כל אדם, בוודאי המשתייך לציבור החרדי והדתי, אמור להיות בצער רב על ההתנהלות הקשה והאטימות של הפרקליטות כלפי רב וגדול בישראל, מנהיג קהילת "שובה ישראל" האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו, שהיטיב במהלך השנים עם רבבות, ברוחניות ובגשמיות.
עוגמת הנפש הציבורית היא גם מעצם העובדה שבפרקליטות בחרו להיכנס בכלים משפטיים ולתת פרשנות ליחסי אדמו"ר-חסיד ולא ניסו להבין את הנפשות הפועלות ואת היחסים המיוחדים שהיו בין הקצין לאדמו"ר ומשפחתו.
ההתעלמות מעובדות החיים, מהקשר שהיה בין הקצין למשפחת הרב הינם חמורים מאוד, אך הדבר היותר מעיק וגורם לעוגמת הנפש הקשה הוא דווקא התנהלות הפרקליטות לאחר מכן - ההתעמרות הקיצונית ברב וברבנית באופן ציבורי וניצול השררה שהחוק מקנה להם על מנת להתעלל ולהשיג הישגים שאינם מן העניין - פשוט התעמרות בלתי פוסקת.
לצורך העניין, מבחינת ייצוגה של המדינה בבתי המשפט למשל, במחוזי נשלחה הגברת נאווה שילר, שהיא הבכירה ביותר בפרקליטות תל אביב, שלא נוהגת לשמש כתובעת בבתי משפט. לאחר מכן, בבית משפט העליון, הפרקליטות שלחה את ראש המחלקה הפלילית, מר ג'ואי אש.
דברים אלו מלמדים על רדיפה אישית שלא מן העניין שבחרו ליישם אותה דווקא על רב בישראל. הציבור החרדי על רבניו ועסקניו אינו טיפש, הוא רואה הכל ומכיל ומתמלא עד גדותיו.
הדבר הנורא מכל הוא ההתעמרות התקשורתית באדמו"ר - להקימו ממיטת חוליו ולהביאו עד לקצה היכולת האנושית, ומעל הכל ההתעמרות ברבנית החולה לאורך כל הדרך ולבלום כל אפשרות מבית המשפט להקשיב ולדעת את מצבה לאשורו תוך סיכון חייה, זאת, באופן שלא יוכלו לומר בדיעבד חלילה ידינו לא שפכו את הדם הזה.
במכלול מהלכים אלו גלומה אמירה מהפרקליטות לבית המשפט 'אנא עיזרו לנו הפעם הזאת לתת לנו דם למען ההשתדלות שלנו וההתאמצות שלנו העילאית בתיק הזה'.
על בית המשפט העליון לגלות מנהיגות בתיק, המאוד מעניין מבחינת הציבור הדתי והחרדי, ולהראות שיורדים לשורש העניין ולא מוטים מרעשי רקע ככל שיהיו. שהצדק הוא נר לרגלם של השופטים הנכבדים ביושבם בבית משפט הגבוה לצדק.
הצגת כל התגובות