מספרים שפעם אחת גביר העיירה חיפש שידוך לבתו. ראש הישיבה הציע לו את אחד הבחורים המוצלחים. הגביר בחן את הבחור בלימוד ואכן התרשם לטובה והביע את הסכמתו לשידוך. ראש הישיבה שנהנה מההצלחה של השידוך שעשה, פונה בהתלהבות לגביר ואומר: "הבחור לא רק למדן, אלא גם דרשן בחסד עליון". ואכן הבחור פתח את פיו והחל לשאת נאום מרתק. הגביר שומע אך קצת מעקם את האף...
ראש הישיבה לא שם לב וממשיך לשבח את הבחור: "לא זו בלבד שמדובר בבחור שיש לו פה מפיק מרגליות, אלא שהוא גם בקיא במלאכת הכתיבה. חיבוריו ופרסומיו מלאכת מחשבת הם".
הגביר שומע כל זאת, מעקם את פרצופו ומודיע לראש הישיבה על ביטול השידוך!
"מה קרה". שואל ראש הישיבה.
"אומר לך את האמת" עונה הגביר: "בחנתי את החתן בלימוד ונוכחתי לדעת שהוא לא חכם גדול בלשון המעטה... אלא מה, אני מכיר את הבת שלי וגם היא לא כזו חכמה... לכן הייתי סבור שהשידוך הזה יתאים. אך כאשר התברר לי שהבחור יודע לדבר ולשאת נאומים ברבים, הבנתי שלא רק אני אדע על "חכמתו" של חתני אלא "שהחכמה שלו" תתפרסם בכל העיר כולה. וכשהתברר לי שהוא יודע גם לכתוב ולפרסם חיבורים, הבנתי שכולם ידעו על כך וזה יסב לי בושות מכל הסביבה... לכן על "פרסומא ניסא" שכזה אני מעדיף לוותר.
וכלפי מה אמורים הדברים?
מצויים אנו בתקופה של בחירות. וכשאנו שומעים שהגוף אשר ממונה על כל מערכת הבחירות פוסל מצד אחד ערביה שמצדדת בטרור כנגד יהודים, וכדי להצדיק את החלטתם - פוסל גם יהודי שמוסר נפשו עבור עיר האבות בפרט וארץ ישראל בכלל, רואים אנו את "חכמתם" וכיצד ההתנהלות שלהם נעשית באופן שמבייש את כל היהודים יראי ה' היושבים פה בארצנו הקדושה.
יהי רצון שנזכה בקרוב ממש לבחירה האמיתית - במשיח צדקנו שיבוא ויגאלנו במהרה בימינו ויחד עמו יערה רוח ממרום שתבער את סכלותם של אותם אלה שלא יודעים להבדיל בין טוב לרע.