"רבי בא ועיתון בזרועו" - זו הייתה הכותרת המתריסה שבה פתח עיתון ה'היינט' בווארשה באחד מימי החורף של שנת תרע"ט. במבט לאחור, מחריד לצטט את הכתבה ההיא. הכתב המשכיל, מטווח ישירות. הוא מסביר שלא מדובר ב"רבי סתם, אלא הגדול והנשגב שבכל הרביים אשר בעולם. אם יהיו כל החסידים אשר בכל העולם כולו בכף מאזניים אחת, והחסידים הכפופים לאותו רבי והנשמעים לו בכף שניה, אלו מכריעים. והנה רבי זה, אשר רבוא רבבות יהודים מייחלים להגה מפיו כי יצא, בא ומכריז קנו (-את העיתון החרדי) 'דאָס יודישע ווָארט', תסייעו ביד מו"ל העיתון".
הכתבה הזו, שעד היום גורמת צמרמורות לכל איש חסיד, צריכה ללמד אותנו שיעור חשוב על השקפת העולם החרדית. איך נכון ליהודי חרדי להסתכל על העולם. איך רבי אחד שהיה 'חידוש' גדול בדורו, הצליח להפוך את כל תפיסת העולם של היהודי החרדי הממוצע.
רגע לפני שאנקוב בשמו של הרבי, שיום היארצייט שלו חל בחג השבועות, חשוב לי להסביר לרוב הקוראים כאן שלא גדלו על מורשתו של אותו רבי, למה כל כך חשוב להם להתעניין בדבריו. עד כמה הבשורה שלו מרחיקת לכת וגדולה יותר מגבולות החסידים שלו.
במקום לדבר בשמי, אעדיף לצטט מתוך מאמר של סופר הנשמה, ר' דוד זריצקי זצ"ל, חניך ישיבת נובהרדוק ותלמידו של מרן ה'חפץ חיים' זי"ע, שפרסם טור ב'המודיע' תחת הכותרת "המקור". זה נראה כמו הספד על הרבי ה'אמרי אמת' מגור זי"ע, אבל זה הרבה יותר.
"ניתנה לו לאדמו"ר הקדוש מגור זצ"ל", כותב זריצקי, "האפשרות לתת את הדחיפה הראשונה לפעולות כבירות, שעד היום הן מפעפעות בלב מאות אלפי יהודים - ונדמה לי כי רובם אינם חסידי גור. שכן ממנו הבהיקו אורות שלא ראו אותם עד שזכו לראותו, והזכות שניתנה לו לדחוף את העם היהודי כולו בדחיפה עצומה אחת קדימה - כדי שיחזיק מעמד עד היום".
אם לתמצת את כל מה שכתוב שם בפיוטיות, הרי שבעידן שלנו: יהודי שיושב בארץ ישראל, קורא עיתון חרדי נקי, שולח את בניו לתלמודי תורה, בנותיו לומדות ב'בית יעקב', משפחתו קוראת ספרות חרדית טהורה והוא עצמו מיוצג במפלגה חרדית - חייב לדעת מי היה 'המקור' שחידש והמציא את כל האפשרויות הללו.
מתאר לעצמי שיש הרבה מהקוראים שלא מבינים על מה אני מדבר. מגורים בארץ ישראל נתפס בעינינו כדבר מובן מאיליו. 'בית יעקב' לבנות, נראה לנו משהו שתמיד היה. חיידר רשמי עם לימודי חול קצובים, גם נראה דבר שגרתי. שלא לדבר על עיתונות חרדית ומפלגה ש'חוב קדוש' להצביע לה.
וזה בדיוק החידוש הגדול של הרבי ה'אמרי אמת' מגור. הוא ספג קיתונות של ביקורת מכל הצדדים. הקנאים תקפו אותו כ'מחדש', המשכילים - כפי שראינו בפתיח - השתמשו גם הם באותו טיעון. אבל הרבי, לימד אותנו שיעור חשוב שכל היהדות החרדית משתמשת בו. הוא היה מפרש את הפסוק 'ויגזול את החנית מיד המצרי'. לפעמים חייבים לחדש, לקחת את הכלים החדישים של ה'מצרי' - המשכיל, הכופר - ולנצל אותם כדי להיאבק כנגדו.
