1:
״ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה, ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען, ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה״.
צריך לבדוק, מה עשתה שרה אמנו בחברון? מדוע הגיעה לשם, הרי ביתה היה בבאר שבע?
הש״ך על התורה כותב ששרה אמנו הלכה לשאול את שלושת הענקים אחימן שישי ותלמי האם הם מצליחים לראות באופק את אברהם ויצחק, היא דואגת להם ולא יודעת איפה הם.
ענו לה שאכן הם רואים מרחוק את אברהם והוא עוקד את יצחק על מזבח.
שמעה זאת שרה ומייד פרחה נשמתה.
במדרש כתוב שהשטן עצמו כעס שלא הצליח לעצור את מעשה העקדה, והוא עצמו בישר לה שנזדמן בנה לשחיטה, שמעה שרה ופרחה נשמתה.
האברבנל כותב ששרה הלכה מבאר שבע לחברון כדי לקנות את מערת המכפלה מידיו של עפרון.
ומדוע היא ולא אברהם, כדי שלא יתגאה עפרון בראותו שאברהם אבינו שהיה ידוע בתור ״נשיא אלוקים בתוכנו״ וכסוג של מלך כמו שראינו שאחרי סיום מלחמת המלכים שינו את שם ״עמק שוה״ ל״עמק המלך״ לכבוד אברהם אבינו שגבר על ארבעת המלכים.
אם כן העדיפה שרה עצמה לקנות את מערת המכפלה כדי שלא יתגאה עפרון.
התולדות יצחק (ר׳ יצחק קארו) כותב שהקב״ה עצמו הביא אותה לחברון כיוון שבאר שבע באותו זמן היתה בארץ פלשתים, וחברון היתה בארץ כנען, ולא רצה הקב״ה שצדיקה כשרה אמנו תמות בארץ פלשתים.
וזה מה שנאמר ״ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען״, דווקא בכנען ולא בארץ פלשתים.
עוד סיבה מביא ר׳ יצחק קארו, שאם היתה מתה בבאר שבע אי אפשר היה לקבור אותה במערת המכפלה כיון שאנשי חברון לא היו נותנים למי שמת בארץ פלשתים להקבר בארץ כנען.
2:
בגמרא במסכת סוכה (דף נג.) מובא סיפור מעניין שמלמד אותנו שהקב״ה מוביל את האדם למקום ששם הוא אמור למות.
מסופר על שלמה המלך שראה יום אחד את מלאך המוות כשהוא עצוב.
שאל אותו שלמה מדוע הוא עצוב, ענה לו מלאך המוות שהוא הגיע לקחת את נשמתם של סופרי שלמה המלך ששמם אליחורף ואחיה, אבל הוא לא מצליח לקחת אותם וזה מעציב אותו.
שמע את זה שלמה, מסר את אליחורף ואחיה לשדים וציווה עליהם לקחתם לעיר לוז, ששם מלאך המוות לא שולט.
כשהגיעו לשערי העיר לוז, פרחה נשמתם.
למחרת ראה שלמה המלך את מלאך המוות כשהוא שמח.
שאל אותו שלמה מדוע אתה שמח, ענה לו מלאך המוות ״אתמול קיבלתי הוראה מהקב״ה להרוג את אליחורף ואחיה בכניסה ללוז, ובזכותך הם הגיעו לשם והצלחתי במשימה״.
ועל זה אמר שלמה המלך ״רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה״, רגליו של אדם הן ערבות לו, למקום שנגזר עליו למות, לשם הן מוליכות אותו.
וזאת הסיבה ששרה אמנו הגיעה לחברון, כי זהו המקום שהיתה אמורה להסתלק בו.
3:
״ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה״
לכאורה קשה מדוע כתוב קודם לספוד לשרה ורק אח”כ לבכותה, הרי בדרך כלל הסדר אמור להיות הפוך, כשמישהו מת, קודם בוכים ורק אח”כ מספידים.
צריך לבדוק גם מדוע המילה ״לבכותה״ כתובה בתורה באות כ׳ זעירא (קטנה).
