הכתבה על השען הירושלמי ר' משה שפירא, לא יורדת מהכותרות. כיון שהנושא עלה וצף על פני השטח, המשכתי לחקור על חייו, והגעתי לשני "ירושלמרים" בשנות ה-80 לחייהם, קרובי משפחתו של השען הרב שפירא, שסיפקו לי מידע רב ביותר.
הכל התחיל, ממאמרה של הגברת תמר הירדני על ר' משה שפירא, במגזין ההיסטורי סגולה 106 ניסן תשע"ט.
הירדני כתבה מאמר מקיף אודות חייו של ר' משה שפירא, ובכתבה נטען בין היתר שהוא לא נישא מעולם. אולם בשיחה שערכתי עם בת דודתו של ר' משה שפירא, הגברת רוחמה כהן (ילידת תש"ח, אשתו של המחנך המפורסם ר' יצחק כהן) ובן דודה ר' יעקב רז (יליד תש"ג) שמעתי עדויות מכלי ראשון שר' משה שפירא התחתן, ואף נולדו לו בנות.
סבתם המשותפת של השניים, היא הגברת "שרה", שהיא בתה של הגברת רבקה שגידלה את ר' משה שפירא, מחמת שאמו לא יכלה להניק אותו, כך שהוא היה כמו אח של סבתם, והם (הגברת רוחמה כהן ור' יעקב רז) הרגישו שר' משה שפירא ממש סבא שלהם.
בין היתר, סיפרה הגברת כהן, שהיא גדלה בביתו של שפירא בשכונת "כנסת" בירושלים בחגים ושבתות, והיא הכירה אותו לעומק, וגדלה בביתו. צער גדול, היא אומרת, שאחרי שבנותיו נפטרו נפטרה גם אשתו, והוא לא נישא שוב לעולם.
ר' יעקב מציין ששפירא למד את השעונים מכתבי הגר"א, וכבר בגיל 18 [!] הוא בנה את השעון שמש של מחנה יהודה.
שניהם תמימי דעה, שר' משה התחתן, והיו לו בנות ובשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה, כשהיה רעב ומחלות הן נפטרו, ומיד אחריהם אשתו נפטרה.
הגברת כהן מוסיפה עדות אישית, שהיא בקטנותה תמיד שאלה את ר' משה, מדוע הוא לא מתחתן? ותמיד הוא ענה בקול כאוב: "תביאו לי את אשתי ז"ל, ואני אתחתן איתה מחדש".
היא על גדלה על הסיפורים האלה, והיא זוכרת אותם היטב. כה היא מעריצה של קרוב משפחתה הדגול, ולכן היא קראה לבנה על שמו של ר' משה שפירא, כך שלעדותה ישנה משקל רב בחקר האמת.
גם בן דודה ר' יעקב רז מציין שר' משה שפירא התארס בגיל 12 לפני בר מצווה, ודחו את החתונה עד לאחר בר המצווה וכמובן שהיו לו בנות שנפטרו בקטנותם.
• • •
ר' יעקב מספר לנו, שר' משה שפירא, לאחר שהתבקש לבנות שעון שמש למסגד בהר הבית וסירב, הרי שהוא ברח לווינה, (ורק אחרי כמה שנים הוא הגיע לפתח תקווה שהגרי"ח זוננפלד אמר לו לברוח אליה, כי שם נוהגים את מנהגי ירושלים).
על סיפור עלייתו בחזרה לארץ ישראל מספר לנו ר' יעקב רז כפי שסיפר לו ר' משה שפירא בעת שהגיע לבקרו על ערש דווי.
הסיפור ארע בעת מגוריו בווינה, כשילדים גוים הטרידו את ר' משה שפירא, וקפצו על גג ביתו שאיים להישבר, עד כדי כך ששכן ניגש אליו, ואמר לו: "תזיז אותם, כי הם עוד ישברו לך את הגג". ר' משה שפירא ענה לו: "רק ה' יכול לעשות להם משהו", והלך לדרכו.
פתע פתאום אחד הילדים הגויים נפל מביתו של ר' משה, ומת במקום!
או אז אביו של אותו ילד שמע שר' משה שפירא קילל את בנו, וחיכה לו ליד הבית עם קלשון ואיים להורגו!
אחד השכנים חיפש את ר' משה שפירא, והזהיר אותו שאביו של ההרוג מחכה לו עם קלשון [!]. באותו רגע ששמע ר' משה את הדבר, אמר לעצמו: "זה הסימן שאני צריך לחזור לארץ ישראל", קם עם בגדיו בלבד, ועלה לארץ ישראל לפתח תקווה.
או אז ר' משה שפירא התבטא: "הבנתי את אמרת החכם מכל אדם: 'שֹׁמֵר פִּיו, וּלְשׁוֹנוֹ-- שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ'. סיפור מפליא זה, סיפר ר' משה שפירא לר' יעקב רז על ערש דווי כשביקרו.
כאמור, גם לר' יעקב רז פשוט שר' משה שפירא היה נשוי עם ילדים, למרות שניסתי להציל מפיו את השם של אשתו של ר' משה שפירא, הוא ענה לי בהאי לישנה: "לגבי השם של אשתו ז"ל תראה... אני לא ממציא סיפורים, מה שאני יודע, אני יודע...".
תמר הירדני סרבה להגיב לכתבה.
- ישראל שפירא, הינו היסטוריון, השם דגש על ההיסטוריה התורנית של ארץ ישראל, מדריך טיולים, ובעלים של סוכנות הטיולים 'ישראל בשטח'
לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות