המדען אלברט אינשטיין מרושל הלבוש, בעל רעמת השיער והשפם הנצחי, ההומוריסט הציני אך גם הרגיש לסבל החלש, הכנר המחונן. האיש המזוהה מכל, עם תגלית חלקיק האטום (טעות! האיש האמיתי הוא לורד ארנסט רתרפורד) האדם ששכנע את הנשיא רוזוולט להאיץ את בניית פצצת האטום הראשונה ואיש סוד בכיר ׳בפרויקט מנהטן׳. וזה שגם נשא את גדלות הנפש להודות שעשה טעות בקידומו של הנשק הקטלני והלוחם העז במניעת הפצתו לאחר המלחמה.
הגרמני הנאור המתבולל, הגאון שהאמין באלוקים אבל לא בהשגחה פרטית (גאון! אבל פספס את הפרינציפ הנפלא של סוד קיומו של היקום שכה חיפש את תעלומתו המתעתעת, ״פיצוח חידת היקום״ כלשונו. שאנו כמאמינים יודעים שהכל מכוון, מושגח ומנוהל עד הפרטים הקטנים) הדמות שנישא על גלי הערצה הגרמנית שהרגישה שגם לאומה ה"ארית" יש אייזיק ניוטון משלה.
לא הרבה אחרי, כמו שהוא עצמו חשש. נלקחו ספריו, משואותיו המתמטיות וניסוחיו הפיזיקאליים והושלכו למדורות אש יחד עם עוד ספרי הגות פילוסופיה ומדע של מלומדים יהודיים נוספים.
בעידודו ובליווי צווחותיו החיתיות של שר התעמולה יוזף גבלס ימ"ש שנדמה היה יותר לעכבר שדה מאשר ייצור אנושי.
המדען שהפך באחת לאויבם של הנאצים הרייך השלישי ובראשם הצורר היטלר ימ"ש. ובכלל, הם אמרו שכל תורתו וגדולתו המדעית שחצתה גבולות, היא פיקציה חתרנית בסגנון הפרוטוקולים של ׳זקני ציון׳ עשרות שנים קודם ברוסיה.
עוד לפני שהספיקו ראשי הנחש לעוצרו ולרוצחו נפש, הוא ברח בעור שיניו לארצות הברית דרך אנגליה. תמימותו על עולם שוויוני חדש בין העמים היתמרה לה השמימה עם עשן שריפות בתי הכנסת ׳בליל הבדולח׳.
שנים אחרי המלחמה, כשהוא מסתובב ומרצה בין אוניברסיטאות בארה״ב, בייחוד בלימודי הפיזיקה, תחום התמחותו. הטיף המדען במרץ נגד המרוץ לאטום שהיה בשיאו אחרי המלחמה (אקטואלי מתמיד?) באחד הסבבים הוא נשאל ע״י סטודנט מן המניין, מה לדעתו תהיינה תוצאותיה של מלחמת העולם השלישית? ״אינני יודע״! השיב בביטחון לסטודנט, ״אך במלחמה הרביעית אני בוודאי יודע! המלחמה הרביעית תתנהל בלחימה ע״י חיצים פגיונות גרזנים וסכינים״.
בסיעור מוחות שעשו הסטודנטים הצעירים לאחר ההרצאה העלו כמה השארות לכוונת המרצה המוערך. ״שמא ואולי הוא מתכוון שבמלחמה השלישית בין מעצמות העולם המודרני ימחקו כולם, עקב הפצצה אטומית שיטילו אחד על אויבו. ואילו באזורי הדמדומים המרוחקים מהעולם המודרני, ימשיכו להתקיים ושם המלחמות כאז כן היום, יתנהלו כמיטב המסורת על יד חיצים פגיונות גרזנים וסכינים!״
״ממש לא!״ צווח סטודנט נוכח. ״הפחד הקיומי יגבר על יצר 'הנצחנות והנקמנות' של המעצמות, והם יירתעו מלכתחילה להשתמש בנשק יום הדין שישמיד את כולם ללא הבדל. והנה לכם כוונתו ל״חיצים פגיונות גרזנים וסכינים״. אמנם מעט משוכלל יותר! מטוסים, טנקים ופגזים אבל לא חידלון היקום ע״י האטום הנורא״.
