בבואי לכתוב על עולם איסוף הצדקה, הייתי בטוח שלא קל יהיה לצלול אל נבכי עולמם של השנוררים, להיכנס להם לתוך הקישקע, ולהוציא מהם את הסודות הכי גדולים. בכל זאת מדובר בתופעה ייחודית בעולם, אשר מגלגלת מאות מיליוני דולרים בשנה.
חשבתי - שהרבה מהמרואיינים שראיינתי במסעי אל תוך נבכי עבודת גיוס הכספים, יבקשו להישאר בעילום שם ולהגיע עם כובע גרב על הראש. בכל זאת אדם יהודי הלבוש בלבוש של רב שיוצא לגייס כספים עבור משפחתו בוודאי שאינו אמור להיות גאה בכך ואולי ההפך, הוא יתבייש בזה.
אבל לא, נוכחתי לדעת שרוב רובם של השנוררים הם אנשים נורמטיביים לחלוטין שאינם מתביישים במשלוח – ידם. אנשים שמטבע הדברים גם מאוד מכובדים בקהילה, או אפילו סתם אברכי משי שהחליטו לצאת לשוק העבודה ומצאו עבודה מכניסה.
ובכל זאת כיבדנו והחלטנו לרשום את שמם בראשי תיבות – כדי למנוע מבוכה מאי מי מבני משפחתם.
נתחיל עם סיפור מוכר ונדוש אך מסמל יותר מכל את מקצוע השנור – הסיפור ידוע ומתגלגל לו בין השנוררים כבר כמה עשורים – מסופר על מלך אחד שהשתעמם לו במקצת להיות מלך, בעצה אחת עם יועציו החליט לנסות כל שבוע מקצוע אחר עד שימצא את העבודה שהוא הכי אוהב לעשות.
עבר המלך את כל סוגי העבודות שיש בעולם מחוטב עצים ועד רואה חשבון. אחרי חצי שנה, התברר ליועצי המלך שנגמרו כל המקצועות בעולם, ועדיין והם לא מצאו את ג'וב שהמלך אוהב. לפתע ניזכר אחד היועצים היהודים של המלך שאת מקצוע 'השנור' המלך עוד לא ניסה! מיד לבש המלך את מדי השנוררים והתחיל להתדפק על דלתות היהודים העשירים.
אחרי יום עבודה חזר המלך לארמון פשט את בגדי העבודה - בטענה שהוא לא רוצה להמשיך. כשניסו לברר עם המלך על מה יצא הקצף? ולמה הוא לא רוצה להמשיך, ענה המלך - שהוא מרגיש שאם הוא ממשיך עוד יום אחד בשנור - הוא עוזב לגמרי את כס המלכות. כל כך קל היה לו להרוויח כסף.
פרטי או מוסדי?
השאלה, אולי הנשאלת ביותר היא: למי אתה אוסף - לפרטי או למוסד?. משמעות השאלה היא: האם אתה אוסף לעצמך או למוסד כלשהוא. ההשלכות של השאלה הם לא פחות חשובות, וקובעות בעצם כמה כסף יצליח לגרוף השנורר. אין מחלוקת שלגייס כסף למוסד עדיף על פני גיוס כספים לפרטי. ההסתכלות של העשיר על השנורר היא אחרת, בד"כ האוסף לעצמו הוא סוג של אדם לכאורה - דלפון, שגם בארץ לא הולך לו מי יודע מה. לעומתו יש את הראש כולל המכובד שמאחוריו עומדים אברכי כולל או איזה ארגון צדקה מפואר, והוא אינו חת מפני עשירי עולם.
