נער הייתי, ורבות בטרמפים נסעתי. לימים עוד לא זקנתי, אך גם מטרמפסט נהייתי. ומחד גיסא ומאידך הבחנתי בכמה דברים, ובהם גם בעובדה שבמגזר החרדי לא רבים עוצרים טרמפים, ורבים מאלו שעולים כטרמפיסטים אינם יודעים התנהגות נאותה מהי. מרום שנותיי המעטות וניסיוני כמשתמש תחבורה, אני רוצה לחלוק כמה מן התובנות.
אני יודע, אין מדובר בנושא ברומו של עולם. במידת מה, אפילו קל יותר לכתוב על נושאים מורכבים כמו מדיניות, כלכלה, חברה, ואפילו תהליך השלום (אין כזה, גם לא יהיה במאה הקרובה) ולא להתייחס ללקות נימוסים של בחורי ישיבות או אברכי כולל. ועדיין, אין זה דבר של מה בכך, וגם לא עניין של רוע לב, אלא פשוט חוסר מודעות רחב היקף.
הבחנתי בכך בראשונה לפני כ-15 שנים, כבחור ישיבה ראיתי שנהגים חובשי כיפה סרוגה עוצרים יותר להעלות טרמפיסטים, בעוד נהגים חרדיים עוברים בהמוניהם בהתעלמות. ראיתי גם את הטרמפיסטים הסרוגים, והבנתי שהם יודעים איך נכון להתנהג ראוי בשעת הנסיעה. בעקבות הסעת שני בחורים חסרי מודעות של ממש, התעוררתי לכתוב על כך, ואני מקווה שתהיה בכך תועלת לרבים.
אדגיש, אני כותב כאן בהכללה, בהחלט ישנם אברכים חרדיים רבים שהנם טרמפיסטים למופת, וישנם נהגים חרדים אשר מכניסים אורחים בכל הזדמנות. לא באתי לדבר אלא על הנפוץ, בתקווה שיהיה נפוץ הרבה פחות.
ובכן, שמונה כללי לא תעשה ושני כללי עשה, אשר יש להקפיד עליהם:
לא תדבר. כאשר אדם הקדיש מזמנו ועצר עבורך את רכבו, אין זה מעיד כי הוא מחפש איש שיחה להעביר עמו בנעימים את חצי השעה הקרובה. אל תנסה להתעניין בשלומו, לשאול על מקום מגוריו, העדפותיו בחיי היומיום או כל שאלה אחרת בה אתה מנסה להתיידד. הרבה מהאנשים (ואולי רוב) מעדיפים לנסוע בדממה, ולא לחלוק חוויות עם זרים נחמדים. אם מדובר בנהג שכן מחפש שיחה, תן לו את הכבוד לפתוח בדברים. אם הוא יגלה בכך עניין, כבר תרגיש זאת.
לא תטלפן. נהג שמעלה טרמפיסט, אין כוונתו לייצר לעצמו רעש רקע ובטח שלא להאזין לשיחות נפש, אלה אפילו באוטובוס ציבורי יכולות לעצבן. בהחלט יתכן שאחת הסיבות שאדם מחזיק רכב ומשלם עליו ביוקר, היא לחסוך מעצמו את סיפורי החיים וההוראות לבייביסיטר של אלה החולקים עמו יעד נסיעה. כאשר אדם עצר לך טרמפ, אין זה מעיד שהוא ויתר על הפריווילגיה שרכש ביוקר, אלא פשוט כי רצה לגמול חסד. אם אתה ממתין לבשורות מחדר הלידה, או שדבר מה קריטי אחר מתרחש בשעה שאתה מתארח ברכבו של אדם אחר, אזי אפשר לשאול בנימוס האם אפשר יהיה להשיב לשיחה קצרה, ומיד בפתח השיחה לציין שאינך יכול להאריך ושיאמרו לך בקצרה את העניין. כמובן, אם אין מדובר בעניין דרמטי, אין מקום אפילו לשאול. אגב, הבייביסיטר תסתדר רבע שעה, לא חייבים לענות מיד.
לא תנהל שיחת חברים. בדיוק כפי עקרון השקט שהובא לעיל, קל להסיק שאם עלית לטרפ יחד עם חבר או שניים, אין זה המקום להמשיך את שיחת הרעים בה הייתם שקועים עד עתה. את הנסיעה יש להעביר בדממה, ומסרים חשובים ממש אפשר להעביר בלחישה. אבל קצרה, כי שיחת לחישות מעיקה לא פחות משיחה בקול רם.
