לפני כמה שנים, הגיעה משלחת נכבדה מקהילה חרדית מאד חשובה מאחת המדינות באירופה לשאול את מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א שאלה בוערת.
הסוגיה שבגללה הגיעו לגראי"ל, הייתה הרב הראשי במדינה ממנה הם באו. הרב הזה, כאמור הרב הראשי, הוציא באותם ימים ספר ביחד עם כומר ידוע, ומהספר הזה השתמעו דברי כפירה בחלקים שונים שלו. המשלחת החרדית באה אל הגראי"ל וביקשה להחתים אותו על מכתב מפורש כנגד אותו רב. לאחר שישבו ודנו ביחד עם הגראי"ל, החליטו על הנוסח המדויק, כתבו אותו, והגראי"ל אכן חתם.
אחרי שהם יצאו מהחדר, הגראי"ל נשאר בחדרו, ישב ולמד. אבל אז, אחרי כמה דקות הוא קם לפתע וביקש מבני הבית שייכנסו לחדרו. כשהם נכנסו אליו, הוא שאל אותם האם אותם אנשים שהחתימו אותו על המכתב עדיין בבית? כשהשיבו לו שאכן כן, הוא ביקש שהם ייכנסו שוב לחדרו. כאשר נכנסו אליו, הוא ביקש מהם את המכתב - וקרע את המכתב לגזרים.
לאחר מכן הוא הסביר את עצמו: המכתב הזה הוא ספק סכנת נפשות. ומדוע? בגלל שאותו רב מפוקפק עוד עלול להעביר את המכתב הזה לגורמים בכירים בארצו, ולהפוך את הסוגיה ולהציג אותה כאילו שיהודים בארץ החליטו להילחם כעת בנצרות בקול רעש גדול. הגראי"ל אמר להם: במצב הזה, עדיף לקיים "שב ואל תעשה" וה' כבר יפיל את אותו אחד. כך אכן לבסוף היה. לא עבר הרבה זמן, ואותו אחד עזב בעל כורחו את תפקידו בבושת פנים, לאחר פרשיות שונות שהתגלו עליו פתאום.
***
למה אני מספר את הסיפור הזה היום?
מאחר ובימים האחרונים עולה יותר ויותר לכותרות הסוגיה של קבר דוד, שכביכול לא נותנים לנוצרים להיכנס למתחם. אני לא יודע עד כמה משקל היה לזה בתקשורת בארץ, אבל אני הייתי עד השבוע לדיווחים על הנעשה בקבר דוד בתקשורת העולמית, ושם זה היה נשמע כאילו באנו להכריז מלחמת עולם על הנצרות. מי שקרא את הכותרות בכלי התקשורת האלה, יכל לחשוב ששוב היהודים הולכים לצלוב את אותו האיש ימ"ש.
האש לובתה בעולם כולו עד כדי כך שאף יצאה הודעת גינוי מהוותיקן על הנושא הזה.
אני אינני בקי בפרטים של הסוגיה הזאת, אבל דבר אחד אני יודע במאה אחוז: שנושא כה רגיש וכה נפיץ אליו קשורים למעלה מחצי מאוכלוסיית העולם שהם נוצרים, אי אפשר להשאיר בידיים של עסקנים קטנים. לא מספיק ההיתקלויות האלימות והרצחניות שלא מפסיקות להיות לנו בשנים האחרונות בכל מקום שהוא עם המוסלמים, שאנחנו צריכים להביא אלינו גם ספק סכנת נפשות מצד הנוצרים?
נושא כה כבד משקל, צריך שיהיה מלווה בכל צעד וצעד בעצה ובהדרכה של גדולי ישראל. אף אחד לא יודע לאיזו סכנת נפשות יכולים להיכנס יהודים בכל מקום בעולם, מהחלטה פזיזה בסוגיה הזו.
בזאת אני לא בוטח
בתחילת השבוע, קם מי שניצב במקום האחרון, במקום השלושים, ברשימת הליכוד, ודרש לא פחות ולא יותר את תפקיד סגן שר החוץ.
אין ספק שמי ששמע את הדרישה הזו לא הפסיק לצחוק, אבל ראו זה פלא, אמנם סגן שר החוץ הוא לא נבחר להיות, אבל במקום זה נתנו לו פיצוי נרחב במיוחד: להיות סגן יו"ר הכנסת, בנוסף לכך שהוא התמנה לחבר בכמעט כל הוועדות בכנסת, כולל ועדת חוץ וביטחון.
אם החלטה של ועדת חוץ וביטחון תלויה כעת באצבע של מי שנמצא במקום השלושים בליכוד, אני לא רוצה לחשוב לאיזה מצב בטחוני נגיע.
ואולי זה קשור דווקא לאותו אדם: ציפור קטנה לחשה לי באוזן שכל מי שקשור לקזינו, לנתניהו יש אליו סימפטיה - ברמה כזו או אחרת.
הטור פורסם הבוקר ב"כל ישראל" מבית 'קו עיתונות'
הצגת כל התגובות