אי אפשר לתאר את הגאון רבי משה שפירא זצוק"ל או לספר את סיפורו, היות ולכל אחד ואחד סיפור אחר. הוא התאים את לכל אחד וצרכיו.
ר' משה מסר בכל שבוע כ-40 שיעורים, בעיון, אגדה והלכה, וגם כאלו בנגלה ובנסתר... לא היתה פינה שלא הגיע אליו ושלא הכיר מתחילתו ועד סופו.
יותר מכל, הכיר ר' משה את האנשים ואת טבעם. לאחר שנים בהן הייתי משתתף קבוע באחד משיעוריו, פניתי אליו ושאלתי אותו האם כדאי לי לעבור לשיעור אחר. ר' משה הביט בי ואמר: "אם השיעור כבר לא מתאים לך, אני אצטרך להתאים את עצמי".
פינה מיוחדת בלבו החם של הרב הייתה שייכת לבעלי תשובה, ובמיוחד לאלו שהגיעו מברית המועצות. הוא נחשב לאבי תנועת התשובה בימינו, שהתחילה בזמנו עם איקה ישראלי ז"ל הרב אורי זוהר ור' מרדכי ארנון שיבדלו לחיים טובים וארוכים.
לא פעם נסע הרב הגדול לברית המועצות והרבה לתת שם שיעורים ברמות שונות. שוב, הוא התאים את עצמו לקהל שהאזין.
היינו קבוצה ש"טיילה" יחד איתו כל שנה ושנה לכל מיני מקומות בעולם. לווילנא, פראג, ונציה, אמסטרדם ועוד. בכל מקום התעכב ר' משה כדי ללמוד את תורתם של ה'גדולים' הטמונים באותו מקום, כמו תורת הגר"א, המהר"ל, הרמח"ל וכדומה.
לא היה נושא שלא יכולנו לדבר עליו איתו. הוא שלט בכל, באופן מאוד ענייני, בלי פרפראות ותוספות מיותרות. איש שכל טהור עם לב ענק - שקוע במצבנו "האמיתי" בתהליך הגלות והגאולה.
הוא לחם נגד אשליות מציאות ומציאות מדומה. הוא היה בניין השקוע כל כולו בתורה, וספק עד כמה ישן ואם בכלל נכנס למיטה. הוא ראה ערך עליון בכך שכל אחד ואחד במסגרתו יקרב לבבות ויגדל בתורה וכל הכרוך בה.
חודש הסתלקותו, טבת, היה החודש "שלו". הוא לא פסק מלהתעסק בענייני החודש. בחושך שלו, ובמיוחד צום עשרה בטבת - היום שבו הסתלק מאיתנו.
ר' משה ציטט לא מעט בעלי סליחות, במיוחד בטבת, "בחודש הזה הכני, גדעני, הניאני, הכאני אך עתה הלאני", "...והיינו כיתומים ...". והיה מסיים בדברי הפייטן "אין לנו שיור אלא התורה הזאת".
דיבר הרבה על המהרש"א במסכת עבודה זרה (דף יח:) על חודש טבת: "אלהא דמאיר ענני - אלהא דמאיר לארץ ולדרים עליה, הוא יענני. אלהא דמאיר לנו במלכות יוון הקודמת בנס הנרות של חנוכה". כמו שיסד הפייטן: "ומי יאיר לך מאיר וכו' הוא יענני להציל אותנו בניסים". הוא גם דיבר רבות על אי-היכולת לשמוע אמת בגלל "קול המונה של רומי" (יומא כ:).
ר' משה פתח לנו את העיניים והלב בתוך החושך.
בחודש זה "הוכנו", איבדנו אבא. "והיינו כיתומים", מר' משה בן יצחק מאיר שהאיר עלינו "בשיור שנשאר" - בשיעורים שלו ואישיותו המיוחדת. אבל לא אלמן ישראל. הוא השחיל ברחבי העולם אלפי תלמידים, בכל מקום ובכל פינה, שממשיכים בדרכו עד ש"אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו לאורו", בקרוב בימינו אמן.
שנזכה להמשיך בקודש הלאה, ושתהיה נשמתו צרורה בצרור החיים.
הצגת כל התגובות