שבת של שלום / יעל מזרחי

יעל מזרחי (צילום: באדיבות כותבת השורות)

יש דברים יפים ביהדות שהייתי "קונה" גם אם לא הייתי מתוודעת לעולם הזה מיום לידתי.

השבת היא אחת מהם.

אין על היהדות שלנו. בואו בהמוניכם.

כזאת היא השבת.

ההתנתקות המאולצת מכל ה"עזרים" האלקטרוניים עם הצפירה המבשרת על בואה (אצלינו בשכונה בעקבות צפירות עם קונוטציות ממקום אחר הוחלט על "שיר של שבת"), ההתכנסות השבועית סביב שולחן אחד (הזדמנות נהדרת שלי לעשות היכרות עם כל ה-11 שמות שהבאתי לעולם) והמנוחה המוחלטת.

סליחה. לארוז תיק לים, להתניע את האוטו, להיתקע בפקקים, למצוא חניה, לסחוב את הצידנית עד לחוף, להשרף בשמש, ובחזרה הביתה, חוזר חלילה: פקקים, חניה, צידנית, בתוספת חול ורק חול - זו לא מנוחה. סורי.

אז דיברו על "פרויקט השבת העולמי".

שמירת שבת אונברסאלית של חילוניים דתיים וחרדים גם יחד.

בול בשבילי!

ניסיתי לחפש בארסנל החברים החילוניים שלי כאלו שירצו לבזבז שבת אחת מחייהם לטובת שמירת שבת כהלכתה בין כתלי ביתי בשכונה החרדית והירושלמית שלי ועם זאת להישאר בחיים.

מה לא אמרתי, כמה שכנעתי, שהחמין שלי לוקח את של אהרוני בהליכה (בכל זאת ניסיון של 48 שבתות בשנה כפול 30 שנה), שאני בתמורה מוכנה לעשות עבירה "בקטנה" כמו למשל לראות ביחד את 'האח הגדול' כולל 'טקס מלכת היופי', 'מלכת המטבח', 'מלכת המים והאמבטיה', אפילו לקלל... רק שיבואו שבת.

לא היו קופצים. עברתי על כל האנשי קשר שלי, כולם. אף אחד לא היה מוכן לבזבז עלי שבת.

השתגעת?? בלי וטצ'אפ, SMS, מיילים, פייסבוק, אינסטגרם, וייבר, ynet, סרטים.

חשבתי לבוא לאחד הערוצים המסחריים בהצעה של "שבת ריאליטי". נאדה.

אז איך אומרים אצלינו? "בדרך שאדם רוצה ללכת מוליכין אותו..."

בתיזמון מטורף התקשרו אלי מאזושהי עמותה שדואגת לסטודנטים לאירוח ואמרו שהם ישמחו להכיר את השבת בצד השני.

יש אלוקים!

מיום ראשון התכוננתי לשבת העולמית שלי - קניות אינסופיות, מירוק וצחצוח הבית, פרחים יפים לאשתו של בעלי (אני מתה עליה).

כמובן שהזהרתי אלף אזהרות את 11 ילדיי שאנחנו השבת ב"תפקיד". איימתי, התחננתי שבבקשה בבקשה רק השבת לא יריבו מי יושב ליד אבא ומי מחלק את היין לכולם, ובבקשה שרק השבת לא יאכלו עם הידיים, ולא יבקשו עוד מהקינוח, ושישירו, ושלא ישאלו את האורחים שלי למה אין להם כיפה על הראש והאם הם גויים ולמה ההיא לא "סנועה".

אז הם באו. החילוניים.

אלוקים של "אמא של שבת" היה איתי.

הילדים התנהגו למופת. מזמן לא נשמעה בביתינו כזאת שירה אדירה ב-11 אוקטבות (מי שלא שמע את הניגון "ק-ה אכסוף" לא שמע ניגון מרטיט את הלב מימיו), דברי התורה נאמרו בחן וברוב נועם, כל ילד בתורו נישק לאמא את היד (אני כבר שונאת את הכלות שלי...), אפילו "האבא של שבת" החמיא לאשתו על התבשילים הבלעדיים שלה.

האמת, שמתתי מפחד משאלות מתקילות כמו "למה אתם לא משרתים בצבא" ,ולא משלמים מיסים, ושמפלס הכינרת שוב ירד בגלל החרדים והפועל שוב הפסידה.

ולמה להרים את המתג נקרא "מלאכת שבת" ולמה רק הבנים שרים והבנות מגישות את האוכל, ולמה אחד עשר, לא הספיקו עשרה???

אבל ברוך השם האורחים החילוניים שלי סוממו מהשירה ומהתבשילים המושקעים שלא שיקפו לרגע את דו"ח העוני ואת נחת זרועו של לפיד.

במוצאי שבת שעשינו הבדלה ("מה זה הטקס הזה?"), אחת הסטודנטיות המתוקות אמרה לי שלא, היא לא תחזור בתשובה, אבל את השבת העולמית הזאת היא-לא תשכח.

יאללה באים שבת?