זו הייתה מלאכה עדינה. ההבדל התהומי בין 'חידוש' לרפורמה, לפעמים עשוי לבלבל. הרבי, שמצד אחד היה גדול הלוחמים בציונות - ואפילו בתנועת המזרחי שבה ראה "סכנה ליהדות" - היה גם זה שלא ביטל כל דבר 'חדש' רק בגלל שהוא 'חדש'. כל ימיו היו חידושים וחדשנויות שהצילו את היהדות החרדית מכליון.
כנכד לאחת מראשונות תלמידותיה של מרת שרה שנירר ע"ה, שמעתי תיאורים רבים על ימי הבראשית. שנירר הייתה החלוצה, אבל היא ספגה התנגדות אדירה. יהודים ברחוב לא יכלו לשאת את ה'רפורמה' הזו. אבל הרבי מגור - היה הנחשון. בעיר אוסטרוב למשל עזבו האברכים הגוראים שטיבל, ותרמו אותו לטובת בית יעקב. וכך בעוד ועוד מקומות. תוך כמה חודשים הצטרף גם מרן ה'חפץ חיים' במכתבו הנודע, ומכאן הכל היסטוריה.
גם כשהוא קם לייסד את העיתונות החרדית, היו לו מתנגדים. באספת עסקנים שבה העלה ה'אמרי אמת' את הרעיון, קם אחד מזקני החסידים והכריז שהצעד הזה מנוגד לעמדת אביו - ה'שפת אמת'. אבל הרבי השיב לו - "מצינו בגמרא (ברכות י, ב) שחזקיהו מלך יהודה גנז ספר רפואות, והודו לו חכמים. משמע, שכל דור יש לו מחלות שלו ורפואות משלו. והרפואות מדור קודם שוב אינן יכולות למחלות הדור הזה. "ובכן", סיים הרבי, "למחלה הרוחנית של ימינו, דווקא יש משום תרופה חזקה בעיתון חרדי". (מרשימות הרב שמואל רוטשטיין).
לדעת 'לחדש' זה לא דבר קל. מסתבר שהרבה יותר קל לברוח, ולהגיד 'לא שמענו'. מאידך גם חייבים להישמר לא להתנתק ממה שהיה בעבר, בדורות הקודמים. וכך הוא דרש בספרו את הפסוק 'ואכלתם ישן נושן - וישן מפני חדש תוציאו' - מחד "צריך לשמור על הישן, כל איש ישראל יש לו [בירושה] זה הוא ישן ושן" ועם זאת "וישן מפי חדש תוציאו, ביהדות צריכים לחדש בכל פעם, את ההתחדשות צריך להוציא לבד" (אמרי אמת בחקתי תרצ"ג). וכן "עובד ה' צריך לחדש בכל יום עצות חדשות, דרכים" (אמרי אמת בחוקתי תרצ"א) וכך עוד רבות בספרו.
הרבי הסתלק ביום חג השבועות תש"ח. הוא נקבר בחצר ישיבת 'שפת אמת'. בכל שנה נוהרים רבבות חסידים אל קברו, בעיצומו של החג. השנה, מפני הגבלות רשויות הבריאות, ימנעו החסידים להגיע לשם. זה הזמן להתבונן ולהתלמד בתורתו החדשה של הרבי, לאמץ את הוראתו - לשמר את הישן, ולחדש דרכים חדשות להתמודדות עם האתגרים.
עם 'החדש' צריך זהירות גדולה, לפני הקרבות העומר "החדש אסור מן התורה" (ערלה ג ט), אך מאידך "משקרב העומר הותר החדש מיד" (מנחות י ה). בכל ימי ספירת העומר אנו מזדכים, עד שבחג השבעות עלינו להביא "מנחה חדשה לה" (ויקרא כג טז).
- הכותב הינו מייסד 'המכלול' ו'מרכז והגותא להגות יהודית חרדית לדור הצעיר'
הצגת כל התגובות