בין תמנת-חרס לנבי יושע: מסע במסורות קבורת יהושע בן נון

על צלע הר נישא בגליל העליון, במקום שנשקף ממנו נוף עוצר נשימה של עמק החולה, הכנרת והחרמון, התקיים עד מלחמת העצמאות כפר ערבי קטן בשם א-נבי יושע. שמו של הכפר, שמשמעותו "הנביא יהושע", מרמז על מסורת עתיקה המזהה את המקום כאתר קבורתו של יהושע בן נון, ממשיכו של משה וכובש הארץ המקראי.

האם אכן נקבר במקום זה המצביא המקראי, או שמא זוהי אחת מני רבות ממסורות הקבורה המיוחסות לו?

אחת המסורות המעניינות שהתקיימה במקום הייתה ההילולה השנתית שנערכה ב-15 לחודש השעבאן, בדומה להילולה המפורסמת שנהגה בנבי רובין שבדרום. ההילולה הייתה אירוע דתי-חברתי שמשך אליו מאמינים מכל האזור, שבאו להתפלל, להדליק נרות ולבקש ברכה בזכות קדושת המקום.

במהלך מלחמת העצמאות, במסגרת מבצע יפתח, נכבש הכפר על ידי כוחות ההגנה ב-17 במאי 1948. תושבי הכפר נטשו את בתיהם ורובם הגיעו למחנות פליטים בלבנון ובסוריה, כשהם נושאים עמם את זיכרונות המקום הקדוש ואת המסורות הקשורות בו.

זיהוי הקבר המרכזי במאוזוליאום כקברו של יהושע בן נון הוא נושא שנוי במחלוקת, גם בקרב המאמינים המוסלמים וגם בקרב החוקרים. המתנגדים לזיהוי זה מסתמכים על תיאור מפורש בתנ"ך המציין כי יהושע נקבר בנחלת שבטו, בתמנת-חרס שבהר אפרים: "וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים. וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת חֶרֶס בְּהַר אֶפְרָיִם מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ" (שופטים ב, ח-ט).

הבעיה הגיאוגרפית ברורה: נחלת שבט אפרים נמצאת במרכז ארץ ישראל, באזור הרי השומרון, ולא בצפון הארץ בגליל העליון. כיצד אם כן התפתחה מסורת המזהה את קברו בנקודה צפונית כל כך? ייתכן שמדובר בתהליך טבעי של יצירת מסורות מקומיות, כאשר אוכלוסיות שונות ביקשו לקשור את מרחב חייהן לדמויות המקראיות החשובות.

מעניין לציין כי מול בית הקברות המוסלמי ניצבת מצודת כ"ח (נבי יושע), שנבנתה על ידי הבריטים בשנת 1938 כחלק ממערך "גדר הצפון". עוד קודם לכן הייתה במקום תחנת משטרה בלתי מבוצרת. המצודה מהווה דוגמה מצוינת לארכיטקטורה המנדטורית, ועדות אילמת לשכבות ההיסטוריות המרובות שנוספו למקום הקדוש לאורך הדורות.

הסתירה בין המסורת המזהה את הקבר בנבי יושע לבין העדות המקראית היא חלק מתופעה רחבה יותר של ריבוי מסורות קבורה המיוחסות לדמויות מקראיות. כפי שראינו בפרקים הקודמים, קברו של יהושע בן נון מזוהה במקומות נוספים - בתל תיבנה שבדרום השומרון, בהתאם לכתובים המקראיים, בקרני חיטין שבגליל התחתון לפי עדותו של ר' פתחיה מרגנסבורג, וביאנון שבצפון השומרון.

ריבוי זה של מסורות מלמד על הצורך האנושי ליצור קשר מוחשי עם העבר המקראי ולעגן את הסיפורים המכוננים של התרבות בנופים הפיזיים של הארץ. אולי אין זה משנה היכן באמת נקבר יהושע בן נון לפני אלפי שנים; המסורות עצמן הפכו לחלק מנוף התרבות של הארץ, ומספרות סיפור מרתק על יחסן של קהילות שונות לאורך הדורות אל המורשת המקראית המשותפת.

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com