• כמו שכבר כתבנו כל-כך הרבה פעמים בתקופת הבחירות שזה עתה עברה עלינו, הבחירות הללו היו בחירות בין "ישראל היום" ל"ידיעות אחרונות", ותוצאות הבחירות הראו: "ישראל היום" ניצח בקרב העקוב מדיו הזה את "ידיעות אחרונות". 3 חודשים וחצי של התקפות חוזרות ונשנות מצד העיתונים והפוליטיקאים שמייצגים אותם, הסתיימו ביום שלישי השבוע בניצחונם של ישראל היום, שדלסון, נתניהו ושות'.
ולכן, לא פלא היה שהחלונות הגבוהים בארצות הברית קיבלו חום כששמעו את תוצאות הבחירות, שהם כל-כך קיוו שהן תהיינה אחרות. זה עשה להם כזה רע, עד שכאשר נודעו תוצאות הבחירות הבית הלבן כמעט הלך והוציא הודעת גינוי...
ואכן, אין ספק שאנחנו נכנסים כעת לעידן מאד קשה של בכל הקשור לנושא היחסים בין ארצות הברית למדינת ישראל. נתניהו אולי הרוויח כח פוליטי מההתגרות המסוכנת באומות העולם ובראשן ארצות הברית, אבל אנחנו כולנו כנראה הולכים להפסיד מזה הרבה מאד.
• הדבר המוזר והקשה עבורנו שקרה בבחירות האלה, הוא שהכח של הציבור החרדי הצטמצם באופן די משמעותי למרבה הצער. הכח הצטמצם, אבל בה בעת אנחנו שומעים דווקא קולות שמחה מכל הצדדים במחנה, משתי המפלגות החרדיות שנכנסו לכנסת... אני לא הייתי הולך וכל-כך שמח על איבוד כח חרדי משמעותי בבחירות האלה, ועשרות אלפי קולות שהלכו לפח לחינם.
אם בכל זאת יש שמחה וסיפוק מסוים, חייבים לתעל אותו כמה שיותר מהר לכיוון הנכון: אנחנו מוכרחים להבין שאנחנו חייבים לטהר כעת כמה שיותר מהר את האווירה העכורה ששוררת כרגע בציבור החרדי ביום הזה של אחרי הבחירות, את האווירה הלא טובה שהותירו הבחירות, אווירת המחלוקת הענקית שקיימת כרגע כמעט בכל שדרות הציבור החרדי וסביבותיו.
כדאי מאד כבר כעת למצוא את דרך השלום בין העסקנים או בין הפוליטיקאים, ללכת ולנסות לאחד את השורות. הסיבה לכך, חוץ ממעלות האחדות, מובנת: נכון, נתניהו ניצח, ואנחנו כנראה נהיה בקואליציה שלו, אז אולי ניצחנו בקרב אבל מצפה לנו מלחמה ממש ממש לא פשוטה: אנחנו נכנסים כעת לעידן מאד קשה, גם בגלל המחלוקת הפנימית שאוכלת כל חלקה טובה, כפי שכבר ראינו בחודשים האחרונים, וגם בגלל שלפיד והשמאל שיישארו ככל הנראה באופוזיציה, יילחמו נגדנו מלחמה סוערת. נכון שאנחנו נהיה בקואליציה, אך כשם יהיו באופוזיציה ייווצר כמובן מצב בו מטבע הדברים אנחנו ניהפך להיות הבטן הרכה של הקואליציה, שהכל חובטים בה שוב ושוב ושוב.
• ולסיום, יותר מידי צהלות שמחה נשמעו בימים האחרונים בציבור החרדי מאז נודע שנתניהו לקח את הבחירות. אני הייתי מרגיע את צהלות השמחה לא רק מהסיבות שכבר כתבנו, אלא גם מהסיבה שנתניהו עצמו לא אמור להוות עבורנו כזו סיבה לשמחה אלא יותר לדאגה: עלינו רק להיזכר שחוק גיוס בני הישיבות, והקיצוצים האכזריים של התקציבים לעולם התורה, נולדו עוד בקדנציה שהחרדים היו בקואליציה של נתניהו עוד לפני בכלל עידן לפיד.
אנחנו צריכים כעת הרבה סיעתא דישמיא כדי להתגבר ולהראות כלפי חוץ וגם כלפי פנים אחדות מושלמת, כדי שאולי הזכות הזו תגן עלינו כך שלא יחזור על עצמו המצב ח"ו שגם הקדנציה הזו תוליד עוד חוקים נגד הציבור החרדי כגון אלו שהולידו באותה קדנציה בפעם האחרונה בה החרדים היו חברים בקואליציה, מהם יווצרו בעיות שלא תהיה מהן דרך חזור.
אנחנו אמנם בשערי הקואליציה, אבל הולכים לכאורה לעבור כמה שנים לא פשוטות.
הטור פורסם הבוקר ב"כל ישראל" מבית 'קו עיתונות'
הצגת כל התגובות