מוצאי פסח כשר ושמח // הרב בן ציון נורדמן

הרב בן ציון נורדמן (צילום: אבי רביבו)

בימים אלו אנו יוצאים עם המטענים הכבירים של חג הפסח, ומגיעים אל ימי השגרה (השגרה של האין שגרה), אל פרשת השבוע – פרשת שמיני.

חג הפסח הוא סמל ודוגמא בעם ישראל לשמירת הכשרות, בסקרים שנערכים מידי שנה אנו מתבשרים יותר ויותר על שמירת הכשרות לפסח באופן מיוחד. עד כדי כך שהברכה הנפוצה לחג זה היא: "פסח כשר ושמח".

במקביל, אנו מצויים עדיין בעיצומו של אירוע בסדר גודל עולמי של הקורונה, כאשר ככל הנראה מתברר שמקורו של הנגיף הוא משוק אוכל מפוקפק במחוז חוביי, אם ניתן לקרוא למה שנמכר שם בשם אוכל...

ומכאן לפרשת השבוע, שבחלקה השני עוסקת בדיני כשרות המאכלים, בה מפורטים החיות, הבהמות, העופות והדגים האסורים באכילה. נושא הכשרות הוא נושא מרכזי ביהדות. ולמרבה השמחה על פי הפירסומים, קרוב ל-75 אחוז מכלל האוכלוסיה היהודית מקפידה על אוכל כשר ברמה כזאת או אחרת.

לפני מספר שנים הייתי יחד עם רבה של קבוצת אסם ונסטלה הרב רפאל (רפי) מנת בשליחות בתאילנד על רשמיי מאותה שליחות מרתקת יכולתי לכתוב מאמרים רבים ותובנות מאלפות. גיליתי שם אורח חיים מרתק וסיפורים אנושיים נוגעים ללב.

דבר אחד שמשך את תשומת ליבי היה נושא הכשרות. ראיתי שם אנשים שביום-יום שומרים על כשרות ומקפידים על המאכלים הנכנסים לפיהם, יושבים ואוכלים במסעדות שאינם כשרות כלל וכלל. אותם יהודים יודעים שבשר חזיר אסור באכילה, אך סוברים לתומם שכל עוף אכן כשר לאכילה.

תאמינו לי או לא - אך כאב לי באמת ובתמים על אותם אנשים. יש כאלו שלא מעניין אותם כלל וכלל נושא הכשרות- קטונתי מלהתערב להם בצלחת . אך כאשר נתקלתי ביהודים תמימים אשר נושא הכשרות קרוב ללבם, נכשלים במאכלות אסורות במקומות אחרים רק מחמת חוסר ידיעה, הדבר כאב לי מאוד.

מי שיודע מה נעשה בבית המטבחיים של המשחטות השונות, יודע שכל מי שמעוניין לא לאכול מאכלות אסורים, חייב לבדוק האם המאכל עבר השגחה של משגיח כשרות. השחיטה היהודית מלאה בסעיפים ותתי סעיפים, שרק משגיח כשרות מנוסה יודע לבדוק האם העוף שנשחט, כשר הוא אם לאו. "בשר חזיר" אמנם הפך לסמל בכל הקשור למאכלות אסורות, אך כל בשר, עוף ודג שאינו בכשרות - אסור באכילה.

אני נזכר באירוניה במשפט שאמרה לי בבנקוק אחת המטיילות: "אני לא אוכלת בשר לא כשר. רק שניצל..."

ואם אנו עוסקים בנושא הכשרות, אינני יכול שלא להתייחס לתופעת התוכניות הרבות במדיות השונות העוסקות בנושא אוכל ובישול. בתוכניות הללו צופים גם אנשים המקפידים על כשרות, שבוודאי צורם להם שנושא זה כאילו לא קיים באותם תוכניות.

אנו לא עוסקים כעת בחייו האישיים של כל אדם ואדם, אך לכל הפחות על המרחב הציבורי, מה שקרוי הפרהסיה, מחובתנו לשמור. כדי שלא ייפרצו הגבולות מכל הכיוונים, הייתי מצפה למעט יותר רגישות לנושא הכשרות.

לשמחתי, עירנו חדרה יכולה להיות סמל ומופת לנושא הכשרות, בהדגשה על נושא הפרהסיה הציבורית. לתמרן בין צרכי הלקוחות ודרישות בעלי העסקים, ומצד שני לשמור על סטנדרטים גבוהים בכל הנוגע לכשרות מהודרת, האדם המיוחד העומד בראש הפירמידה המורכבת והעדינה זהו הוא מנהל מחלקת הכשרות בעיר הרב יעקב (בושי) בורנשטיין, שמנהל ביד רמה ומנצח על המלאכה בתבונה וברגישות. (ואגב, פעמים רבות אומר באזניי הרב בושי, כי עסק שאין לו תעודת כשרות בתוקף קרוב לודאי שהמזון שמוגש בו לא כשר!).

אם אזכה במסגרת מאמר זה, לגרום אף ליהודי אחד פעם אחת להקפיד מעט יותר על המאכל אותו הוא מכניס לפה - והיה זה שכרי!

שבת שלום קיץ בריא ושמח