השעה שעת לילה מאוחרת, בקומה השלישית בבניין ישן אי שם בקצה העיר בני ברק יושב לו אברך בשנות העשרים לחייו, הוא יושב בחדרו, ליבו פועם בחוזקה, והוא שוקע בהרהורים, יש לו הרבה על מה לחשוב, רק לפני שעות ספורות הוא התבשר באופן פתאומי על אביו היקר שחלה בנגיף הקורונה, רק המילה 'קורונה' הרעידה את נימי נפשו העדינה, הוא שקע במחשבותיו כשהוא לפתע כמו רואה אל מול עיניו את כל אותם הלוויות קורעות הלב של נספי הקורונה, את השכן הישיש ניצול השואה שניצח את הנאצים אך לא את הקורונה, את החבר מהכולל שהנגיף הכריעה אותו. את עשרות היתומים, את נהרות הדמעות.
מחשבותיו ממשיכים לרוץ, ולחץ דמו עולה, אוי, הלחץ, אבא כעת שוכב בבית החולים מחובר למכונת הנשמה, הוא נזכר באותם אלו אנשים ששמעו על מצבו ונאלמו דומיה, כמו אומרים לעצמם, במקרה שכזה רק השם יכול להושיע. והוא כאן בביתו החשוך למדי, אמצע הלילה, לא יכול להירדם, הוא לא רוצה לחשוב מה יקרה אם אבא יסתלק לעולם שכולו טוב, הוא לא רוצה לחשוב על אחיו שעלולים להפוך בבת אחת ליתומים כשהם עדיין אפילו לא הובלו לחופה, הוא לא רוצה לחשוב על אמו שתחי' שתהיה אלמנה כשהיא בקושי בת ארבעים ומשהו. הוא לא רוצה לחשוב אך המחשבות לוקחות אותו לשם, לוקחות, מייאשות, מדכאות.
רעש הציפורים, ושאון המכוניות טילטלו את נפשו והוא לפתע התעורר, מוצא את עצמו עדיין שם סביב שולחן המטבח כשראשו שמוט למחצה. הוא נחפז לתפילה שחרית, כשדמעות זולגות מעיניו הוא התחנן ב'רפאינו', ביקש על אביו, התחנן על עצמו גם, כי מי יודע האם גם הוא לא נדבק בנגיף הארור הזה. נגיף שנדבק בכל מי שנקרה בדרכו.
בדרך היציאה מבית הכנסת הוא ראה מודעה ענקית, מודעה המבשרת על קרן 'והסירותי מחלה מקרבך', המודעות זעקו כי שר התורה הגר''ח קנייבסקי שליט''א הורה כי כל התורם סכום שיש בו ממש לקרן זה שעל ידי 'קופת העיר' יזכה במידה כנגד מידה שלא יהיו בביתו חולים, אם עד היום הוא פקפק באמינותו של הקרן, כעת שעה שליבו מוצף בחששות כבדות על אביו, על עצמו ועל בני ביתו, הוא חש צורך עז להצטרף לדבר הזה, אולי יחוס אולי ירחם.
ואכן, הישועה לא אחרה מלהגיע, מאותו הרגע שהוא הרים תרומה הגונה לקרן הוא חש כמי שאבן גדולה הוסרה מליבו, הוא היה רגוע יותר, שליו יותר, וכי קלה היא בעיניך צדקה שמצילה ממוות, אך הוא לא האמין באיזה מהירות הישועה תתממש, מצבו של אביו החל להשתפר במהירות, שני בדיקות קורונה נוספות שבשניהם הוא יצא שלילי, והדרך חזרה לביתו הייתה קצרה - הצדקה הצילה.
כמו הסיפור הזה ישנם עוד מאות ואלפי סיפורים על אנשים שנושעו, על אנשים שהבריאו, על אנשים רבים שמתהלכים ברוגע נפשי, למרות החששות מפני ה'גל השני' של נגיף הקורונה, אנשים שיודעים כי הם את שלהם עשו, וכעת ב'מידה כנגד מידה' הם יזכו שלא יהיו חולים בביתם.
ברכתו של רשכבה''ג מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט''א שכל התורמים יזכו ב'מידה כנגד מידה' שלא יהיו חולים בביתם היא לא גזירה, גם לא הבטחה, היא ברכה, ברכה שפועלת על פי חוקי הטבע של הקדוש ברוך הוא, מידה כנגד מידה, ככה פשוט. זו ברכה שמשפיעה בהחלט על כפות המאזניים, בצורה ששום דבר אחר לא משפיע, אבל היא לא מוכרחת, היא לא כביש עוקף בורא עולם.
אין אדם שלא רוצה רוגע נפשי, אין אדם שלא רוצה להיות בטוח יותר שהנגיף הזה לא ידבק בו או בבני ביתו, אין אדם כזה. עכשיו זוהי ההזדמנות שלכם, הזדמנות שלכם לחיים רגועים יותר, שלווים יותר, עם ברכה חזקה, ברכה שללא ספק תתממש, ברכה שלא יהיו חולים בבתיכם, אתם חייבים את זה - לעצמכם. מהרו להרים את תרומתם - להבטיח את ישועתכם. אל תפספסו.