שר האוצר הנוכחי הלך לבחירות האחרונות - ואפילו הקים רשימה חדשה בשביל זה - כשהוא מעלה על נס בקמפיין את דעתו על כך שהוא היחיד שיוכל לעשות את הרפורמות הגדולות במשק, ועל ידי זה לדאוג לאזרח הקטן. אין ספק שאז, באותו עיתוי שבו הוא רץ, היו שני נושאים כלכליים מהותיים על הפרק: יוקר הדיור ונושא הגז.
כל מי שקצת מבין בתהליכים הכלכליים במדינה, יודע שאחת הסיבות העיקריות שהאוצר תקע כל מהלך אפשרי בנושא הורדת המחירים בדיור, היא שאחת ההכנסות הגבוהות למדינה ההיא ממחירי הדיור. הנהנית העיקרית מהמחירים הגבוהים של הדירות היא המדינה, בגלל היטלי ההשבחה והמיסוי.
ברגע ששר האוצר הנוכחי נכנס למשרד, הוא הבין שאם הוא יקצץ במיסוי המדינה כדי להוריד את המחירים של הדיור כפי שהבטיח, באופן אוטומטי זה ייצור מחסור בהכנסות. והרי מישהו צריך להביא את ההכנסות האלה ממקום אחר, למלא את החור, והמישהו הזה זה הוא עצמו, ואז הוא נזכר פתאום שיש לו ניגוד עניינים בנושא הגז, ולכן הוא לא יכול לעסוק בנושא הגז כלל.
אבל כמי שמכיר את המערכת הממשלתית, כשלשר יש ניגוד עניינים בנושא כלשהו, יש פיתרון פשוט: מנכ"ל המשרד או המשנה למנכ"ל יכול לטפל בנושא הזה, כשרוח המפקד מעליו. אלא מה? שהיה נח לשר הנוכחי להיראות כלפי חוץ כמי שבורח מהסוגיה הזו, ומאחורי הקלעים לשתף פעולה באופן מלא עם המדיניות הקפיטליסטית בנושא יחד עם ראש הממשלה, ולהפנות את החיצים למשרד הכלכלה.
אבל אם נביט לרגע, נבין את גודל האבסורד. שר הכלכלה לא חשב לרגע אחד לטפל בנושא הגז. הוא הלך על הנושא של ה"שקופים" ועל קשיי היום-יום, כולל במערכת הבחירות, ולא חלם לרגע שהוא יקבל את משרד הכלכלה. רק בגלל כל התסבוכת שנקלעה במשא ומתן עם נתניהו, הוא קיבל את משרד הכלכלה כברירת מחדל.
לכן אני מציע לכל אלה שבאמת אכפת להם מנושא הגז: אל תבזבזו את הזמן כדי לארגן הפגנות מתחת לבית של שר הכלכלה, כשבעצם מי שמוביל את המדיניות האגרסיבית בנושא הגז הוא שר האוצר. אותו שר שאתם תמכתם ואתם הובלתם אותו לכסא, בגלל שעל הטיקט הזה הוא הלך למערכת הבחירות, אותו שר מפנה לכם גב.
חושים בן דן
כבר הבאתי כאן פעם את הוורט על חושים בן דן: הנה שוב, בקצרה: ידוע שכשיעקב אבינו נפטר היה מריבה בין השבטים לבין עשיו, שמנע את קבורתו. 12 השבטים, גדולי עולם, נכנסו לויכוח עם עשיו ונוצר מצב של זלזול בכבוד המת. עד שבא חושים בן דן, שערף את ראש עשיו והציל את המצב. נשאלת השאלה: איך ייתכן שדווקא חושים, שהיה חירש ואילם, הציל את המצב ולא 12 השבטים גדולי העולם? התשובה שמסתובבת בעולם הישיבות היא שזהו טבע של ויכוח ומחלוקת. ברגע שיש ויכוח, סוטים מהעיקר. ולכן, חושים שהיה חירש ואילם לא נכנס בכלל לויכוח עם עשיו. מולו עמד העיקר, שהוא כבוד המת, וכך עשה מיד מה שעשה.
אני כותב זאת כעת בעקבות החלטת סגן השר ליצמן השבוע לאשר טיפול מסוים. כולם כעת אומרים: איך יתכן שכל השרים האחרים שהיו לפניו, שלבטח הכירו יותר ממנו ואולי אף מקרוב (תרתי משמע) את הנושא הזה, לא אישרו את הטיפול הזה אלא דווקא סגן השר החדש העביר את אישורו? אלא מה? ש(סגן)השר הזה, רואה תמיד את העיקר. הוא רואה מולו את החולה, רואה מולו פיקוח נפש, ויודע שהוא צריך לדאוג לחולים ואך ורק להם, ומבחינתו אם הדבר הזה יכול להציל אותם ולדאוג שיסבלו הרבה פחות, לא מעניין אותו כלום. בשביל זה הוא הגיע לתפקיד.
לא סופרים אתכם
בעקבות איומי הפינוי בבית א-ל, אנחנו שומעים בימים האחרונים ממפלגת הבית היהודי איומים על פרישה מהקואליציה. אני רוצה להרגיע בזאת את ראשי הקואליציה: אותן אמירות נשמעו מפי אותה מפלגה גם לפני כעשור, ערב ההתנתקות, ולמרות זאת הם החליטו שהם דוגלים בשיטה ש"מבפנים אפשר להשפיע יותר מבחוץ", והם היו לבסוף אלה שהצילו את ממשלת שרון ובגללם הגיעה ההתנתקות.
אם הם לא היו מאיימים אלא גם מבצעים, בטוחני שההתנתקות לא הייתה מתקיימת. ולא נראה לי שמשהו השתנה מאז.
ולסיום: מדברים הרבה בימים האחרונים על ה"התקרבות" (כביכול) של יאיר לפיד לחרדים. ואני אומר: המבחן האמיתי של לפיד, יהיה בשאלה איך הוא ינהג בהצבעה על חוק הגיור, שהוא זה שכזכור יזם אותו. כאן תיבחן דרכו החדשה. זו תהיה אבן המבחן.