לא תעשן. גם אם הבחנת שלנהג יש סיגריות בכיס, אין זה אומר שהוא מרשה לעצמו לעשן ברכב. וגם אם מרשה לעצמו, אין זה אומר שהוא מוכן שאורח לרגע יפתח אצלו ברכב מועדון עישון. על אחת כמה וכמה אם הנהג אינו מעשן כלל, אין מקום אפילו לשאול האם אפשר. תתאפק. הרי גם באוטובוס אסור לעשן, כך שממילא חוויה של נסיעה ללא עשן היא כורח המציאות.
לא תעשן בטרם נסיעה. סביר להניח שאינך מריח זאת, אך ברכב סגור ריח הסיגריה דבק במעשן גם לאחר שזו כבר כבתה. רבים הם האנשים שאינם חובבים עישון, ויש אף שרגישים לעשן (אני למשל), וזו תהייה הפתעה ממש לא נעימה עבורם לגלות שהאדם הנחמד שעצרו עבורו למעשה הוא פצצת טבק שרוף בניחוח לא עדין. עישנתם? סעו באוטובוס.
לא תאכל. לא גרעינים, לא מלפפון, ולא פיצה (מעשה שהיה). מזון מפיץ ריח (לעיל פיצה), מחולל רעש (לעיל מלפפון. וכנ"ל גזר) וגם לכלוך (לעיל גרעינים). לאכול אפילו באוטובוס יכול להיות מביך, על אחת כמה וכמה במכונית שכלל לא שילמתם כדי להיות בה. רעבים ממש? תאכלו לפני. או שתתאפקו.
לא תביע דעותיך. כשאתה עולה לרכב של אדם אחר, קח בחשבון שסביר להניח שיש לו רעיונות שונים משלך ואף טעם מוזיקלי שונה, ואפילו רמה רוחנית שונה. יתכן והוא יקשיב לתכניות ברדיו שאינן נוחות לך, אולי המוזיקה אצלו מזעזעת באוזניך, ואולי התכנים המושמעים אצלו אינם תואמים את השקפותיך. ברגע שעלית לרכב של אדם שהתנדב להסיע אותך, איבדת את הזכות לחוות דעה על טעמו, העדפות האזנתו והשקפת עולמו. כמובן, אם הוא ישאל אותך, בהחלט אתה יכול לענות את האמת, אך כל עוד הוא לא שאל צא מהנחת יסוד שדעתך אינה מעניינת אותו, ומשכך – חסוך אותה הימנו. אם אתה מוצא בעיה עקרונית או רוחנית קשה בהמשך השהות במקום בו מוזיקה או דברים שכאלה מושמעים, בקש לרדת. זה לגיטימי.
לא תעמוד בכביש. חמירא סכנתא מחוסר נימוסא, עמידה על הכביש מסכנת חיים. וחוץ מזה, הנהג ממילא רואה אותך, בדיוק כמו שהתמרורים לא נטועים באמצע הכביש ועדיין הנהג מבחין בהם, כך גם אתה. בנוסף, עמידתך על הכביש משדרת מסר לא ברור, האם רצונך להראות נוכחות או סתם לחסום את הנתיב הימני? לא מובן, אפעס, לא מובן.
שב בנחת. אולי המושב לא מותאם למידותיך, אולי תריסי המזגן או החימום לא מכוונים כיאות, ואולי חלון פתוח ייטיב עמך. יכול להיות. בכל מקרה, אל תשלח ידך לפתוח חלון או לשנות במשהו את מיקום האביזרים ברכב, אלא אם כן הנהג הציע זאת. כיוון המושב או החלון יכול להיות עניין מורכב ברכבים הפחות חדשים, וכל תזוזה קלה יכולה להצריך לאחר מכן טרחא רבה וזמן לא מועט כדי לכוונן הכל מחדש.
כבד והודה לנוהג עבורך. העובדה שאדם מעוניין לגמול חסד ולסייע לך, אינה אומרת שהוא מובן מאליו. יש להודות לו על נכונותו זו, פעם אחד מיד עם הכניסה לרכב, ופעם נוספת לקראת צאתך אותו. הסעת טרמפיסטים יכולה להתגלות כטורח לא מועט, ואדם שנכון לכך כדי לסייע לאחרים בהחלט ראוי לתודה ולברכה. אגב, גם נהג שעצר לך והתברר שיעד הנסיעה שלו שונה, גם לו יש להודות ולו על המחשבה הטובה אפילו שלא נצטרפה למעשה.
אני מקווה שרבים יקפידו יותר על נימוסים בסיסיים אלה, וכך יצאו כל הצדדים נשכרים. בעלי הרכבים יהיו נכונים יותר להעלות טרמפיסטים, וגם הטרמפיסטים ידעו לגמול בתודה כיאות את המסייעים להם והמסיעים אותם. ובכל מקום בו יעלו טרמפיסטים חרדים, יהא שם שמים מתאהב על ידם.
הצגת כל התגובות