"זו היתה סייעתא דשמיא; הכל משמים; זה רק מהקדוש ברוך הוא" - האישה החרדית שניצחה באחד המקצים במירוץ המרתון האחרון בעיר הקודש, ייחסה אמש שוב ושוב את כישוריה הגופניים לריבונו של עולם, ובצדק.
אכן, הוא "הנותן ליעף כח", כפי שהיא בוודאי מתפללת, ככל יהודי, בבוקרו של עוד יום בו גמל עמה הקב"ה את חסדו, והחזיר נשמתה לאחר שנת מנוחה וצבר כוחות חדש שנטע בה.
אך האם ריבון כל המעשים מרוצה מהשתתפותה של אישה במרתון ריצה ברחובה של עיר? המלים האחרונות מודגשות, כי פעילות ספורטיבית לסוגיה, כמובן מבורכת לכשעצמה ותורמת רבות לבריאות. אך טור זה עוסק רק בפומביות שניתנה לה, במקרה זה.
גם בהינתן פרשנות מצומצמת ביותר לפסוק "כל כבודה בת מלך פנימה" (תהלים מה, יד), ולאחר שנתרחק כראוי מהפשטנות המעוותת שמבקשת לכלוא כמעט את האישה בביתה, ברור שריצה מרתונית של אישה בלבוש חרדי זהו מראה מופרך, שלא עולה בקנה אחד עם פסוק זה והגישה היהודית המקובלת המקדשת את צניעות האישה.
אם נוסיף לכך את העובדה כי הדבר נעשה במרתון שעמוס ברצות אחרות, שעל "לבושן" מוטב שלא להכביר מלים, נקבל פה מחזה אבסורדי במיוחד.
שכל אחד מביניכם, הקוראים (או הקוראות), יהיה לרגע ישר עם עצמו, ויסכים: מראה שכזה, בו אישה חרדית משתתפת בריצת מרתון, לא היה יכול להתרחש לפני שנים ספורות. מעבר לענין ההלכתי/יהודי הנ"ל, ל'חרדיות' ישנם קודים ברורים, ואין הכוונה לניואנסים טיפשיים שנוספו עם השנים. השתתפות באירוע שכזה, לא 'מתיישבת טוב' - ובצדק - עם חיים חרדיים.
יתכן ובקהילות אורתודוקסיות מסוימות בארצות הברית זהו מעשה שכן יתקבל באופן לגיטימי, אך לא בגלל 'פתיחות' מבורכת שלהן ביחס לציבור החרדי בישראל, אלא כחלק מחולייה של "תרבות" מערבית פסולה, שחודרת אט אט לצערנו גם לארץ הקודש.
גב' דויטש היקרה! אין להטיל ספק ביראת השמים שלך, וגם לא באורח חייך החרדי. דברי האמונה שהשמעת לאחר הגעתך אל המקום הראשון באחת הקטגוריות, כנים ויוצאים מן הלב מכדי שנפטור אותם כלאחר יד בזלזול.
אך מוטב ותפנימי, ויפנימו אחרות שחלילה יבקשו ללכת - לרוץ - בעקבותייך: ריצת מרתון היא ההיפך המוחלט מה"פנימה" שדוד המלך ע"ה קבע לנשות ישראל.
הצגת כל התגובות