החלוקה לגופו של אדם הינה כדלקמן:
הראשון: הינו אדם שנקלע לחובות, כי הוא מחתן ילדים או שלא עלינו - יש לו מישהו חולה במשפחה. והחליט שהמשכורת שלו כאברך או כר"מ בישיבה אינה מספקת. ולכן הוא יוצא לגייס כספים עבור חשבון הבנק הפרטי שלו. כספוילר לכתבה אכתוב - שמקצוע השנוררות הוא מקצוע ממכר ומדבק, אדם שהתרגל לקבל כסף בחינם, לעולם לא יפסיק, ולכן רוב הסיכויים שאותו אברך שנקלע לחובות ימשיך במסעו מסביב לעולם וישונרר את הבריות עד לעת זקנתו, גם כשכל החובות יגמרו.
השני: הוא אדם בעל מראה רבני מובהק, עם חליפת פראק מכובדת ושתי כפתורים מאחור. היוצא לגייס כספים עבוד מוסד כלשהו, תמורת אחוזים מהרווחים. ככל שהמוסד יותר מכובד ובעל שם - כך צורתו של השנורר מכובדת, וזקנו ארוך יותר.
שוק תחרותי אבל ריווחי.
לא קלה היא עבודתם של השנוררים ולא פשוטה כלל, השוק רווי במתחים ויצרים, והתחרות רבה עד מאוד. אבל קשה ככל שתהייה, היא עדיין ממכרת את העובדים בה ואחוזי הנטישה ממנה שואפים לאפס.
וכך, מצוידים במכתבי המלצה, ואלבום תמונות. הם נזרקים ברחובות, מתלכלכים בבוץ ומחליקים בשלג. עוברים בית בית ואוספים דולר לדולר ולא חסים על ממונם של ישראל, לרוב הם ישנים בבייסמנטים (מרתפים) טחובים ואוכלים אוכל קר, קפה חם אם שאלתם? - רק בשטיבלך.
ישנם קהילות בגולה שבשנים האחרונות הקימו בתי תמחוי שמאכילים את השנוררים באוכל חם ומזין, אבל עדיין המצב לא הכי טוב, והשנוררים תמיד מתלוננים. עד כמה קשה לשבת באיזה מסעדה משובחת כשבכיס הפנימי של החליפה שוכבים להם ערמות של דולרים מרשרשים, את זה לא הצלחנו להבין.
אם בארץ, בעבודה ממוצעת ניתן להרוויח 30 עד 50 ₪ לשעה, שווה ערך ל 10 דולר, השנורר הממוצע עושה כ 300 דולר ללילה, מלוכלך (ביטוי שנוררי נפוץ לרווח ברוטו) ולפעמים יש הפתעות 50 – 100 דולר בדלת אחת. בעיקר תלוי מי הדופק בדלת, איזה אורך יש לזקן שלו, והאם יש לו כושר דיבור משכנע ובעיקר המון חוצפה.
הגבירים
יש משהו תמים באנשי עסקים הנדבנים - אם בעולם העסקים הם מתנהגים כאריות ויודעים לנהל משא ומתן קשוח ולצבור הון. הרי כשדופק להם בדלת אדם בעל מראה רבני מכובד, שלוחץ את ידם בחמימות, ובכושר שכנוע עם המון כריזמה, מדבר על ליבם ואומר להם איזה "דבר תיירה" הרי שהם נמסים לגמרי ופותחים את ארנקם וליבם.
"אני אדם עם כריזמה מטורפת" מספר ס' אחד המרואיינים שלנו "אני מדבר עם גביר ויודע לפרוט לו על נימי נשמתו, אני מבין בפוליטיקה, ומחובר לרבנים הנכונים, בטלפון אחד אני יכול לתת לו לדבר עם אחד מגדולי ישראל, מה שיגרם לעשיר לבכות - ולרשום לי צ'יק על סכום דמיוני"
"ישבנו חבורה של שנוררים ברכב של הדרייבר" (כינוי לנהג שמכיר את הכתובות של הנדבנים), מספר ב' שונרר ותיק בתחום. "הדרייבר הצביע על בית מסוים ורצה שניכנס, אני כהרגלי אוהב להיכנס אחרון, שני השנוררים הראשונים נכנסו ויצאו עם משהו כמו 10 $ לכל אחד, אמרתי להם באו תראו איך עובדים - פתחתי את התיק שלי והראיתי להם מה יש בתיק, מפה כן מפה של ארה"ב ותו לא. לא תמונות של ישיבות, לא תרשימים של מבנים, ולא מכתבי המלצה. מיד הם הגיבו בביטול, "האא אתה לא תראה דולר ממנו". יצאתי מהאוטו ואמרתי להם – "חכו תראו"
צעדתי לכיוון הבית כשאין לי מושג את מי אני הולך לראות ומה אני הולך להגיד, דפקתי בדלת, והיא נפתחה, מולי עומד יהודי חייכן בגיל שיבה, "נו הוא אומר לי, תגיד לדרייבר שישלח את כולם ביחד", "מה"? השבתי לו בתמימות עם חיוך רחב.
