זה היה כשהייתי בת 16.5, בשבת. פגשתי שכנה נחמדה ודיברנו על החיים... השיחה התפתחה להשקפת חיים, מציאות, דברים גשמיים ורוחניים. במהלך השיחה היא סיפרה לי שהיא נמצאת במקום טוב, בעולם שכולו אמת. היא סיפרה לי בקצרה על המדרשייה שהיא נמצאת בה ואת השאר ביקשה שאבוא לראות בעצמי.
הדברים שהיא אמרה היו פשוטים, "אני נמצאת במדרשייה בירושלים שממוקמת בסנהדריה, יש שם רב ורבנית, אנשים ענווים, מקסימים ואנשי משפחה. יש להם ילדים. מתוכם הבנות נמצאות גם במדרשיה. המקום הוא מקום חם, כולן מתקבלות בברכה, מכל דת ומכל עדה". היא הוסיפה גם שיש שם אישה גרושה עם ילד שגרה שם כי לא היה לה טוב עם בעלה, והרב קיבל אותה בזרועות פתוחות.
כל הסיפור הזה סיקרן אותי, ואני עצמי אדם מאוד סקרן. הייתי בתקופה קצת קשה, לא הייתי בחורה שיושבת ללמוד, ההברזות מבית הספר רק עלו וגברו. הגעתי למסקנה שאני חייבת לנסות, מה יכול להיות? באותו זמן הייתה לי חברה טובה ממש כמו אחות, גם אחותה הייתה שם ונכנסה עמוק יותר לכל הסיפור הזה.
דיברתי עם החברה הטובה והחלטנו יחד ללכת לשם ולנסות רק שבת אחת. דיברתי עם ההורים, הייתה החלטה משותפת ללכת לנסות, הם לא ידעו כלום על המקום חוץ מזה שזה מדרשייה לחיזוק בנות ישראל עם רב מוכר ונתמך.
זה היה יום חמישי, נסענו יחד... בנות בגיל ההתבגרות מחפשות אטרקציות בחיים. הגענו למקום. אני אישית לא יכולה לדבר בשם בנות אחרות אז אדבר בשם עצמי.
נכנסתי לחצר, אחת הבנות קיבלה אותנו בחיוך גדול ובקריאות לשמה של אחת הבנות. מה שראיתי היה תרנגולות, וילה גדולה מולי עם מרפסת ומצד שמאל וילה נוספת עם מרפסת. במרפסת ישבו כמה בחורים, לא חרדיים... הבחורה שקיבלה אותנו אמרה: "ה' ירחם עליהם ויחזיר אותם בתשובה", במשפט הזה הבנתי שהמקום הזה כנראה מאוד רוחני ומאוד קדוש, אם היא דואגת לסביבה ומתפללת בשבילם.
עלינו במדרגות המובילות לפתח הבית ונכנסנו. ראיתי תינוק בוכה בידיים של אחת הבחורות שהייתה לבושה בחצאית קפלים שחורה ארוכה, חולצה מכופתרת סגורה מכל כיוון ומעל אפודה רחבה... לרגע חשבתי שאני נמצאת בכת כלשהי.
הבחורה שקיבלה אותנו הציעה את החדר הראשון מצד ימין שבו נישן במהלך הלילה והשבת, החדר היה קטן, לא היה בו ארון, היו שתי מיטות קומותיים שחורות ומזרונים דקים.. הנחנו את התיקים. ביום חמישי בערב ישבנו בחדר עם הוותיקות של המדרשיה, הכרנו אחת את השנייה וכל אחת סיפרה על עצמה מאיפה היא, מה היא עושה ולמה היא שם. רובן לא עבדו ואמרו שהן עובדות את הקב"ה. רובן אמרו שאין להן כל קשר עם המשפחה מכיוון שהמשפחה לא מקבלת אותן. היה לי לא ברור, הרי אמא טובה תרצה את הכי טוב בשביל הבת שלה... רובן באות מבתים דתיים / חרדיים, איזו בעיה יש להורים האלה שלא מסכימים לילדה להתחזק ולהתקרב לבורא עולם? הן הסבירו שבזכות הרב רמתי הן במקום טוב. הן בגן עדן. והמשפחה זה בסך הכל יצר הרע אחד גדול.