להיפך, נשק האטום יהיה המודל לאי יציאה למלחמה מפחד ההרס והחורבן העצמי הבלתי הפיך. שבעים שנה אחרי וברור מי מהסטודנטים פירשן אל נכון את המדען שבינתיים גם סירב (ברח מכבוד כמו מאטום, לתשומת לב הקוראים...) להיות נשיאה השני של מדינת ישראל על אף המשלחות הרבות, לאחר חיים ויצמן.
יד עלומה ורופפת עצבים בש״ס, הטילה אטום על המאמינים והמצביעים בלי למצמץ (בתיאוריה זה יכול כל אחד מהניצים, וגם אף אחד מהם. בחינת הפוך על הפוך על הפוך. אך לצערנו, הפצצה שוגרה!) ושלחה לפרשן הפוליטי עמית סגל מערוץ 2 ש-שש עלי רייטינג. את החומר הרדיואקטיבי, המשמיד במובן הרוחני-אמוני, ואת זה נושמים וינשמו הרבה מתומכי מר״ן זצוק"ל במרכזי הערים החרדיות ובפריפריה.
״אמונת חכמים" "דעת תורה״ המוטו המרכזי וסימן ההיכר של המגזר החרדי נמצא בסכנת חיים של ממש. זה לא בשליטת אף אחד. זה באוויר. זה החמצן שרבים ממנו ישאפו לריאות בחודשים הקרובים. בין אם נודה בכך ובין אם כמעשה בת היענה נעשה, ולא נודה.
האם אנחנו עדים למהלך אלוקי בלתי מובן לשכל האנושי המוגבל שלנו? האם הפצצה שהוטלה תחריב את ראשי ש״ס חלילה והמפלגה הפורשת עד היסוד?
יכול להיות שיד ההשגחה רוצה את הרעיון שעליו השקיע מרן ז״ל ממרצו וחייו - בצורה מחודשת? מנהיגים פוליטיים חדשים? דור מנהיגים ש"סי רענן שיהיו אולי חסרי ניסיון, אך ילחמו למען המגזר החרדי ״בסכינים, גרזנים, חיצים ופגיונות״ ולבטח לא יפוצצו את מצביעיהם עם נשק חידלון סופני והרסני. פחות אופורטוניזם! הרבה פחות מקורביזם ונפוטיזם! לא לפסול! אסור לשלול! במבט רטרוספקטיבי אפשר בהחלט להבין מעט את המהלך השמימי הזה.
הממשלה האחרונה על גזירותיה הייתה בהחלט תקופת הסתגלות למהלכים עתידיים קשים כמו שעינינו רואות עכשיו ותמיד יש לזכור שבית הקברות דומם עד מוות באנשים שחשבו שהם ואין בילתם.
תשאלו את מנהיג יפן טוג׳ו מה התרחש כשהסיק במחשבתו שיש לארצות הברית רק פצצה אחת בארסנל האטומי. הגיע עוד אחת. והיא, היא היית אקורד הסיום הצורב, של מלחמת העולם השלישית, הקשה שבמלחמות. המפלגה מופצצת העיירה בוערת.
כמה ימים אחרי, ואפשר כבר לומר שלא משנה מי לחץ על הכפתור. כולם, אבל כולם מתחרטים. המפציץ והמופצץ, שורף וצורב את הבשר החי. אין חסינות מזה. רק חבל שלא שאלתם קודם את אלברט, הוא בודאי היה מסביר לכם כמה שזה לא משתלם.
הצגת כל התגובות