פרס, איש שמאל שהיה אהוב על החרדים

(צילום: שלומי כהן, כיכר השבת)

פרס גדל כילד דתי. למד גמרא עם סבו. ידע אפילו לדבר יידיש. רקע זה, הבדיל בינו ובין ראשי המדינה ילידי הארץ. הייתה לו זיקה נפשית אמתית לעולם התורה. הביטוי הרגשי האוטנטי שלו כלפי ערכי היהדות, לא היה פוליטי או אינטרסנטי.

הוא היה שילוב נדיר של איש רוח ואיש מעשה. הוא הבין תהליכים פוליטיים לעומק והיה איש חזון. מכלול זה של אישיותו, הפך אותו לאחד הפוליטיקאים הנערצים ביותר בעולם.

בניגוד לדעה רווחת במגזר הדתי והחרדי, דבר זה מוכיח שגם מנהיג פוליטי ישראלי, יהודי, יכול להיות אהוב על אומות העולם. לא כל העולם נגדנו. תלוי בסדר הגודל של אישיותך, ובהבנתך את היחס שבין מדינת ישראל ובין אומות העולם.

תפיסתו האידיאולוגית-פוליטית של פרס, תאמה במידה רבה את זו של הרב שך וגדולי ישראל אחרים. האיזון, שיקול הדעת, ההבנה הבהירה והנכונה שאנחנו לא מעצמה עולמית, ותלויים מאוד בחסדיהן של האומות, ולכן יש להישמע לדרישותיהן במידה רבה. גם למסור שטחים תמורת שלום. גם להסיר התנחלויות, אפילו אם הוא הקים אותם. השילוב של פרס כאיש ביטחון מובהק, עם היותו איש רוח, שוחר מוסר ואת ערכי היהדות, אף הוא תואם את תפיסת עולמם של גדולי ישראל.

הוא כיבד את גדולי ישראל מעומק הלב, ברגישות, ולא מתוך מניפולציה פוליטית. הדבר בא גם לידי ביטוי בפגישתו עם הרב אלישיב. באותה פגישה ניכרה גם גישתו המתונה בבקשתו מהרב שיורה על האיסור לעלות להר הבית, כדי שלא לסכן את המזרח התיכון.

הוא גם בא לנחם את הרב, ודיבר במעלתו בסרט שהוקרן בטלוויזיה. כל גישתו ודיבורו עם הרב, הקרינו כבוד אמתי שהוא רוחש לו ורוחש לדת ישראל. זו הייתה נקודה פנימית אמתית אצל פרס. כך גם בפגישותיו עם הרב עובדיה והרב שטיינמן.

למרות היותו שייך לזרם פוליטי שביסודו מנוכר לערכי היהדות ולאהבת התורה, ולכן הרב שך תמך אז בימין הפוליטי, פרס עצמו לא היה כזה. הוא סייע רבות ללומדי הישיבות בעת המאבקים על הגיוס. במובן זה, היהדות החרדית חבה לו חוב גדול של הכרת הטוב. זו גם הסיבה שהרב אלישיב הסכים לפגישה אתו. היו ראשי מדינה אחרים שהרב סרב לפגוש אותם.

הבנתו של פרס בפוליטיקה הישראלית והעולמית, נבעה מתוך רוחב הדעת וידיעותיו הנרחבות. מתוך הבנה עמוקה של תהליכים וראיה למרחוק. לפוליטיקאים דתיים וחרדים רבים, יש מה ללמוד ממנו. גם מהמכובדות שלו ומאצילותו.

הוא אהב את הארץ, אבל ידע גם לאהוב את האדם. כל אדם. הוא ידע להיות קשה אל מול האויב, אך גם ידע שרק יד מושטת לשלום היא הפתרון האולטימטיבי. היותו מכובד ומקובל בכל רחבי העולם, הוא מקור גאווה והשראה לעם היהודי כולו. עם פטירתו, אבדה דמות פוליטית ייחודית, השייכת לדור נפילים. זו אינה רק אבדה גדולה למדינת ישראל, אלא לאומה היהודית כולה.