התשובה היא, שאברהם אבינו שכל חייו היה נאמן לקב״ה במקסימום ומעולם לא פקפק באף אחד מהניסיונות, פחד שכיוון שמעשה העקדה הוא שגרם לנשמתה של שרה לפרוח, אם יקדים לבכות, ויבכה עליה הרבה, יגרום דבר זה לחילול ה׳ שאולי יחשבו אנשים שאברהם בוכה כי מצטער על מעשה העקדה.
מה עשה אברהם, קודם הספיד אותה ורק אח״כ בכה קצת, ולא הרבה.
זאת הסיבה שהתורה הקדימה את ההספד לבכי, וזאת הסיבה שהמילה ״לבכותה״ כתובה עם כ׳ קטנה.
4:
״ואברהם זקן בא בימים, וה׳ ברך את אברהם בכל״.
מה פרוש המילה ״בכל״? ומה היא כוללת?
האבן עזרא אומר שהיא כוללת אורך ימים, עושר, כבוד ובנים.
רש״י לעומת זאת מסביר שהמילה ״בכל״ היא בגימטריה ״בן״, וזאת הסיבה לפסוק שבא מייד אחרי, ״ויאמר אברהם אל עבדו..״ שעוסקת במציאת שידוך לבנו יצחק.
אברהם בורך בבן, וכעת הגיע הזמן למצוא לו שידוך.
יש בגמרא (בבא בתרא טז:) מחלוקת מעניינת שדורשת הסבר על פירוש המילה ״בכל״.
ר׳ מאיר אומר שאברהם אבינו בורך בזה שלא היתה לו בת.
ור׳ יהודה אומר להפך, שאברהם בורך בזה שכן היתה לו בת.
(אחרים אומרים ששמה של בתו היתה ״בכל״)
ולכאורה צריך להבין על מה המחלוקת? האם כשיש לאדם בת זו ברכה או שמא חס ושלום הפוך?
הגמרא שם מקשרת את מחלקותם במחלוקת ר׳ יוחנן וריש לקיש בפירוש הפסוק בבראשית ״ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה ובנות יולדו להם״.
ר׳ יוחנן סובר שבלידת בת, רביה באה לעולם, רביה היינו התרבות, לפי שבת ממהרת להתבגר יותר מבן ומתחתנת יותר מהר וממילא העולם מתרבה יותר מהר בזכותה.
אך ריש לקיש סובר שבלידת בת, מריבה באה לעולם, על ידי נשים שאינן מקבלות דעת בעליהן, סותרות וחולקות את דבריהם.
אם כן, ר׳ יהודה שאומר שאברהם בורך בזה שהיתה לו בת, סובר כר׳ יוחנן שבנות מרבות התרבות בעולם.
ור׳ מאיר שסובר שאברהם בורך בזה שלא היתה לו בת סובר כריש לקיש.
כאבא לשתי בנות מושלמות חיפשתי טעם אחר לדברי ר׳ מאיר, מדוע אברהם בורך בזה שלא היתה לו בת.
חלק מהראשונים מסבירים את דברי ר׳ מאיר שדווקא אצל אברהם המציאות שלא היתה לו בת היא ברכה.
כי אם היתה לו בת היה נתקל בבעיה קשה, למי להשיאה? הרי בוודאי לא היה רוצה להשיאה לאחד מבני כנען הארורים, כמו שנאמר (בראשית ט׳ כה) ״ארור כנען״, ואם ישיאנה לאחד מבני משפחתו, כנראה תגרר אחריו לעבוד עבודה זרה, ואברהם אבינו לא היה מוכן בשום פנים שאחד מצאצאיו הכשרים שילדה לו שרה יעזוב את ארץ ישראל ובטח שלא יעבוד עבודה זרה.
ולכן אומר ר׳ מאיר שאברהם בורך בזה שלא היתה לו בת.
אשתי שתחיה ששמעה אותי לומד סוגיה זו, צעקה לי מהסלון ״ברור שבת זאת לא ברכה, צריך לתת לה סידור מלא..״
5:
״ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה״
לכאורה המילה ״ויבוא״ מיותרת, והיה צריך להיות כתוב ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען ויספוד אברהם
לשרה ויבֿכהּ, מדוע חשוב לתורה לציין את ״ויבוא אברהם״?
