים שלי, המאכלים שלי, החלומות שלי, הכישרונות שלי, החומריים! לאלוקיים?
ועל זה, מורה לנו פרשת השבוע, שעונה הקב"ה לכל יהודי: אתה עשה השתדלות, אתה תרצה לקדש את העולם, תרצה להפוך את החומר הפיזי, לאור רוחני, ובזכות ההשתדלות ובעיקר בזכות אש האהבה שבוערת בך לה' אליה אתה משליך את ההשתדלות, הקב"ה יסייע לך ויעזור לך להגיע לתכלית ולקדש את העולם, עד לזיכוך הכי גדול בגאולה.
4:
חייב לשתף אתכם בסיפור מדהים ששמעתי על הכח העצום של אמירת תהילים.
השבוע שלחה לי אשתי היקרה סרטון בו רואים אשה שמספרת את הסיפור הבא ממקור ראשון ממש.
לאשה זו יש אחיין בן עשרים ושלוש שגר במקסיקו, שמו של האחיין חיים פרץ.
לפני כמה חודשים מקבל חיים טלפון ממישהו ממקסיקו ששמו מצלצל לו מוכר אך אינו מכירו אישית, הנ״ל מזמין את חיים לסעודת הודיה, חיים שאינו יודע על מה מדובר מסכים בנימוס.
כשמגיע חיים לסעודת ההודיה הוא מתפלא לראות שם קבוצת אנשים שהוא אינו מכיר ואף הם אינם מכירים או קשורים אחד לשני.
לאחר שכולם הגיעו קם המארח, יהודי בן שישים שגם הוא ממקסיקו והתחיל לספר להם את הסיפור הבא.
״לפני כמה חודשים חליתי בקורונה והרגשתי ממש לא טוב, לא עברו כמה ימים והרגשתי את כוחותי הולכים ונחלשים עד שמתתי והרגשתי שנשמתי עולה למעלה לשמים.
כשהגעתי למעלה פגשתי באמא שלי שנפטרה לפני כמה שנים, אמי תפסה את ידי ואמרה לי ״מה אתה עושה פה״?? עדיין לא הגיע זמנך, רד מהר למטה.
רוצה אני לרדת השבתי לה אך מרגיש אני שאין לי את הכוחות לחזור למטה.
ואז אמי אמרה לי, הסתכל למטה ותראה משהו שיתן לך את הכוחות לרדת חזרה.
אני מסתכל ורואה שמונה עשרה אנשים שלא קשורים אחד לשני ,אומרים עלי באותו רגע תהילים.
באותו רגע קיבלתי את הכח לחזור למטה ,התעוררתי לחיים״.
וכך הוא פנה לנוכחים ואמר להם ״כן, אתם שמונה עשר איש שלא מכירים אחד את השני ובקושי מכירים אותי, אמרתם עלי תהילים כי כנראה העבירו בקבוצות ווטסאפ שצריכים להתפלל עלי, ובזכותם אני פה אתכם חי ונושם ועל כל זה סעודת הודייה זו״.
אותה אישה שמספרת את הסיפור צלצלה לאחיה ששמו הוא משה פרץ כדי לבדוק את אמיתות הסיפור, אחיה כמובן אישר את הסיפור ואף הוסיף פרט חשוב, אולי החשוב מכולם.
״נחשי כמה פרקי תהילים בני חיים אמר? פרק אחד!! אחד בלבד!!״.
5:
לפני שהבאתי בפניכם סיפור זה רציתי לאמת אותו, פניתי לחבר טוב ממקסיקו והוא אישר לי את כל הפרטים.
מי מאתנו לא מקבל בתדירות גבוהה הודעות על בקשות לאמירת תהילים לרפואת זה וזו, הילד ההוא והתינוק של ההיא, אמא שלו ואבא שלה וכו׳.
לפעמים חושבים אנו מה כבר יכול לעזור אם נגיד פרק תהילים אחד?!
אז הנה הבאתי לכם סיפור ממקור ראשון, סיפור שמראה לנו את חשיבות אמירת תהילים ואפילו פרק אחד.
זכרו, המציל נפש מישראל כאילו קיים כולם מלא.
בברכת שבת שלום
עמירן דביר (דבורקין) הלוי