הלכנו לישון, לא הצלחתי להירדם... היו לי הרבה שאלות. מצד אחד הכל נראה לי תמוה ומצד אחר הכל נראה כל כך טוב וטהור. יום שישי בבוקר, התעוררתי בסביבות השעה 8:00, הבנות ישבו במפוזר בבית בפינת האוכל ובחדרים, כולן מתפללות שחרית... אחת כבר הייתה בשלב של עמידה (תפילת שמונה עשרה) ראיתי אותה מחזיקה את הסידור בוכה ומתפללת... אחת הבנות שישבה לידי הבינה שאני מסתכלת עליה ואמרה לי שהיא אחת הבנות הוותיקות בבית.
שאלתי בת כמה היא, היא אמרה לי שהיא כמעט בת 30. שאלתי למה היא לא נשואה? והיא אמרה שעדיין היא לא מצאה את האחד, הבנתי שהיא יוצאת לשידוכים רק באישור של הרב ושאם הרב מחליט שהיא לא תמשיך להיפגש עם אותו בחור היא לא תמשיך, כי הרב תמיד צודק, ושעד אותו הזמן כל בחור שהיא נפגשה איתו הרב פסל.
התפללתי שחרית. הגיעה שעת ארוחת בוקר. הבנות הכינו חביתות, לחם מטוגן, גבינה וסלט. לאט לאט הבנות החלו להתפזר כל אחת לחדרה, אחת הבנות הסבירה לי שאחרי התפילה הן חוזרות לישון כדי שיהיה להן כוח להמשך היום.
יצאתי לדבר בטלפון עם אמא שלי, הסברתי לה הכל והיא ביקשה שאחזור הביתה. אמרתי לה שאשאר שבת אחת ואחזור, הסברתי לה שאני מתחברת למקום ואני רוצה להתחזק.
התארגנו לשבת. אחת הבנות שיצאה ממקלחת אמרה שאין מים חמים, שאלתי אם אפשר להדליק את הדוד והוסבר לי שצריך את אישור הרב, אבל כרגע הוא לא בבית. הוותיקה בבנות יזמה שיחה לרב וביקשה ממנו להדליק דוד כדי שיהיה מים חמים לשאר הבנות להתקלח לכבוד שבת. הדלקנו את הדוד. והתארגנו לשבת.
השבת נכנסה. ערכנו את השולחן לכבוד שבת. עשינו קבלת שבת ותפילת ערבית. כשהרב הגיע, כל הבנות מתיישבות בשולחן, הרב יושב בראש והרבנית מצד ימין שלו. זאת הפעם הראשונה שראיתי את הרבנית. הבנתי שהיא לא בשטח הרבה ורק הרב מעורב יותר עם מה שהולך בבית.
הרב עשה קידוש והרבנית ניגשה למטבח יחד עם הבנות שלה. מזגו אוכל לכל בנות הבית. אם אני זוכרת נכון זה היה אוכל תימני, מרק עם תפו"א באמצע הקערה בתוספת של עוף. אחרי האוכל, שרנו כולן שירי שבת ולאחר מכן הרב העביר שיעור ובירך את הבנות החדשות שהצטרפו.
הרב דיבר על היצר הרע וכמה הוא חזק ורשע. אחת הבנות אמרה שההורים שלה מתנגדים מאוד לדרך שבחרה, הרב הסביר שההורים זה היצר הרע שלנו בעולם הזה שהם מראים כאילו הם לטובתנו ומרחיקים אותנו מהאמת מגן עדן. הוא תמיד חזר ואמר שהבית הזה הוא גן עדן, ושם בחוץ זה גיהנום.
הוא הסביר שהיצר הרע בא דווקא מאנשים קרובים אלינו כדי שנקשיב להם ונלך בדרך שלו. באותו רגע עלתה לי השיחה מלפני שבת עם אמא שלי שהתנגדה שאשאר שם והתעקשה שאעזוב את המקום מיד בצאת השבת, הבנתי שהיא היצר הרע שלי, שהיצר הרע החליט להגיע דרכה...
החלטתי שאני רוצה להישאר שם. בצאת השבת ההורים התקשרו אין ספור פעמים לשאול אם כבר עליתי לאוטובוס ואם אני בדרך חזור, החלטתי להיות עקשנית ואמרתי לאמא שלי; אל תתני ליצר הרע שלי לשלוט בך ולהוציא אותי מפה. אני רוצה להתחזק ולדאוג לגן העדן שלי. אמא שלי נבהלה מהמילים האלו, ביקשה שלפחות אגיע הבייתה לארגן מזוודה עם בגדים חדשים.
