בעלון "כאיל תערוג" מובא סיפור נפלא על נס ההצלה של מרן פוסק הדור הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל, כפי שמספר העסקן הרפואי הרב זלמן זילבר מארצות הברית שהיה השליח למצוא את הרופא.
באלול תשס"ג בניתוח הראשון, מרן הגרי"ש זצ"ל דן על הניתוח בעצמו, ולא הסכים בכלל לשמוע על ניתוח כי חשב שזה אסור לאור הסיכויים שלא עושים ניתוח כזה.
הרב זילבר מספר כי "כשנכנסתי עם הגאון ר' יצחק זילברשטיין שליט"א אליו, ור' יצחק אמר לו: 'מו"ח עטרת תפארת ישראל הכתר של כלל ישראל עומד ליפול...', אמר מרן זצ"ל: 'פסקתי על ניתוחים כאלו המון פעמים, ומה זה שונה לדינא מכל המקרים שיעצתי ופסקתי לא לעשות'".
"ביום ב' אחרי מנחה הלכנו [אני ורבי יצחק] ומו"ר הגאון רבי משה הלל הירש שליט"א ראש ישיבת סלבודקה לבקש ממרן הגראי"ל שליט"א לכתוב מכתב לשכנע את מרן הגרי"ש להסכים לניתוח.
"אחרי שר' יצחק הסביר את כל הנושאים, שאל אותו הרה"י לדעת הרופאים כמה זמן נשאר למרן הגרי"ש לחיות בלי הניתוח, עניתי זמן קצר, כמה שבועות ואולי חודש או קצת יותר, והגראי"ל פנה אלי ואמר 'שקר שקר' [אני מאוד נפגעתי מזה שחשבתי שהוא מתכוין שאני משקר, ואח"כ הסביר לי רה"י סלבודקה שליט"א שכונתו הייתה להשערה של הרופא]".
הרב שטיינמן המשיך ואמר כי "זה לא חודש ולא כמה שבועות זה אולי כמה ימים!". הרב זילבר מציין כי "זה היה פלא גדול שהרה"י אמר בכזו תקיפות נגד דעת אחד מגדולי הרופאים בעולם, ואני לא התווכחתי. [אני שאלתי את ראש ישיבת סלבודקה איך אומר רה"י דבריו כנגד המומחה עולמי בכזה תקיפות, וענה לי שאצלו זה גם חידוש, אבל מרן הגראי"ל הוא אדם גדול מאוד ויודע מה שאומר] ואז כתב מרן הגראי"ל את המכתב".
את המכתב מרן הרב שטיינמן כתב זמן ממושך ובזהירות רבה מפני כבודו של מרן הגרי"ש, וכתב כהאי לישנא: "לכ' מרן עט"ר שליט"א, אבקש מאוד מאוד סליחה על כי אבוא בדברים על מה שנוגע בפיקוח נפש, אך היות שנודע לנו על רופא מומחה באמריקה אשר ידוע ואתמחי גברא שכבר עשה הרבה מאות ניתוחים בהצלחה [ולדבריו רק פעם א' שלא הצליח] והוא מוכן לבוא עם צוות רופאים ואחיות משלו, בכן נבקש לשקול הדבר כי הוא מופלג בחכמת ניתוח מסוג זה והקב"ה ישלח לרבנו רפוה"נ ורפוה"ג בתוך שאר חולי ישראל. י"ח אלול תשס"ג. כוח"ט בסשצ"ג לאלתר לחיים טובים ולשלום, אי"ל".
רבי יצחק זילברשטיין הלך למרן הגר"ח קנייבסקי שיחתום על המכתב ואמר שאינו רוצה לחתום שאין זה כבוד התורה לומר לשווער מה לעשות, ועוד הוסיף ש'לא נראה שהשווער יתפעל מהמכתב' ולכן לא חתם.