ואם כבר כתוב ״ויבוא״, מהיכן הוא הגיע?
רש״י אומר שאברהם בא מבאר שבע.
במדרש כתוב שבא מקבורתו של תרח.
שואל אותו המדרש והרי קבורתו של תרח היתה שנתיים לפני? ומתרץ שאברהם הגיע בעצם מהר המוריה.
בין הר המוריה ובאר שבע אפשר לשלב ולומר שאברהם יצא מהר המוריה לכיוון באר שבע, וכשלא מצא את שרה המשיך לכיוון חברון.
אך מדוע מזכיר המדרש את קבורת תרח שהתרחשה לפני שנתיים? איך היא קשורה?
ומסביר הספר ״אוזניים לתורה״ שכשרצה אברהם לספוד לשרה, הרי הם נמצאים במקום שאף אחד לא מכיר אותה, ואיך יספיד אותה הכי טוב לאנשים שלא מכירים אותה?
וזה היה ההספד של אברהם לשרה: ״ויבוא אברהם״.
וכך אמר להם אברהם, ״אתם יודעים מי זאת האשה הצדיקה הזאת, שגדלה אצל יצרני עבודה זרה, אביה, הרן נהרג אצל נמרוד כשנכנס לאש, והיא גדלה אצל תרח אבי, שבנה פסלים לעבודה זרה.
אשה כזאת שגדלה אצל תרח, גידלה ילד צדיק מיוחד שאני בדיוק חוזר מהעקדה שלו, ואתם יודעים מה הילד הזה שלה אמר לי כשעקדתי אותו? הוא אמר לי ״אבא, תקשור אותי חזק שלא אוכל לזוז״, זאת האשה הצדיקה שלמרות היכן שגדלה, הצליחה לגדל ילד כל כך צדיק, זאת שרה הצדיקה שאנו קוברים עכשיו״
אם כן מובן מדוע התורה כתבה ״ויבוא אברהם״ כי מילים אלו היו ההספד החשוב שלה.
ומובן גם מדוע המדרש אומר שאברהם בא מקבורת תרח.
עקדת יצחק, שמשם הגיע עכשיו אברהם, הראתה שהחינוך שקיבל יצחק משרה אמו, קברה לגמרי את תורתו של תרח.
ויבוא אברהם מהר המוריה, מהעקדה שקברה את דרכו של תרח.
דברים נפלאים אלו זכיתי לשמוע באחד משיעוריו הקסומים של הרב ברוך רוזנבלום.
6:
איך אני מתמלא קנאה בשידוך הראשון שנעשה אי פעם, שידוכם של יצחק ורבקה, ובשדכן הראשון והמקורי הרי הוא אליעזר עבד אברהם.
איך הם זכו שעל ההצעה הראשונה כבר נסגר וורט?
איך זכה אליעזר שהשידוך הראשון שנעשה אי פעם הצליח ישר על ההצעה הראשונה ולא עוד אלא בפגישה הראשונה של הכלה עם השדכן?
למה אנו לא זוכים לכזאת קלות בשידוכים?? מה אנו מפספסים?
אברהם ויתר על העזרה הכי חשובה בביתו בשביל היידשקייט של בנו, שלח את עוזרו הבכיר הרחק מהבית כדי למצוא ליצחק ״באשערט״ של מידות טובות.
ואליעזר השדכן, פשוט עמד והתפלל מעומק לבו לקב״ה שיעזור לו למצוא את האחת שיש בה את המידות הטובות שביקש אדונו אברהם.
אברהם לא חשב לחפש שידוך עם ״סידור מלא״ לבנו, ואליעזר לא היה עסוק ב״שידעך געלט״.
האחד חיפש מידות טובות והשני התפלל לקב״ה מעומק לבו למצוא אותם, ואולי זאת הסיבה שהכל נסגר כבר בפגישה הראשונה.
בברכת שבוע מקסים לכולם
עמירן דביר (דבורקין) הלוי