ואז הוא מסביר לי, שבדיוק הוא לומד דף היומי ועדיף שכולם יבואו ביחד, אמרתי לו שבאתי לבד ונכנסתי לבית בביטחון. "אני אהיה החברותא שלך" אמרתי, ואחרי כמה דקות של לימוד שאלתי אותו מי הרב שלו, והוא הזכיר את אחד מגדולי הרבנים של ארה"ב.
אמרתי לו – "תתקשר אליו תגיד לו שאני פה", העיניים שהוא פתח לי היו העיניים הכי גדולות שראיתי מימיי, הוא התקשר בידיים רועדות, ואמר לרב - שבהתחלה לא הבין מה רוצים ממנו, שאיזה יהודי שאוסף כסף נימצא לידו ורוצה לדבר עם הרב.
לקחתי את השפופרת והזכרתי לרב מי אני, כמובן ש'במקרה' היה לי קשר מאוד הדוק עם הרב שאחראי גם על נושא הכשרות בארה"ב ואני הייתי מקפיד לבקרו בדיוק למקרים האלו, (שיבררו עלי). כמובן שיצאתי ברכוש גדול וחגיגת המשולחים (כינוי אחר לביטוי שנורר) צהלה.
המארחים
וכך זרוקים ברחובות - מאות אלפי קילומטרים ממשפחותיהם, ומכל הסובבים אותם, מסתובבים אלפי שנוררים שמגייסים כספים רבים, קור, חום, בדידות, ומצעים מלוכלכים לא ירתיעו אותם וכמו חיילים מאומנים הם יסתערו על המטרה וינסו לרוקן אותה כמה שיותר.
אייכנטל, ריינר, מישען, רוטנברג, אם שמות המשפחה הללו לא מוכרים לכם - סימן שאין לכם תכניות לצאת לחו"ל ולגייס כספים עבור מטרות נעלות. משפחות אלו נחשבות למארחים הכי גדולים בקהילת השנור, מאות משולחים מתגלגלים אצלם בשנה, ישנים ואוכלים בבתיהם במחיר סמלי או בחינם.
ישנם משולחים מליגה אחרת - שכמובן מתארחים בבתיי עשירים ומקבלים חדר פרטי ועוד מיני מתיקה, כמובן ששנוררים אלה באים עם רקורד עשיר מאחוריהם, כגון ישיבה גדולה ומוכרת או רשת של מוסדות בארץ,
בשיחה טרנס אטלנטית עם מיסטר ר', הוא מספר: "אני מקבל בברכה כל יהודי שמגיע לאסוף כסף, ללא הבדל בין ספרדי לאשכנזי, מגיעים אלי כ 30 משולחים בשבועיים, ואני צריך לדואג להם למצעים נקיים לאוכל חם, ולבית - שיקבל אותם גם בשעות לילה מאוחרות, כשהם חוזרים עייפים אחרי סיבוב לילי על דלתי הנדיבים".
כמה כסף עושה משולח ממוצע – אנחנו שואלים?
בסביבות ה 3 אלף דולר מלוכלך בשבועיים של עבודה, מזה תוריד שליש לנהג. נישאר להם כ 2000 דולר, זה לא הרבה כסף ורובם ממשיכים לעוד עיירות כמו מונטריאול או אפילו צפונה לניו יורק או לוס אנג'לס.
