אני לא זוכר את הנוסח המדויק של הדברים. אך דרעי אמר בתקשורת כי הוא בכלל לא רוצה להיות שר. אין לו כל חשק לכך. זו רק שליחות. עמדתי נפעם. אף פעם לא שמעתי מישהו בפוליטיקה הישראלית שמתבטא כך. הבנתי שאני עומד נוכח תובנה מיוחדת במינה. סוג של השגה חדשה. הארה. מאותם דברים נדירים שיש להתעמק בהם ולפותרם. לחשוב מחוץ לקופסה. ביצירתיות. ואז, לפתע, הבליח לי האור בקצה המערה.
זו אותה המערה שגוליבר (דרעי) הסתתר בה, לאחר שהתפטר מהכנסת ומהפוליטיקה הוא כל כך רצה לפרוש מהכול. להיות בודד ונשכח. כמה הוא רצה בכך. ביקש להשיל מעליו את הסבל המתמשך של שר ומנהיג. אך משהו בלבו אמר לו שהגמדים (האשכנזים) לא יניחו לו.
הוא זכר את אותם ימים בהם עמד בראש ההר. היו לו תוכניות למכביר. הוא רצה להקים את המדינה. אך ברגע האחרון הגיעו הגמדים. רצה לשלוח חללית לירח. לדאוג לכלכלה בה השקופים ייראו. אך ברגע האחרון, ממש ברגע האחרון, כשכבר עמד להוציא את הדברים לפועל, הם הגיעו. הגמדים.
הם קשרו אותו. אזקו אותו. גנבו את תוכניותיו. עשקו אותו. לקחו את כל התהילה לעצמם. הוא לא ישכח כמה התחנן. אך הם הגיעו במאותיהם, בנצלם את העשן המיתמר מהמקטרת ומכסה את עיניו. לא היה זיק של רחמים בלבם. כמה מרושעים, נצלנים וגזלנים גמדים קטנים אלה. גוליבר לא תאר לעצמו שרוע כזה יכול להתקיים בעולם.
אך לעת זו, הוא שכב במערה רגוע. אחרי ככלות הכול, הוא זכר שהוא, גוליבר, כבר חשב לפני כולם על הדברים הגדולים. ויש עוד דברים גדולים לחשוב עליהם. כך נרדם לו גוליבר, כשמחשבה זו ממלאה את כל ישותו, ושנתו ערבה לו. שם, במערה, בודד, חופשי ומאושר.
אך הם באו. במאותיהם. והוא התעורר לקול לחשם. הוא כבר היה קשור. הם קשרו אותו ואזקו אותו. בשונה מהפעמים הקודמות, הם גררו אותו מחוץ למערה. הלם ותהייה אחזו בו. הרי הפעם רק רצה להעלם. לעזוב הכול. בעודו מנסה להתעשת, נשמע ראש הגמדים אומר: אריה, באנו לנקום בך. אנחנו נמנה אותך לשר.
הם קראו לו אריה. לא מכלוף. הוא תפס מיד את המתרחש. הגמדים מוחקים את אישיותו. הם ישנו אותו מן היסוד. אך הם גם מענים אותו. הרי הוא שמע. הוא ימונה לשר. הכול אבוד. נקמתם של גמדים קטנים, לא ברא השטן.
הם התעמרו בו. הגמדים. בתחילה הכריזו שהוא ימונה לשר הנגב. גוליבר התחלחל. הוא קיווה שזה לא באמת. הרי בדיוק מזה הוא ברח. כמה גדולה יכולה להיות הרשעות. כמה. בעודו נגרר, הוכרז, שהוא, גוליבר, ימונה גם לשר הגליל. מחשבתו התערפלה. לא עבר זמן רב, והוא שמע שהוא ימונה גם לשר הרווחה. גוליבר התפתל בייסוריו. ואז הם הגיעו.
ואז הגמדים קשרו אותו ואזקו אותו לכורסת השר. בציניות ורשעות אופייניים, הם השאירו לרגע זה את ההכרזה שהוא ימונה גם לשר הכלכלה.
מוכה, מושפל ומדוכא ישב גוליבר קשור ואזוק בכורסת השר. רק יום לפני כן שכב כה מאושר במערתו. ענק בבדידותו.
ברגע של חסד, הביט גוליבר אל מעבר לאופק. העשן המיתמר ממקטרתו הסתיר את הגמדים השרים ורוקדים. ואז הוא ידע. גוליבר. יום יבוא ושחר חדש יפציע. הוא יברח אל המערה ויתבודד לנצח. לעולמים. כמה גדולה תהיה אז נקמתו מהגמדים המרושעים והקטנים. כמה מתוקה תהיה אז נקמה זו.
הצגת כל התגובות