הבנתי שאם אגיע הביתה כנראה היצר הרע ישלוט בה והיא לא תשחרר אותי חזרה לאותו בית. אמרתי לה שאת הבגדים שיש לי בבית היא יכולה לזרוק כי כבר אין לי שימוש בהם. לקחתי מאחת הבנות חולצה מכופתרת ודאגתי לסגור אותה מכל כיוון. למזלי הייתה איתי חצאית של התיכון, ארוכה שחורה עם קפלים. היא התאימה ממש לתדמית הבית.
הבחורה שהגעתי דרכה לאותו בית דאגה תמיד לעודד אותי ולהגיד שאני עשיתי מעשה אמיץ ונכון, ושגם אמא שלה נגדה והיא עדיין פה. הסברתי לה שאני פוחדת כי אולי אני לא עושה את הדבר הנכון, היא דאגה מיד לדבר עם הוותיקה שתקבע לי פגישה עם הרב...
חששתי להיפגש איתו לבד וקבענו להיפגש אני היא והרב בבית בפינת האוכל. ישבנו בצאת השבת בסביבות השעה 23:00 בלילה, הרב הסביר לי שוב על היצר הרע וגם דאג לעודד על ההחלטה שלי. אמרתי לו שההורים רוצים שאגיע לארגן מזוודה ואני פוחדת שישאירו אותי שם,
הוא אמר לי לכי הביתה, תדברי איתם ואם לא יבינו פשוט תעזבי. אין מה לעשות, לפעמים היצר הרע כשהוא משתלט על ההורים, ההורים חלשים מידי מולו וחייבים להלחם בו. ביום ראשון החלטתי שאני לא נוסעת. חשבתי על זה עוד קצת, לבסוף החלטתי להיות אמיצה, ללכת הביתה ולחזור למדרשיה.
ביום שני בבוקר ארזתי את עצמי ונסעתי חזרה הביתה. הייתי לבושה בחולצה מכופתרת סגורה וחצאית קפלים ארוכה. ירדתי מהאוטובוס, אני לא אשכח את המבט של אחת השכנות שראתה אותי בשינוי דרסטי כזה.
נכנסתי הביתה, אמא שלי חיכתה לי, חיבקה אותי חזק ובכתה שלא אחזור לשם. היא אמרה שהיא ביררה על המקום וזו מין כת. שהרב הזה משתמש בכוחות כדי לכשף את הבנות... באותו רגע הסתכלתי עליה וראיתי את היצר הרע. הכנסתי את מה שהיא אמרה מאוזן אחת והוצאתי מהאוזן השנייה. הלב נאטם. לא הקשבתי למילה ממה שהיא אמרה.
אירגתי מזוודה, הבנתי שאין לי דרך החוצה או דרך חזרה לאותו בית. כל השבוע עבר עם בכיות וכאב על כך שהיצר הרע לא יוצא מההורים שלי ועל כמה אני רוצה לחזור לשם לאותו מקום. ביום חמישי התחיל בלאגן גדול, אמא של אחת הבנות יצרה קשר עם רוב האמהות של הבנות לצאת נגד הרב...
התקשרו אליי אנשים ורבניות, להסביר לי כמה להתרחק מאותו מקום. אבא שלי שאל את הרב יורם אברג'ל אם לתת לי לחזור לשם והרב אמר במילים האלה ורשם את זה על דף: "עדיף שהילדה תלך לאולפנה או בית ספר חילוני ולא להחזיר אותה למקום הזה". זה היה כל כך חד משמעי...
עברו הימים והבנתי דברים אחרת... שטפו לי את המוח. דיברו איתי בעקיפין, להגיע לתת מודע שלי שאבין את הדרך הזאת ולא משהו אחר. ב"ה יצאתי משם עוד לפני שזה התחיל.
אני יוצאת נגד אהרון רמתי. ומבקשת שאם יש גורם מסויים שיכול לסגור את המקום שם ולהציל את הבנות שנשארו שם, שפשוט יעשו את זה. שחלילה לא יגיעו למצב שנחזור לסיפורים קשים.
ניסיונות "כיכר השבת" להשיג את אהרון רמתי ולקבל את תגובתו לא צלחו. במידה ותתקבל תגובה נפרסמה לאלתר.
הצגת כל התגובות