האירוע הגדול של המדינה - ל"ג בעומר, הילולת הרשב"י במירון, במהלכו נוהרים מאות אלפים לציון הקדוש, מעסיק במשך חודשים ארוכים אלפי אנשים, מכל הסוגים והתחומים, שדואוגים שכל האירוע יעבור בעזרת השם בשלום.
קומץ מהם, הופכים למלכים של ממש - אבל רק ל-24 שעות וקצת. באווירת החג והשמחה, "כיכר השבת" משרטט קווים הומוריסטיים לדמותם, אך חשוב להדגיש כי כל קשר בין הדמויות המתוארות להלן לדמויות מוכרות, הוא על אחריות הקורא בלבד.
הרמטכ"ל הנמרץ
חליפה מחויטת, עניבה מתעופפת, עט מהודרת בכיס הקדמי ומשקפי שמש. פנים רציניות, משדרות אחריות אולי קצת מאיימות למי שיעז להביא לקריסה. טלפונים, ראיונות, ישיבות, כוחות חירום, הצלה, ביטחון, רבנים - כולם אצלו בחיוג הישיר. כולם צריכים אותו.
בעוד שההמונים מסתערים על עמדות הטרופיות והשוקו - כמי שלא ראו אוכל כבר שנים, בצימר של מיודענו יושבים אנשים כטוב לבם ויכולים אפילו ליהנות מדקות אחדות של פסטורליות בתוך סיר הלחץ האנושי. והוא? רמטכ"ל כמו רמטכ"ל, נמרץ, חינני, דואג לכולם. הוא הבוס. ומחר? מחר יש את שמואל הנביא ואז עוד ל"ג בעומר.
מלך המטבח - השף של מירון
מזה שבוע וחצי שהוא ניצב שם מול הסירים הגועשים והמבעבעים, משרה חומוס ו'בעבלך', קולף ים של תפוחי אדמה, טועם ומתקן תיבול, הכל כדי להגיע לרגע האמת מוכן. בשניה שהרבי נוגע עם הלפיד בערימת הסמרטוטים הבוערת, אז יינתן האות ומן המטבח יחלו לצאת עשרות אלפי מנות צ'ולנט חמות ומהבילות.
אלו אמורות להשביע את הרוקדים המורעבים והמולהבים במהלך היום הקרוב. עכשיו זה הרגע שלו - חיוך רחב מתפשט על פניו בעודו צופה בחוגגים מתענגים על מעשה ידיו. עכשיו זהו רגע התהילה, מחר הוא ישוב לאלמוניותו - השף למאכלים יהודיים במלון ברז'יק בצפת.
מנכ"ל השער "דרך בורמה"
מכאן ייכנסו כל האח"מים והאדמו"רים, מכאן יעברו רק רכבים של סלב. במהלך ל"ג בעומר אין יוצא ואין בא במעלה הר מירון, חוץ מדרך בורמה, הדרך הסודית הסלולה אח ורק לאדמו"רים ומשמשיהם, לרבנים ומשבקי"הם, ולעוד כמה שמשלמים - ומשלמים טוב.
"כל השנה, לא קורה כאן כלום", מספר לנו זושא המנכ"ל המיתולוגי של השער. "אבל עכשיו" אומר זושא: "הכל בידיים שלי, אני הוא זה שיפתח לאדמור את השער, רק בזכותי כל ההילולה מתרחשת".
מלך הקלרינט - שלומי פרנק
עכשיו זה הזמן שלו ובגדול. הכל סובב סביבו, מעגלים מעגלים של רוקדים עליזים ומקפצים, והוא מלהטט בדבקות ובהתלהבות, אצבעותיו נעות בקלילות אין סופית במעלה הקלרינט "מה מקווה מטהר את הטמאים"... כמו שרק המקום והשעה יכולים לספק לו.
עכשיו הוא המלך של הקלרינט! החל ממחר הוא חוזר לאלמוניותו וממשיך להיות רק הבנדוד של חיליק פרנק, או בכובעו הנוסף מנכ"ל קופת "תורה וחסד" ביתר. כשלא תראו אותו הוא מתאמן עוד ועוד עד לשנה הבאה או עד שהשכנים יזמינו משטרה.
