היום, א' בשבט, לפני 120 שנים, בכפר יאוטסו שבמחוז גיפו ביפן, נולד התינוק צִ'יאוּנֶה סוּגִיהַארַה לימים "חסיד אומות העולם", אשר סיפור חייו משתלב עם הצלת ישיבת מיר מזוועות הנאצים.
תקופה קצרה טרם התהדק המוות על תלמידי ישיבת מיר - בעודם גולים בעיר קובנה, לאחר שרוסיה כבשה את ליטא, ראש הישיבה הגאון רא"י פינקל שלח את תלמידיו, בראשות חתנו הגאון רבי חיים שמואלביץ, ברכבת הטראנס סיבירית ליפן כדי להצילם, (הוא עצמו נסע לא"י כדי להקים מחדש את הישיבה).
באותם ימים, הייתה זו בעיה להיכנס ליפן ללא אישורים. שלוש פעמים ביקש סוגיהארה אישור משלטונות יפן להנפיק ויזות לבחורי הישיבה - ונענה בשלילה. כשראה שהמצב הביטחוני מחמיר, המרה את פי הממונים עליו, החתים להם את הדרכונים ואף השאיר אצלם את החותמת להצלת כל תלמידי הישיבה - הוא זכה בכך לאות "חסיד אומות העולם" מארגון "יד ושם". לפני מספר שנים הגיע נכדו לישיבת מיר וראשי הישיבה ערכו לכבודו אירוע.
הרכבת הטראנס סיבירית שתלמידי הישיבה נסעו בה מרוסיה דרך סיביר ועד יפן, הושלמה לפני מלחמת העולם השניה. ותלמידי הישיבה היו האזרחים הראשונים שנסעו בה, היא נסעה עוד כמה פעמים בודדות להציל עוד אנשים מגיא התופת ואחר כך הופצצה המסילה ולא שוקמה במשך שנים רבות! רצה הבורא ורק בשל כך סללו את המסילה...
הערכות לא-רשמיות של מספר הניצולים עוברות את ה-10,000 איש, בתוכם סבו של כותב השורות, תלמיד ישיבת מיר.
לאחר המלחמה, כשגילו שלטונות יפן את שעשה סוגיהארה, הוא נזרק מתפקידו. בית מלון מקומי בקובנה בשם "מטרופוליס" ריחם עליו ואירח אותו ואת משפחתו ונתן לו מחסה לתקופה ללא עלות.
מעניין לדעת, שהרכבת המדוברת שבתחנת קובנה, עליה עלו תלמידי הישיבה, נבנתה על-ידי אלפי אסירים קומוניסטים, הרכבת הזו נסללה לכל רוחבה של ברית המועצות בשעתו, והיא שימשה גם את התלמידים שנסעו לשנחאי בסין.
כל מי שעלה לרכבת היה בהסכמתו של סוגיאהרה היפני, בנו נבוקי הגיע לארץ ישראל, וממשלת ישראל רצתה להעניק לו כסף עבור מעשיו של אביו, אך הוא סירב לקחת בכל תוקף, מה שהוא כן הסכים לקבל זו מלגת לימודים באוניברסיטה ללימודיו.
בשנה שעברה, לרגל יום השואה הבינלאומי - הוצב במרתף השואה שלט הוקרה לצ'יאונה סוגיהארה, במעמד בנו, נובוקי סוגיהארה, הדובר עברית רהוטה ובמעמד שגריר יפן.
זכה סוגיהארה ויש לו חלק גדול וחשוב בעולם התורה בארץ הקודש במעצמת התורה הבלתי פוסקת ישיבת מיר.