וויכוח סוער התרחש על דוכן מליאת הכנסת בשבוע שעבר, כאשר שרת המשפטים לשעבר, איילת שקד, התבטאה בחריפות כנגד המהלך של מפלגת הליכוד, במסגרתו הועברה הוועדה למינוי דיינים בבתי הדין הרבניים לשליטתה של תנועת ש"ס וכלשונה של ח"כ שקד – "לידי החרדים".
בכהונתה כשרת המשפטים, שקד הצליחה להוביל מהלך שאיפשר מינוי דיינים לאחר שמחלוקות ממשוכות סיכלו את הדבר תקופה ארוכה מדי, בין היתר באמצעות חלוקה ל-3 קבוצות: חרדים ספרדים, חרדים אשכנזים ודתיים לאומיים. העברת האחריות לתנועת ש"ס נתפסה בעיני ח"כ שקד כזניחת ההסדר שהיא יזמה והובילה.
הציבור טועה לעיתים לייחס חשיבות נמוכה לבתי הדין הרבניים, אולם מדובר בערכאה שיפוטית שלא זו בלבד שפסקי הדין שלה ניתנים לאכיפה באמצעים חוקיים דוגמת הליכי הוצאה לפועל, אלא שעל פי חוק היא מחזיקה בסמכויות ייחודיות לדון בענייני נישואין גירושין.
This browser does not support the video element.
בתי הדין הרבניים עמוסים לעייפה. הדיינים מתמודדים עם מספר תיקים גבוה מן היכולת האנושית הסבירה. כמעט מדי יום ניתן לחזות במאמצים עילאיים של דיינים המנסים לסייע בכל דרך אפשרית, והכל באמצעות כח אדם מצומצם ותנאים ירודים - הלשכות דלות ובניגוד לבית המשפט, בבתי הדין הרבניים כמעט לחלוטין אין מתמחים או עוזרים משפטיים, והדיינים כורעים תחת הנטל.
מינוי דיינים הוא צורך ברור, דיינים נוספים יכולים להקל על העומס הרובץ על בתי הדין הרבניים, אבל אם הדרך היא על פי קיטלוג וחלוקה כאמור - יצא שכרנו בהפסדנו. מינוי לשיפוט ולדיינות צריך להיעשות ע"פ פרמטרים מקצועיים; המוצא העדתי, השיוך המגזרי, מרקם וצבע הכיפה אינם צריכים לשמש שיקול.
הדעת נותנת כי הציבור יעדיף שימונו דיינים איכותיים, גם אם כולם יהיו ממוצא עדתי מסוים. לא מן הנמנע כי ה"דילים" של וועדות המינוי גורמים לדחיקתם החוצה של מועמדים מוכשרים שלא מטעמים מקצועיים ושכל "חטאם" הוא השתייכות למגזר שכבר מילא את המכסה שנקצבה לו מראש.
ההתעקשות לייצר שיח סביב מגזר דתי או מוצא עדתי היא טעות מהותית. מעורבותם של נבחרי הציבור בוועדה אכן חשובה, אבל היה מוטב אם אלה היו נוכחים כדי לשמור על כך ששיקול הדעת בבחירת המועמדים המגיעים בפני הוועדה נשמר בתוך פרמטרים ענייניים ולא מושפע משיקולים זרים ותמוהים.
חזקה על נבחרי הציבור שטובת בוחריהם לנגד עיניהם – ובראש סדר העדיפויות חיזוק אמון הציבור במערכת המשפט.
קל לשער כי מתדיינים חרדים אשכנזים (לדוגמא) יעדיפו להתדיין בפני דיין דתי לאומי ממוצא ספרדי אם יידעו שהוא ידען, חריף וחרוץ, על פני דיין שאיננו כזה ושמונה לתפקיד רק בגלל שהוא משתייך ל"מגזר" שלהם.
השיח המגזרי והעדתי מעצים את הפערים החברתיים ויש לצמצמו. הדבר אף עולה בקנה אחד עם הצורך לחזק את אמון הציבור במערכת המשפט – זו צריכה ליהנות מאיוש מלא של כל התקנים ומינוי גורמים מקצועיים, לא משנה בכלל מה צבע עורם.
הכותב הוא שותף מייסד במשרד הופמן & פרידנברג המתמחה בדיני משפחה וירושה
הצגת כל התגובות