הימים האלה, ימי בין הזמנים העליזים, הם תור הזהב של תרבות הסימפוזיונים שהשתלטה על עולם הישיבות כעלוקה שמסרבת לשחרר את טרפהּ. בשנים האחרונות פשט הנוהג המשונה, שבמסגרתו כל ישיבה המכבדת את עצמה חייבת לאפשר לתלמידיה להתפלפל בהגיגיו של הרב יעקב אשר, לעסוק בדברי חכמתו של יגאל גואטה ולשמוע את השקפתו של ר' מוטק'ה בלוי, עד שנעשה הדבר למצוות היום וכל המרבה במצווה זו הרי זה משובח.
הגיעו הדברים לידי כך ש'קמפ' ישיבתי שלא מוקדשים בו שלושה מושבים לשם עיסוק בשאלת האלמוות 'מי הכניס למי', 'למי שייך הקרדיט' ו'ש"ס מול יהדות התורה - מי חרדית וחזקה יותר?' - אינו ראוי לתואר קמפ. מומחים מיוחדים לענייני סימפוזיונים פועלים במרחב שלנו, ויודעים לשסות פוליטיקאים האחד ברעהו, להתסיס את האווירה ולשלהב את היצרים, הכל כדי לספק שעשוע לבחורי הישיבות.
בשבוע האחרון כבר גלשו הדיונים אל תחום הביזאר. אנשים ראויים הונחו על הגריל, ומול אוזניהם הכרויות של בחורי ישיבות נשמעו התלהמויות חריגות וחריפות. אם בתחילה מדובר היה בסיעור מוחות חביב לצרכי התרעננות - כיום הפכה הפלטפורמה בָמה להכפשות ולנאצות. בחורי ישיבות שתורתם אמנותם - הופכים להיות ניצבים במערך חיסולי חשבונות וקרבות תרנגולים שמנהלים אישים פוליטיים בינם לבין עצמם.
האם הקרקס הפוליטי המצחין הזה הוא-הוא המחזה שנדרש לבחורי ישיבות טהורי לב שבסך הכל רוצים להחליף כוח? האם יש בכך קמצוץ של יראת שמים, חכמת חיים או תובנות שיסייעו לנבחרת העתיד של עולם התורה בהמשך חייהם? מי האיש המשונה שאחראי על מפגש הכלאיים הזה, שבו נשמע ברמה קולם של הוולגריים, אומרי ה'הכנסתי לו' ו'הראיתי לו' ועוד כל מיני עקיצות של ביבים ששולטים ברמה?
האם לזה כיוונו מנווטי עולם הישיבות כשיצרו את עשרים ואחד ימי ההתרעננות לקראת 'זמן אלול' רציני כהכנה לימי הדין? תקווה קטנה מרצדת בלב: אולי נזכה שחופשת בין הזמנים תשע"ו תבשר את פדות נפשנו מתופעות הביזאר, את קץ תרבות הביבים העכורה הזו. המלצה: קומזיץ עם רֶבּ שמואל גריינמן למשל, או כל זמר-נשמה אחר, עדיף על הפאנל הפוליטי הכי מושחז ומכפיש. נסו זאת ותיווכחו.
בברכת 'וקווי השם יחליפו כוח'.
הצגת כל התגובות