בבריאת העולם קבע הקדוש ברוך חלוקה ברורה בתפקידי הברואים עלי אדמות. לאדם אמר, בזיעת אפך תאכל לחם, ולאשה אמר בעצב תלדי בנים. גם מדברי חז"ל לאורך הדורות אנו למדים על המשך החלוקה כפי שנקבעה בבריאת העולם, שהאשה עוסקת בגידול הילדים בבית, ואילו הבעל הוא זה היוצא להביא לחם לפי הטף – לרוב בעמל כפיים.
כך הסיפור עם אבא חלקיה שהיה בשדה ואשתו בבית כשנזקק העם לגשם. כך הסיפור עם רבי חנינא בן דוסא שהסתפק בקב חרובים משבת לשבת, אך דאג שגם חומץ יחליף שמן כשאשתו נצרכה להדליק נרות שבת.
והנה באו דורות החושבים שהם יותר חכמים מחז"ל, וכאותו קיסר שלא הבין מדוע הקדוש ברוך עסוק בזיווגו של אדם, ולא ירד לעומק הקושי עד שנשא בתוצאות הזיווג בין אלף עבדיו ושפחותיו כפי שמובא בחז"ל, גם הם חושבים שיש לשנות סדרי בראשית.
צריך שוויון, אומרים החכמים. האשה אינה צריכה להיות כלואה בבית. היא יכולה להיות גם אשת העולם הגדול בו בזמן שהיא היחידה המסוגלת גם ללדת ילדים (את זה עוד לא הצליחו החכמים לשנות). האשה צריכה לשאוף לקריירה, וגם היא צריכה להביא פרנסה הביתה.
וכך אנו מוצאים מדי בוקר מאות ואלפי נשים חרדיות שבמקום להמתין עם ילדיהם הפעוטים להסעה למוסדות החינוך, או מובילות אותם בידיהם לשם, כפי שהיה תמיד – לטובת נפש הילד, אנו רואים אותן רצות וממהרות להגיע למקום העבודה אליה הצליחו להתקבל לאחר לימודי תואר יקרים ומשתכרות שכר מינימום לפי שעה, כל עוד הן לא מתאגדות.
את הוראות ההפעלה לגבי הילדים הן משאירות על פתק לעוזרת או מוסרות אותם במהירות לבעל, והוא שם את האמבטיה במכונת כביסה מוריד את המרק לזבל, לוקח את הילד הגדול לגן, את הבת לחיידר, ואת הילד הקטן שוכח ברכב. הוא התעייף מהמטלות והלך לנוח. בינתיים הילד מת.
לפי נתונים רשמיים בארץ, למאה אחוז ממקרי המוות בשכחת הילדים בכלי רכב - אחראים גברים. אשה – אמא, לא שוכחת ילדים ברכב. כל עוד היא מתפקדת כאמא כמובן.
חשבו על זה.
הצגת כל התגובות