"עלינו לירושלים עיה"ק וכשהגענו לבית חולים למרן הגרי"ש, היו שרצו לקרוא למרן את המכתב והוא התעקש שרוצה לקרות את המכתב בעצמו [על אף חלשותו והקושי לקרא כתי"ק של רבנו הגראי"ל] וקרא את המכתב [-ושאל מרן הגרי"ש האם מרן הגראי"ל אמר את זה בתור הלכה או בתור עצה טובה? והם שתקו וקרא שוב את המכתב] וכך קרא כמה פעמים ואמר לר' יצחק שהוא מוכן לחשוב על ניתוח, אז ר' יצחק אמר לי להביא את הרופא מיד, כי השווער לא חושב סתם על דברים, ואם הוא מוכן לחשוב אז אפשר להביא את הרופא", מספר הרב זילבר.
"ביום רביעי כשעתיים לפני הניתוח", הוא מוסיף. "כשהרופא בדק את הגרי"ש ולקחו צילומים ובדיקות אולטרא סאונד אמר הרופא כי לדעתו אין שום סיכון מבחינתו לעשות את הניתוח כי נשאר למרן הגרי"ש רק כשלושים ושש שעות לחיות והרופא אמר את זה גם למרן הגרי"ש שאין הרבה מה להפסיד, ומרן הגרי"ש הודה לו מאוד ואמר לו שאם זה לא יצליח לאף אחד אין טענות עליו. ואז נתברר כמה גדולים דברי חכמים וכו'...".
הרב זילבר מספר עוד כי "לפני הניתוח קרא מרן הגרי"ש קריאת שמע של ערבית [כי התפלל מוקדם כי הניתוח היה אמור להתחיל מוקדם והתאחר בגלל בעיות מסוימות] והיה מאוד לא רגוע, והרופא ביקש ממני ליכנס למרן ולהרגיע אותו, וכששאלתי אותו מה מפריע לו? סימן בידיו על מסכת החמצן שכנראה זה הפריע לו לשמוע את המילים של ק"ש וכשלקחתי את זה מעל פניו נרגע והמשיך לקרוא.
"היה הרבה שאלות והכרעות לפני ובשעת הניתוח, ואני התלבטתי והרה"י הכריע מה לעשות, ופ"א היה שאלות לחוצות מאוד [מחמת ריבוי הדעות] ואמר לי מרן הגראי"ל 'כדאי לחיות אלף שנה כדי לזכות להציל את הרב אלישיב'.
"כשעתיים אחרי שהתחיל הניתוח כשהכל היה מסודר והיה נראה בסדר החלטתי על דעת עצמי לטוס בחזרה לאמריקה עקב צורך גדול שהיה שם ואז התקשרו בני משפחת הגרי"ש ומיד שלח לשולחים לראש ישיבת סלבודקה להגיד לי לא לנסוע עד אחרי הניתוח. וגם בזה היה סייעתא דשמיא גדולה כי באמצע הניתוח היו כמה סיבוכים גדולים ובזה הכל הסתדר לטובה.
"בהזדמנות שאלתי את מרן הגרי"ש [אמרתי לו שאני רוצה לשאול משהו אבל שהוא לא יקפיד ואמר לי 'איהר מעגדט אלס פרעגן - אתה יכול לשאול הכל] ושאלתי הרי הרב לא מתפעל כמעט מאף אחד [במשך השנים שמעתי תגובות שלו וכו'] ולמה כ"כ התפעל מהמכתב של הגראי"ל והסכים לניתוח? ואמר לי: ער איז דער לעצטער ריינער יוד ביי כלל ישראל [- הוא היהודי הנקי האחרון שיש בכלל ישראל] ולכן צריכים להתייחס לדבריו".
לסיום הוא מספר כי "מרן הגרי"ש יצא מגדרו בעניני הכרת הטוב להרופא, והתייחס אליו בכבוד גדול כמה פעמים כשהרופא נתן לו ידו נתן לו מרן שתי ידים לאות הוקרה, ופעם ביקש ממנו הרופא ברכה לחולנית, והעיר אחד מבני ביתו של מרן שהרופא הוא גוי וא"א לתת לו ברכה וענה לו מרן בחוזק: הפוך מגיע לו ברכה יותר גדולה, בגלל שכגוי אינו מחויב שום דבר ואעפ"כ עזר אז חיבו הכרת הטוב יותר גדולה, שעל אף שהוא גוי בכל זאת טיפל במסירות".
הצגת כל התגובות