לא פשוט להתגורר בשכונת רמות. אף שהשכונה מוגדרת כחלק מירושלים בפועל היא סוג של שכונה הסמוכה לעיר. כל קניה - מחליפה לילד ועד מקדחה חשמלית – מצריכה נסיע עד מרכז העיר. עבור אברך שאין לו רכב מדובר בעינוי סיני של שעות נסיעה הלוך וחוזר חלילה, וכל זה עוד לפני שהזכרנו את הפקקים הנוראים בבוקר.
אבל חרף הקשיים והטרדות יש בשכונת רמות גם מעלות עצומות, ואחת מהן הופיעה וזהרה במלוא הדרה עם פרוץ משבר הקורונה. השכונה שלנו אכפתית. אנשים דואגים זה לזה, חושבים זה על זה, ומוכנים לטרוח ולשנות את שגרת חייהם חרף חוסר הנוחות הכרוך בכך – אם זה יציל ויעזור ליהודים אחרים. עם פרוץ הקורונה קיבלה הקהילה שלנו, ק"ק שערי תבונה בראשות הרב גואלמן, החלטה נחרצת: בשערי קהילתנו הקורונה לא תבוא ולא יהיה לה מדרך רגל!!
הנחיות הבריאות מולאו אצלנו בקפדנות ובלי לעגל פינות. כבר בחודשים סיון ותמוז עבר בית הכנסת השכונתי לפעול במתכונת קפסולות. כאשר מספר המתפללים הגיע לרף המותר ננעלו דלתותיו. אין יוצא ואין בא עד גמר התפילה. גם ת"ת שערי דעת הפועל בשכונה פעל רק בהתאם לתקנות מספר ילדים ביחס לשטח הכתה.
לאורך חודשי הקיץ פרחו ושגשגו מניני החצרות כאשר הרב מתפלל מדי שבת במניין חצר אחר, תוך מתן תהודה מקסימלי ליוזמה זו. הרב ראה חובה לעצמו לתת דוגמא אישית. בליל שבת הוא מקפיד להתפלל בגינה הציבורית; בשבת בבוקר ב"גן חבצלת"; ובמנחה בחצר בנין ברחוב צפרירים 16. הרב גם מקפיד שאירועים ציבוריים יתקיימו רק בחצרות ומסרב להשתתף בברית מילה או בר מצוה הנערכים באולם סגור.
כל משפחה שאחד מילדיה נמצא חיובי הרב דאג להם למתנדבים שיעשו עבורם קניות, מתנדב שיוריד את הפח, ומתנדב שיהיה אחראי להביא להם חומרי קריאה ומשחקים לילדים. הרב לא הסכים שקופת הצדקה של השכונה תקנה עבור משפחות המבודדים אוכל ופינוקים מכיוון שלפי תפיסתו הקופה נועדה לצרכים דוחקים יותר ומשפחה בבידוד אינה משפחה בקו העוני.
בחגי תשרי כאשר החל הסגר השני עבר הרב מבית כנסת לבית כנסת והורה על סגירתם המוחלטת.
בערב ראש השנה יצא הרב בהכרזה ברורה ומפורשת בקו השכונתי ולפיו מי שמתפלל במקום סגור הרי זו תפילה הבאה בעבירה כיון שהוא חב לאחריני.
בשכונת רמות א' התקיימו 40 מניני חצרות, כאשר הרב קיבל רשימה של כל המשפחות המבודדות ודאג שמתחת לכל בניין של חולה יתקיים מניין במקום שאפשר לשמוע ולראות את החזן והתפילה. צוות מיוחד ישב על המדוכה ושירטט איך בכל מניין החזן יהיה בזווית שתאפשר לחולה הנמצא בקומה ארבע לשמוע את התפילה מהחצר.
בערב יום כיפור יצר הרב קשר עם כל החיוביים ובדק מה מצבם. החולים חולקו לשלוש קבוצות: צמים; לא צמים; צמים ואוכלים לשיעורים. הוקמה "סיירת קורונה" של חולים שהחלימו שעשו סיבוב לאורך כל היום הקדוש בבתי החולים וסיפקו לרב תמונה מלאה על כל חברי קבוצת הצמים, איך הם מרגישים, והאם יש צורך לקבל החלטה שונה ולהתחיל לשתות שיעורים. כך עברנו בסייעתא דשמיא את היום הקדוש.
לקראת חג הסוכות הרב עשה מיפוי מי מהמבודדים זקוק לעזרה בקניית ארבעת המינים ומי צריך עזרה בבניית סוכה כאשר "סיירת הקורונה" מסייעת לאותם משפחות לבנות סוכה ולקנות סכך. לקראת שמחת תורה הרב וידא שוב שבתי הכנסת סגורים. הקהילה רכשה פקלעך עבור ארבעים מניני חצרות.
נכון לעכשיו, כ"ו תשרי, בתי הכנסת בשכונה סגורים. החיידר השכונתי סגור. בכניסה למכולת מתנוסס שלט גדול: "עצור, כאן שומרים על ההנחיות. נא לשמור מרחק!"
לכל המאמצים הללו הייתה תוצאה מדהימה וחד משמעית: מבחינת הקורונה שכונת רמות היא ירוק בוהק!
למרות היותה שכונה חרדית, למרות המשפחות הגדולות והדירות הצפופות, למרות כל התירוצים המקובלים בהם נהוג לתרץ את שיעור התחלואה הגבוה בשכונות החרדיות עובדה היא כי בשכונת רמות, הודות למאמצים כבירים של התושבים בהובלת ובהנהגת רב השכונה, הושג היעד והנגיף פשוט לא קיבל דריסת רגל.
אמת, לא קל היה להתפלל בימים הנוראים בחוץ כשהשמש קופחת. לא קל כשאין צפי מתי החיידר ישוב ויפתח. לא קל כשהילדים מטפסים על הקירות. אבל הכל כדאי בשביל התחושה שיש כאן בעל הבית. מישהו כאן לוקח עלינו אחריות, דואג לנו, אכפת לו מאתנו.
אכפתיות, חברים.
זו המילה.
היו קצת אכפתיים לזולת.
שמרו על ההנחיות וגם אתם תגיעו למצב הזה בקרוב.
זאת לא אגדה.
בידכם ובידינו הדבר.
הצגת כל התגובות