מלך המיקרופון - ההוא שצועק ברמקול "אבד ילד
חודש שלם הוא כבר מארגן עצמו למאורע. עוד לפני פסח הוא רכש לעצמו ווסט חדש, לקח שיעורי פיתוח קול ואף מסתובב עם צעיף בימים שלפני ל"ג בעומר, כדי לשמור על קולו צלול וחזק. עכשיו זה רגע השיא שלו, באמת אבד ילד. הוא עוזב את הוואטסאפ, מניח את צרור המפתחות, מתיישב בפרצוף רציני במיוחד, נוטל את המיקרופון לידיו, לוחץ על המתג האדום: כעת חודש שלם של חזרות ואימונים מספק רגע אחד בלתי נשכח "אבד ילד".
מלך התזמון - הבמאי של הרב'ה
עומד צמוד צמוד לרב'ה אבל מאחורי הקלעים, עכשיו זה הרגע שלו. שני מיליון דולר שמתנקזים לחצי שעה של הדלקה, ויש גם חסות - "בנק עובדים" מממנים את מסכי הלד, על כל זה הוא אחראי. שמילו, ביום יום הוא יד ימינו של בן הרבי. עכשיו, הוא המלך. ברצותו מצלמת הרחף תתמקד בידיו של זקן החסידים הישיש יוצק שמן, וברצותו יעלה לבמה מוטי שטיינמץ שיפצח בשירת "ויהיו רחמיך".
אבל רגע השיא, הוא הסימון המיוחד לאהרל'ה אדלר, אז במחוות יד זעירה יהפכו המעגלים משקטים ולוחשים לסוערים וקופצניים ברגע אחד: "לכבוד התנא"...
מלך הרדיו - השדרן השמח מדי
כל השנה תוכלו לשמוע אותו מקסים את מאזיניו בערוץ הקודש "קול התרועה", (לשעבר רדיו 3000) מקפיץ מרקיד ומשמח אותם, לפעמים הוא מעודד אותם לתרום להתברך ולזכות במופתים וישועות. עכשיו זה הרגע שלו - הוא הדי ג'י של עמדת הרדיו בפאתי הר מירון. עומד מול ההמונים ומשלהב אותם, רק על פיו יישק דבר. ברצותו ירקדו כולם לצליליו החסידיים של אהרלה סאמעט, וברצותו יתפייטו כולם לצליליו של משה חבושה, כעת ברגע השיא הוא מחלק להמונים את האלבום המופלא שהקליט "שמחת הישועות" שמח כאן!
מלך ה'תחיית מתים'
כל השנה תוכלו למצוא אותו או ב"היכלי מלכות" או ב"תמיר" כשגזיר עיתון בוער על אפו, עכשיו, הוא המלך של הריקודים. עומד באמצע המעגל הפנימי והצפוף של חצר הציון, אדום ומיוזע ובתנועת גוף קלילה מקפץ לצד אחד, בתנועה סיבובית חדה מקפץ לצד השני תוך שבמיומנות אין סופית הוא מנופף בידו להמונים ומסמן להם את כיוון המעגל והריקוד.
החל ממחר בלילה הוא חוזר למקומו הטבעי מחסן הסופר דרינק של חסידות דושינסקא, שם, כשהוא לבד הוא מדליק ניגוני מירון ורוקד לעצמו, מתאמן לקראת השנה הבאה.
מלך השטח - ההוא שהיה שם קודם
כל השנה הוא "מלך הקיוסק" בנתיבות, עכשיו זה הרגע שלו, שבועיים לפני ההילולה הוא כבר ניצב על ההר אבל לא לבד, יחד איתו באו החמולה, האוהלים, הצאן, המקנה ואפילו הסבתא עם הספה שלה.
כל הטוב הזה כובש את הטריטוריה שצמודה לעמדת ההדלקה של בויאן. ברגע השיא יישחט כאן כבש ויפתח שולחן. מירון מאז ולתמיד!!
ואחרון חביב הרב ישראל געליץ', שכל השנה הוא איש ירושלים, אבל עכשיו הוא 'איש מירון'...