החרדיזציה שינתה את עורה כמה וכמה פעמים. לא הרי חרדי הונגריה לבני פולין ולא הרי בני גליציה כחרדי גרמניה, ולא אלו ואלו כבני הדור החדש הגדל פרא בישראל ובכל מקומות מושבותיהם. היהודים החרדים לדבר השם בהנהגת הרש"ר הירש בזמנו היו חרדים לא פחות מעדת החרדים של מרנא החתם סופר. כן, הם היו חרדים לדבר השם.
כגלדי בצל קולפו שרידי החרדיות של ימות הבעל שם טוב ובאה חרדיות חדשה לעולם. וכמגדל קלפים שקרס התקפלה והלכה לה החרדיות הישנה ואתה ובאה החרדיות של שנות אלפיים. ואני לא מתכוון לחרדים החדשים.
כולנו חרדים חדשים. פועלים לפי אותות וקודים מערכתיים. החרדיות כיום היא הפנקס האדום של מפא"י דאז. אתה רשום במפלגת החרדים, יש לך זכויות: ילדים במוסדות, זכות לרכישת דירה בפרויקט, דחייה מצה"ל ואפשרות לחתונה ב'ארמונות חן'.
כן, יש גם קצת מחויבויות. לא מי יודע מה. שמירת דברים בסיסיים. קודי לבוש והתנהגות מינימליים המשייכים אותך אוטומטית לכת הגדולה ביותר ביהדות. איש לא בודק אם אתה באמת חרדי. זה שאתה לבוש כחרדי מספיק בשביל להיות שייך ולזכות בהטבות המפליגות של תורתו אומנותו.
מה שקורה מדי פעם, שהבלון של החרדיות מתפוצץ. ואז פתאום אתה שואל את עצמך: מה, גם הוא חרדי? אה. אבל יש לו כיפה שחורה בדיוק כמוך? וציצית גדולה מתבדרת ברוח?
שאלת השאלות היא: היכן הוא הגבול? נניח ורק נניח, שראש ישיבה גדול הרכון על תלמודו ייחשף כמי שהדליק אור בשבת כדי להטיב את ראייתו ב'קצות' שלפניו, או חלילה וחס, אדמו"ר נכבד יברור בטיש עצמות דגים באופן האסור או לדוגמא חכם מעדות המזרח שידבר חלילה לשון הרע בשיעורו. האם גם אז הם נחשבים חרדים? ואם כן, אז אולי גם אלו שחטאו קצת ייכללו בגדר 'חרדים' גם אם הם לא נושאים ב'שטעלע'?! מה הגבול?
כ"ק מרן הלב שמחה מגור זי"ע דייק פעם: הכתוב אומר "למען תלך בדרך טובים", לא בדרכים טובים אלא בדרך טובים. בפשטות הכוונה בדרך שסללו טובים או בדרך בה הולכים הטובים. אבל הוא למד פשט חדש: "דרכים טובים אין הרבה". דרך טובה יש רק אחת. כל מי שמעגל או מעקם את הדרך הטובה - כבר אינה טובה.
חרדי הוא חרדי כל עוד הוא חרדי. מי שמעקם אפילו במעט את דרך החרדיות הוא כבר לא חרדי. שיקרא לעצמו איך שהוא רוצה. חרדי הוא לא. גם אם הוא קורא לעצמו זמר חסידי או איש תקשורת חרדי - אין בכך כלום. שיקרא לעצמו באותו מחיר גם אדמו"ר וראש ישיבה.
כיפה שחורה היא רק סימן היכר כי מדובר באיש תקשורת ממין זכר. כובע רחב תיתורה מצביע על כך שמדובר בזמר שמקפיד על הופעה הדורה וטלית מצויצת רק מעידה שמדובר ברב או מחנך שנוהג להסתתר תחת טליתו.
חרדים? ממש לא.
***
החרדיות עברה מפנה, לאו דווקא חיובי. כן, כולנו הפכנו מחמירים, כולנו הפכנו פרומר'ס, כולנו הפכנו יראים. אבל איבדנו את החרדיות. שמעו סיפור: מעשה באדמו"ר גדול שביקש בשבת ערב פסח את המצה של ליל הסדר לערוך בה לחם משנה כדת היום, וכך הניף בגאון את החלה החמצה עם המצה השמורה כשלבבות המשב"קים מפרפרים באימה. בערב, ליל התקדש החג, מבקש הרבי דווקא את המצה של 'לחם המשנה' לערוך עמה את הסדר. הואיל ונעשתה בה מצווה חדא נעשה עמה מצווה נוספת. היום? רבי כזה הוא בבחינת 'קרה לו משהו'.
הכרתי ראש ישיבה גדול שהיה נוהג בעצמו במכוניתו ומסיע את הרבנית למחוז חפצה. ווי ווי. ומחוז חפצה של הרבנית היה בכלל בריכה בשיפולי ירושלים. פע פע. שמור עמדי צילום של אדמו"ר נכבד רוקד במצווה טאנץ עם כלתו כשרק מטפחת קטנה מפרידה ביניהם, ולא עם אבנט ל"ב חוטים כראוי. שומו שמים. האלו חרדים? היום לא היו מכניסים את ילדיהם למוסדות. אולי לחורב או לבוסטון.
אז מה בעצם קרה? ייתכן ורק ייתכן שלאור הפריצות ברחוב המתירני הכנסנו את עצמנו עמוק יותר בגטאות שלנו, הסתגרנו יותר. וייתכן ורק ייתכן שהפכנו את הטפל עיקר והעיקר טפל. כשמרנא החתם סופר כתב "חדש אסור מן התורה", הוא התכוון גם לפרומקייט'ן שמטפחים בני ישראל בעידן היום, שבאים כמובן על חשבון הבסיס הערכי, כי אין הווא אמינה לומר שהדורות הקודמים היו חלשים מאיתנו ביהדות. כל ילד יודע את ההיפך, יש ירידת הדורות והיא מורגשת בכל תזוזה.
אז כשמקפידים על 'פדיון פטר חמור' ועל ציצית ללא חשש לקט שכחה ופאה, כנראה שזה על חשבון דברים אחרים. ועל זה יש לנו לבכות ולקונן בימים אלו.
לא אלמן ישראל, אבל יתום הוא.
- הטור המלא פורסם בעיתון 'בקהילה'
הצגת כל התגובות