לפי ראות עינך יש שנוררים שפשוט אוספים כסף בשביל עצמם ללא מוסדות מאחוריהם?
תמיד יש אנשים שעושים כסף לכיסם, למרות שהם אומרים שיש להם ישיבה. אצלנו בטורונטו יש ועד שמוציא מכתבי המלצה למשולחים, והוא בודק את המסמכים של השנוררים - ואם באמת הם לא צריכים את הכסף, ללא אישור של הוועד הם לא יאספו הרבה כסף. פעם (לפני הוועד) המצב היה הרבה יותר גרוע.
הדרייברים
בדומה למה שמספר מיסטר ר', יש ועדי צדקה כמעט בכל עיר בעולם שבה גרים יהודים עשירים שתורמים כסף. אם כי - לא תמיד הוועד עוזר לעצור שרלטנים, מאחר ובישראל יש הרבה מאוד כוללים וישיבות וכולם צריכים כסף נזיל ודחוף.
כששאלנו כמה כסף תכל'ס מעביר השנורר למוסד? "לא הרבה" ענה לנו הרב א.ב. תוריד נסיעות, תוריד הוצאות אש"ל, תוריד עמלה דרייבר ועמלה לשנורר עצמו, תחשב לבד, שהמוסד לא מקבל הרבה כסף. "יש רבנים ברמה אחרת שאוספים את הכסף לבד ללא עזרת הדרייבר שלוקח כשליש! מכל תרומה שמתקבלת. הם מכירים את כל הכתובות של העשירים - ולוקחים נהג לפי שעות ולא לפי אחוזים. אבל הם מיעוט שבמיעוט, ורוב רובם של הנהגים לוקחים כשליש מהסכום שמתקבל".
למעשה הדרייבר הוא המנוע של השנורר. הוא זה שיודע אם העשיר נימצא בבית ושווה לנסוע אליו או שהוא מחוץ לבית עקב שמחה משפחתית או לרגל עסקיו הרבים. הדרייבר גם אמור לכוון את המשולח לקראת המשא ומתן עם העשיר - כמה לבקש ואיך לבקש על מה ללחוץ ואיזה שמות של גדולי הדור כדאי להזכיר.
לעיתים ניתן למצוא ברכבי הדרייבים - סטים של לבוש חרדי מלא, חסידי או ספרדי, המבורג, פראק או קפוטה וכובע ירושלמי רחב שוליים, בהתאם לחיבתו של הנדבן. הדרייברים הם לב ליבה של מערכת הגיוס הכספים. הם יודעים את כל הנעשה בחצרותיהם של העשירים. האם היה שמחה משפחתית השבוע ויש סיכוי שיפתח את ליבו יותר, או שמא הנדיב באבל, ואסור להתקרב. רוב הדרייברים מקבלים תשלום לפי אחוזים - לרוב שליש מהתרומה, חלקם הקטן לוקחים לפי שעות – בעיקר בדרום אמריקה ומקסיקו, שם הנהגים - גויים.
"כאחד שמגייס כספים כבר עשרים שנה," ממשיך לספר לנו הרב א.ב. "הייתי ממליץ לשנורר המתחיל לבחור את הנהג כבר בארץ - לברר עליו את כל הפרטים, את סבלנותו, ואת מידת יחסו למשולחים. כדי לא ליפול על נהג עצבני שעלול להשאיר אותך לבד בעיירה חשוכה – והיו מקרים..."
בפרק הבא:
למה זרק ראש ישיבה מכובד סכום של 360$ לפח | איזה עשיר אוהב שדופקים לו שנוררים בחלון ביתו | מי מגייס יותר כסף ליטאי ספרדי או חסידי| כמה כסף גייסה ישיבת מיר בשנת 2016 |
להערות רעיונות והארות AmosBismout@gmail.com
הצגת כל התגובות