היי, שמי יעקב ברגמן.
לפני שלוש שנים הקמתי עסק לייבוא כסאות מטבח מחו״ל, עסק שצבר תאוצה מהר מאד ב״ה. הרווחים שלי הגיעו תוך שנה ליעדים שהצבתי לעצמי לשלוש שנים. הייתי על גג העולם.
חכו, אני לא מתרברב. שמעו את הסיפור.
חצי שנה לתוך השנה השנייה בעסק, ״עקץ״ אותי יצרן בטורקיה, ומצאתי את עצמי משלם מיליוני שקלים על סחורה שמעולם לא הגיעה אליי. מעבר לחובות שצברתי מול הבנקים, התאגדו עליי לקוחות שהבטחתי להם סחורה והם לא קיבלו אותה.
הכל היה שחור. חרב עליי עולמי כפשוטו.
נכנסתי לדיכאון של שלושה חודשים, בקושי יצאתי מהמיטה, לא העזתי להראות את פניי ברחוב.
יום אחד באלול של שנה שעברה בדרך לתפילה אני פוגש חבר מהישיבה קטנה, חבר טוב כזה שפתח לי מיד את הלב. הוא ראה את העננה השחורה שעל פניי ושכנע אותי להוציא הכל החוצה. הוא הקשיב לי, תמך ועודד, ואז שאל אותי דבר כזה:
קנית את סכין הישועות של רב חיים פעם?
הסתכלתי עליו כמי שדובר סינית, והוא הסביר. בכל שנה בראש השנה מרן הרב חיים קנייבסקי שליט״א מחלק את ׳סכין הקודש׳ - סכין חדה מכסף טהור לשימוש בליל ראש השנה לשפע רב, ברכה ופרנסה טובה.
חשבתי לעצמי, מה כבר יש לי להפסיד. התקשרתי ורכשתי לי סכין, ובצעתי בו את חלותיי בראש השנה.
אני מתבייש לספר, אבל זה היה ראש השנה עצוב. ישבתי אבל וחפוי ראש עם החובות והבושות שעל ראשי. אבל בערב חג הסוכות קיבלתי טלפון מעורך דין שביקש להגיש נגד אותו יצרן תביעה ייצוגית וביקש את עדותי. תוך חצי שנה השתחררו הרהיטים. בבת אחת גדשו את החנות שלי מאות כסאות מטבח.
התקשרתי לכל הלקוחות המאוכזבים, הבאתי להם את הרהיטים ולחלקם החזרתי את הכסף. הוארתי מחדש, שוב הייתה לי תקווה, שוב היה לי כסף. נכנסתי חזק לשיווק והצלחתי להעמיד את העסק שלי על הרגליים בחזרה.
כשהגיעה הקורונה הגיע גל של שיפוצים. פתאום אנשים היו בבית והיה להם זמן לראות מה הם אוהבים ומה לא. המכירות שלי בתקופה הזו היו כפולות משנה שעברה.
כולם דיברו על קריסה של עסקים, ואני עבדתי נון סטופ והייתי עסוק בתרומות ובצדקות.
נראה לכם שאני זחוח בגלל זה? מה פתאום. השבוע רכשתי שוב את סכין הישועה של רב חיים.
לא יודע מה איתכם, אני לא מוותר על שנה של שפע.