המפגש בין מערכת החינוך הכללית החוזרת לשגרה, ולהבדיל בין החול ובין הקודש - עולם הישיבות - עולם התורה החוזר ללימוד התורה ולהגות בסוגיות הגמרא, קורה בכל שנה באיזור תקופה זו, אבל לא באותו תאריך. בדרך כלל "הראשון לספטמבר" יוצא אחרי ראש חודש אלול. אך השנה, התאריכים חופפים. זו הזדמנות נדירה לנצל השנה יותר מתמיד את החודש הזה להטמעת ערכי היהדות והמסורת ולהציג בפני התלמידים את יופי החגים הבאים עלינו לטובה.
חשיבות יתירה אני רואה באפשרות שניתנה לנו כאנשי חינוך והוראה בחינוך הכללי לנצל את החודש שלפני החגים במלואו, ולהכין את תלמידינו כראוי לימים הנוראים וימי החגים שהם הם היסודות של העם היהודי במהלך תקופות השנה, והשנה זה מעשי במיוחד.
ההבדל המהותי בין האדם לשאר בעלי החיים, הוא היותו של האדם בעל בחירה חופשית. זאת, בניגוד לכל יתר ברואי תבל, שמהלכיהם מוכתבים על פי חוקים קבועים מראש. לעומת זאת, בזכות הבחירה החופשית האדם מסוגל להפתיע תמיד. התחזיות ביחס להתנהגותו, לעיתים תכופות מתבדות כליל.
אמנם גם בגופו של האדם פועלים חוקי טבע, כדרך שהם פועלים על בעלי החיים, אולם בשונה מהם, האדם מסוגל לפעול על פי רצונו החופשי. דרכי התגובה של האדם לכל מצב אפשרי הן רבות ומגוונות, מעבר לטבעו ולתכונותיו. אפשרות זו של בחירה היא המאפיינת את מין האדם, ואותו בלבד, והיא ההופכת אותו לנזר הבריאה.
זו יסוד הבחירה על רגל אחת.
• • •
כאמור, הבחירה החופשית היא הסממן הבולט של עליונותו הרוחנית של האדם על פני כל יתר היצורים. התורה מדגישה עיקרון זה במקומות רבים. אחד מהם מופיע בתחילת הפרשה: "ראה אנכי נותן לפניכם... ברכה וקללה, הברכה - אשר תשמעו... והקללה אם לא תשמעו".
וכך כתב אדוננו הרמב"ם בספרו (הלכות תשובה ה, א): "רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו, ואין הקב"ה גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע... שנאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים, וכתיב ראה אנכי נותן לפניכם היום, כלומר שהרשות בידכם וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה בין טובים בין רעים". עד כאן לשונו הזהב של הרמב"ם.
הקב"ה רצה להיטיב לברואיו, ולכן, נטע בהם את כוח הבחירה החופשית. באמצעות כוח זה מסוגל האדם לבחור את דרכו בחיים על פי רצונותיו ולהחליט על צעדיו בהתאם לכושר שיפוטו האישי. אלמלא הייתה ניתנת ביד האדם היכולת לבחור בעצמו את מהלכיו, לא היה טעם להטיל עליו מצוות או חיובים כלשהם.
אם הכול היה מוכתב מראש וניתן לצפות מראש את העתיד להתרחש, לא היה שייך לדון את האדם על תוצאות מעשיו, וממילא לא היה מתאים להעניק לו שכר או עונש על מעשיו.
לעומתם האדם, בעל בחירה החופשית, בוחר בעצמו את השכר והעונש שיוטלו עליו. האדם לא יוכל לומר אחר כך: לא ידעתי, טעיתי. הבחירה והברירה היו בידך ויכול היית לבחור בחיים ובטוב במקום ברע ובשלילי.
• • •
שנה חדשה בפתח. חלון הזדמנויות נפתח עבור המחנכים, המורים והתלמידים. דף חדש ונקי נפרס על השולחן, וההחלטה כיצד הוא ימולא, נתונה בידי כל אחד ואחת מאתנו.
רבים שואלים: על מי מוטלת חובת החינוך? האם ההורים הם אלו הצריכים להתאמץ ולהתייגע למען חינוך הילדים, או שמא המורים, המקבלים משכורת ומחויבים למוסר עבודה גבוה?
התשובה היא, גם וגם. גם להורים וגם למורים ישנה אחריות לחינוכו של הילד. שילוב הכוחות כולם, כשמצד אחד ההורים נותנים גיבוי מלא למורים ולהנהלה ומיישרים קו עם החלטות בית הספר, ומאידך, המורים קשובים לצרכי התלמיד, יודעים להתנהל מול ההורים ולכבד את מקומם, זהו המתכון הבדוק ומנוסה לחינוך לערכים והקניית משמעת בקרב התלמידים. המושג 'בית הספר' לא היה קיים מאז ומעולם. בימי בראשית, לא הלכו הילדים לבית הספר.
מי שדאג לחינוכם על כל המשתמע מכך, היו ההורים. הניצנים הראשונים למיסוד מערכת החינוך בתולדות ישראל ולהפיכת החינוך לנושא שגם הציבור נוטל עליו אחריות, נראו לראשונה בתקופת בית שני. בתקופה זו תוקנו תקנות המרחיבות את חובת החינוך ומטילות אותה גם על הציבור. התקנה הקדומה ביותר, המיוחסת לרבי שמעון בן שטח והנזכרת בתלמוד הירושלמי, היא זו: "והוא התקין... שיהיו תינוקות הולכים לבית הספר".
תקנה דומה מיוחסת ליהושע בן גמלא. על תקנה זו אנו למדים מן התלמוד הבבלי (בבא בתרא כא, א): "אמר רב יהודה אמר רב, ברם זכור אותו האיש לטוב, ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל. שבתחילה, מי שיש לו אב, מלמדו תורה. מי שאין לו אב, לא היה למד תורה. התקינו שיהיו מושיבים מלמדי תינוקות בירושלים. עד שבא יהושע בו גמלא ותיקן שיהיו מושיבים מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסים אותו כבן שש כבן שבע".
דברים חריפים ביותר: "אלמלא הוא, נשתכח תורה מישראל". כלומר האמורא רב סבר, שאילו היינו מפקידים את חינוך הילדים רק בידי ההורים, הרי שהיינו מגיעים למצב של חוסר למידה, עד כדי שכחת התורה חלילה. ותקנה זו של יהושע בן גמלא, מייסד בית הספר הראשון נשמרת בקפידה עד היום.
נמצאנו למדים כי חובת החינוך מוטלת הן על ההורים והן על המורים. למעשה, האחריות לחינוכו של הילד מוטלת על ההורים. כמובן שהמערכת החינוכית צריכה לעשות הכול למען חינוכו של הילד, אך ההורים אינם יכולים להתנער מאחריותם.
שבת שלום חודש מבורך, ובברכת שנת לימודים שקטה ופורייה.